שבות יעקב/ב/מג
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד מה ששאל עוד כשיש נקב וגומא ברחים שסותמין אותו בבצק העשוי עם מי ביצים ונעשה הרחיים בבצק הנ"ל תוך שני חדשים לפסח דאז לא הוי נוקשה כמ"ש בסימ' תמ"ז סעי' ה' בהג"ה או תוך ל' לפסח יע"ש בט"ז ס"ק י"ב וטחנו אח"כ באותו רחיים קמחא דפסחא אם יש חשש איסור דבא לתוך הקמח מן הבצק הנ"ל ואע"פ שהוא מי פירות מ"מ נותנין אח"כ מים בלישה להתחמץ כמ"ש בסי' תס"ב או דאמרינן דנתבטל קודם פסח בששים דקמח בקמח הוי לח בלח ואינו חוזר וניער בפסח או דאמרינ' דיש חילוק לאסור הקמח הראשון ולא השני.
הנה מ"ש מכ"ת לעיין בט"ז לענין אי הוי נוקשה תוך שני חדשים או דוקא לאחר שני חדשים עיין בספרי חק יעקב סי' תמ"ז ס"ק ל"ו שכבר דחיתי דברי הט"ז שם דלא קשה מידי דאף ע"ג דהוי חמץ נוקשה מ"מ יש לחוש שיתן טעם כל שלא נתקשה שני חדשים יע"ש שדברי ברורים ולענין מה שכתב דאע"ג שהוא מי פירות מ"מ נותנין אח"כ מים בלישה וקרוב להתחמץ הנה מה שפשוט בעיניו לדידי ספוקא מספקא לי וכבר כתבתי בספרי חק יעקב סימ' תנ"ג ס"ק כ"ב דזה הוא מחלוקת ישנה בין הפוסקים דכשנתייבש המי פירות תוך העיסה שוב אינה מתחמץ לדעת גדולי הפוסקים עיין שם ועוד דמעט מי פירות כאלו ודאי נתבטל תוך המים המרובין ותו לא מקרי מי פירות עם מים כמבואר בספרי חק יעקב סימ' תס"ב ס"ק ב' וס"ק וי"ו ומ"ש דקמח בקמח הוי לח בלח אמת שכן עיקר הסכמת האחרונים וכמ"ש שם בספרי סימ' תנ"ג ס"ק י"ג ע"ש מיהו כל זה בקמח ממש משא"כ בנילוש ונעשה פרורין שאני כמ"ש שם בסימן תס"א ס"ק י"ג ע"ש ולענין עיקר הדין להלכה נ"ל דאין לאסור הקמח כיון שנתייבש המי פירות תוך העיסה וגם יש במים ס' נגד אותו מעט מי פירות שנתערב תו אין לחוש כולי האי בדיעבד ודי לאסור הקמח ראשון שנטחן באותו רחיים ומ"מ ראוי ללוש כל כה"ג הכל קודם פסח נראה לי הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |