שבות יעקב/ב/מב
|
< הקודם · הבא > |
ומה ששאל עוד על דבר הכתבים ששולחין בע"ש על הבי דואר שקורין פאש"ט אי שפיר דמי וגם לקבל הכתבים בשבת איך יש לנהוג:
הנה לא ידעתי מה קמסתפק ליה דודאי כיון דקוצץ ליתן דמי הבי דואר שהוא דבר שיש לו קצבה אף שהבי דואר לילך בשבת מ"מ כיון שישראל אינו אומר לו בודאי ליכא איסור' כמבואר בש"ס דשבת דף י"ט ובא"ח סימן שמ"ז ואפי' אינו משלם מעות הבי דואר כאן מ"מ כיון שהוא דבר שיש לו קצבה לפדות אותו במקום שהובא הוי כמו קצץ כיון דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד ועוד י"ל דאפי' בחנם שרי כה"ג וכדאיתא שם בש"ע סעי' ה' דאם הכותי הולך בעצמו למקום אחר וישראל נותן האגרת מותר בכל גוונא עכ"ל א"כ ה"ה כאן שצריך לילך מעצמו על פי קביעות המלך והמדינה אף שראיתי המ"א מפקפק על דין זה וכתב וצ"ע דהא מ"מ עושה מלאכה בעדו שמוציא הכתב מרשו' לרשות ומקרוב נדפס הספר בשם הלכה ברורה יכונה ורוצה לדחות דברי המ"א ומדמי למה שאית' בסימ' שכ"ה בנר לאחד ונר למאה וכן בכבש לירד בו ע"ש ובאמת מ"מ אין זה כדאי לדחות דברי המ"א דמ"מ הנכרי מרבה במשאו ומוליך גם כן אגרת ישראל מרשות לרשות דאסור מ"מ צריך לומר דדעת הגאון שהוא מקור הדין כב"י ס"ל כיון שנותן לנכרי בע"ש והוא הולך מעצמו בלא"ה שמה לא חמיר איסורי כולי האי בשבות דרבנן אכן אם הישראל שולח מעצמו הבי דואר על הוצאת עצמו שלא בזמנה להביא אגרת במקום פלוני ביום פלוני וא"א לבא שם באותו יום אלא א"כ שילך בשבת כי הדבר נחוץ לו היה נראה לכאורה דאסור דהוי כאומר לו בפירוש שילך בשבת בשביל ישראל מ"מ נראה לי לצדד היתר אם אין הישראל עצמו מדבר עם הנכרי שהולך בשליחות רק עם האדון של הבי דואר נמצא שהשליח עצמו אינו הולך אדעת ישראל רק בשביל אדונו והוי שבות דשבות מכ"ש לפי המנהג שכל איזה פרסאות נתחלף הבי דואר דלא גזרינן כולי האי ועיין בתשובת חות יאיר סי' מ"ד שפסק להדיא שבות דשבות לאמור לנכרי שיאמר לנכרי אחר דשרי אכן שם בתשובה סי' מ"ט כתב בשם הגאון מהר"ג לדחות כל זה ולאסור מ"מ הא מבואר בסימן ש"ז סעיף ה' לדבר צורך הרבה מותר לומר לעכו"ם לעשותו וא"כ כאן ששלח הבי דואר מעצמו ודאי הוא צורך הרבה בדבר ושרי בשבות וע"ד קבלת כתבים מן הבי דואר כבר נתבאר הכל בא"ח סי' ש"ז סעיף י"ד יע"ש בדברי האחרונים וכנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |