ש"ך/יורה דעה/קז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם לא עשה כן כו'. עד סוף ההג"ה נלפע"ד מוכח דריב"א וסייעתו שהביאו הסה"ת והמרדכי סוף פרק אלו טריפות והש"ד סימן נ"א והסמ"ג (לאוין קל"ב דף מ"ד) והגה"מ והטור דהיכא דעירה הרוטב מתחלה לכלי ולא הדגים אפ"ה כולם אסורים דחוששין שמא נשאר הדג טמא בצד מטה בסוף כשמתמעט הרוטב ע"י עירוי עם מעט מים ורוטב עם ך' או ל' דגים או יותר עד פחות מששים וא"כ נאסרו אותן הכ' ול' אע"פ שמערה לבסוף כל הרוטב לכלי שכל אותן דגים שחוץ לרוטב לצד מעלה אין מצטרפין לבטל כיון שהן חוץ לרוטב ואח"כ חוזרים אותן הך' ול' ואוסרים בנגיעתן השאר דגים שבמחבת שמונחים עליהם במחבת בעודם חמים או שמתערבים במחבת אותם שחוץ לאיסור לצד מעלה עם אותן שהיו במיעוט מים לצד מטה שבסוף העירוי עד שנוגעין הכל זה בזה א"כ נאסרו כולם ודעת ר' ברוך בעל סה"ת וסייעתו שהביאו כל הפוסקים לשם ומסכימים לדעתו הוא דנהי דאיכא למיחש דנאסרו הך' או הל' שבסוף העירוי מ"מ בטלים ברוב לפי שדרך להיות הרבה דגים קטנים דיש רוב נגד אותן שנאסרו ואין אותן שנאסרים חוזרים ואוסרים השאר בנגיעתן דכיון דאין איסורן מחמת עצמן אין חוזרין ואוסרין בלא רוטב וכמו שנתבאר בסי' ק"ה ס"ז וכבר עירה כל הרוטב לבסוף לכלי ובקערה ליכא רוטב א"נ הרוטב שבקערה כבר נעשה כלי שני ואינה אוסרת כלל וכמ"ש בסימן ק"ה ס"ק ד' א"כ לא נתערבו אלא ביבש ובטלים ברוב אבל אם נשאר מעט מים ורוטב במחבת הרוטב מערב הטעם בכל המחבת ובהכי מיירי הגהת ש"ד סי' נ"א המתחלת לכן בביצים כו' וכן אם לא עירה כל הרוטב ואח"כ הדגים רק עירה הדגים מעט מעט עם הרוטב הכל אסור אף לר"ב כדי קליפה דעירוי מבשל כדי קליפה וכמו שנתבאר בסי' ק"ה שם וכן פי' הב"ח וכן מבואר באו"ה כלל כ"ז ע"ש ודוק וכן מוכח מדברי מהרש"ל באו"ה שלו בד"ה לפי כשעירה כו' ע"ש והכי מוכח להדיא בהגהת ש"ד ר"ס נ' המתחלת היה דג כו' כדפי' ע"ש בכל המקומות ודוק כי קצרתי והוא דלא כב"י והרב בתורת חטאת (כלל נ"א דין א') שהבינו מחלוקת ריב"א ור"ב כשמערה מעט מעט הדגים עם הרוטב לקערה אלא שהרב בתורת חטאת שם כ' (בשם הגהת ש"ד סנ"א הנ"ל ואין פירושו כך אלא כמו שפירשתי בסמוך) דאף ר"ב וסייעתו לא מתירים אלא כשעירה המים בנתיים לכלי אחר אחר עירוי הראשון קודם שעירה אח"כ הדגים שבמחבת אבל אם נשאר מעט מים עם הדגים ועירה אותן לקערה הכל אסור דעירוי ככלי ראשון וא"כ הרוטב מוליך הטעם מחתיכה לחתיכה והכל אסור אם אין שם ששים (וקשה לי למה לי ששים הא קי"ל דעירוי אינו מבליע יותר מכדי קליפה וכמ"ש בסי' ק"ה ס"ק ד' וכן מאי אהני ששים כיון דאין האיסור מתפשט יותר מכדי קליפה וכדאיתא בסימן ק"ה וכמה דוכתי) ובזה לא משמע דעת הב"י כן אלא משמע להדיא מדבריו דאפילו לא עירה המים בנתיים שרי ונ"ל דס"ל לב"י דקליפה עכ"פ בעינן ולא נחלקו אלא לאסור הכל וכן דעת האו"ה שם ד"ו דאף לר"ב קליפה מיהו בעי משום דבעודם רותחים ולחים נוגעים האסורים אל המותרים ע"ש דלא כהב"ח שתמה תימה גדולה על הב"י ואין כאן תימה כלל מיהו בלא עירוי מתיר הב"ח אף בלא קליפה ודעת ר"ש שהביא הסמ"ג והגהת ש"ד ר"ס נ' דמתיר מטעם דתלינן דאיסור ברובא איתא נראה דעכ"פ בעינן שיהיו אותן של צד מעלה הרוב כדאיתא בהגהת ש"ד הנ"ל ואם כן בביצים דאסר ר"ב מטעם שאין רגילין להיות רוב אף לר"ש אסור ולא אבין מ"ש מהרש"ל פרק גיד הנשה (סי' מ"ד) דלר"ש מותרים אף הביצים וכן משמע בתורת חטאת שם וכאן בהג"ה מיהו ודאי הא קושטא דלר"ש מותר אפילו לא עירה המים לבסוף כיון דתלינן דהדג טמא היה ברובא וכן משמע בתורת חטאת שם ולענין דינא הנה כל הפוסקים הנ"ל עומדים בשטת ר"ב וכ"פ מהר"ף בתשב"ץ סימן שנ"א ומביאו בהגמ"ר דחולין וכ"פ האו"ה וכן הסכים מהרש"ל שם וכ"פ הב"ח ושאר האחרונים אלא שהרב בתורת חטאת שם מיקל בדבר והב"ח השיג עליו וכתב ודלא כת"ח בלא טעם וראיה ובאמת יש לעיין בדבר דהא טענת הרב בת"ח לכאורה נכונה היא דלא גרע מנשפך דאזלינן לקולא (וכמו שנתבאר בסי' צ"ח ס"ב) משום דכיון דהוי דרבנן ויש ספק אם יש שם ששים אזלינן לקולא א"כ ה"ה הכא וגם טענה השנייה נכונה היא כיון דקי"ל כהרשב"א והטור ס"ס קי"א דהכל נכנס בספק ולמה לא יצטרף כאן הכל לבטל ודוחק לומר דדוקא גבי ב' קדרות של היתר שנפל איסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזה נפל ואין בכל א' מהן לבטלו הוא דקי"ל דשתיהן מצטרפות כיון דהשתא יש ספק לפנינו ולא נודע לאיזה נפל אם כן אכל חדא וחדא איכא למימר דהאי דהיתירא היא ונהי דחדא מינייהו ודאי דאיסורא היא מ"מ כיון דלא נודע איזהו שניהם מצטרפין מה שאין כן הכא דלעולם לא נודע איזהו ונתערבו יחד קודם שנולד הספק דאדרבה איפכא מסתברא דהא גבי ב' קדרות שרינן להו מטעם שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאילו הוא כבר מעורב כ"ש אם הוא מעורב כבר ודוחק לומר דכל הנך פוסקים לא ס"ל כהרשב"א והטור ועוד דא"כ לא הוה לן לפסוק כוותייהו כיון דכל הנך פוסקים חולקים עלייהו ובפרט שהם מחמירים ועוד דהרי הטור עומד ג"כ בשטת ר"ב וסתם בסימן קי"א כהרשב"א ונראה דכל הנך פוסקים מיירי במין בשאינו מינו שהדג טמא אינו מינו וכן הביצת אפרוח או ביצה של טפת דם הוא אינו מינו עם שאר הביצים והלכך במין בשאינו מינו כיון דאיכא למיקם אטעמא מתחלה לא נכנס הכל בספק דהא היה אפשר לבא לידי בירור וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ח' וסי' ק"ה ס"ק כ"ה דהכא גם הרשב"א והטור מודים דאין מצטרפין כל מה שנכנס בספק והרב בת"ח ע"כ מיירי במינו דוקא כדמוכח מהראייה שהביא מנשפך הרוטב דהיינו דוקא במינו וכמו שנתבאר בסימן צ"ח ונראה דהוי משמע ליה להרב דהם מיירי דוקא במינו מדכתבו בדברי ר"ב דהדגים בטלים ברוב כדין יבש ואי ס"ד דהוי מין בשאינו מינו הא כתב ר"ב גופיה בסה"ת וכן הפוסקים לקמן סימן ק"ט דצריך ס' משום דאם יבשלם יתן טעם אבל באמת אין זה הוכחה דלעולם מיירי שלא במינו ואפ"ה הדגים שנבלע בהן הטעם דדג טמא בטלים בהשאר ברוב כיון דהם עצמם הוו לגבי אחרים מין במינו א"כ ודאי אם יבשלם ליכא טעם וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ח' וסימן ק"ה ס"ק ל' ועוד דהא ודאי ביצת אפרוח או דם בשאר ביצים מין בשאינו מינו הוא דהא טעם אפרוח ודם לחוד וטעם ביצה לחוד וגם רחוק שהדג טמא יהיה שוה בטעמא עם דגים טהורים ומכ"ש לפי מאי דס"ל להרב בהג"ה סי' צ"ח ס"ב דאזלינן בתר שמא דפשיטא דדג טמא דאית ליה שמא באפי נפשיה דהוי מין באינו מינו וכמ"ש ראב"ן בתשובה סימן כ' והאו"ה סוף כלל כ"ג בשם הא"ז מיהו בזה אפשר לומר דהרב סבירא ליה כהגהת ש"ד ר"ס נ"ה המתחל' פעם אחת הובא דאיתא לשם דדג טמא הוי מין במינו לענין דלא בטיל ע"ש וצ"ל דהיינו משום דשם דג א' הוא ולענין מין במינו למ"ד דלא בטיל אזלינן בתר שמא וכמ"ש בסימן צ"ח ואפשר דגם הרב אע"פ שהבין דהם מיירי שלא במינו הקשה מנשפך משום דציר דגים טמאים דרבנן וכמו שנתבאר בסימן פ"ג וכן ביצת אפרוח ודם הוא מדרבנן וכמו שנתבאר בסי' פ"ו אבל קשה דהא שלא במינו אפילו באיסור דרבנן ס"ל להרב דאזלינן לחומרא בנשפך וכמ"ש בסי' צ"ח ס"ק ז' וצ"ע מיהו למאי דהוכחתי שם דאזלינן לקולא צ"ל דכל הנך פוסקים מיירי בשיש בדגים שמנונית דאז אסור מדאורייתא וכמו שנתבאר בסימן פ"ג א"נ והוא העיקר דוקא ציר ע"י מליחה הוא מדרבנן משא"כ טעם ע"י בישול דיוצא עיקר הטעם והלחלוחית וכמ"ש מהרא"י בהגהת ש"ד סי"כ דדג טמא שכבשו עם הדג טהור אסור מדאוריית' שאז יוצא עיקר הציר והלחלוחית עכ"ל אם כן כ"ש ע"י בישול והיינו דלא אשתמיט חד מהפוסקים דכ"כ גבי בישול דציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן ואע"פ שהסמ"ג ושאר קצת פוסקים נקטו בלשונם נמי ביצת אפרוח או דם לטעמייהו אזלי דסבירא ליה לסמ"ג דדם ביצים דאורייתא וכמו שכתב מהרש"ל באו"ש סי' ס"א או אפשר דלדוגמא נקטו הכי ונ"מ לענין שאר איסור דאוריית' (ועיין באו"ה כלל כ"ו דין י"א) ומה שכתב הרב בתורת חטאת שם ותו דהא קי"ל דאם ניתוסף היתר כו' כבר כתבתי בסי' צ"ט ס"ק ט"ו דליתא אלא לעולם אמרינן חתיכה נעשה נבילה ועוד דלא דמי בשלמא התם אמרי' שפיר כגון שנתערב איסור לח בלח או ביבש וניתוסף אח"כ היתר לח בענין שהטעם בטל בס' משא"כ הכא כיון שכבר נאסר שוב אין שאר הדגים מצטרפים לבטל ביבש שאין האיסור מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ונשאר באיסורו במה שנותן טעם באותן הך' ול' שנאסרו ודו"ק:
(ב) אין לאסור הכלים כו'. עיין בתשובת מהרי"ל סימן קס"ב שכתב הרבה טעמים לחלק בין המאכל לכלי וכתב שם דנראה דלא התיר הכלי אלא אחר מעל"ע משום דהוה ספיקא דרבנן דנטל"פ וע"ש ומזה ראיה דהסמ"ג והפוסקים מיירי באיסור דאורייתא וכמ"ש בס"ק שלפני זה:
(ג) זבוב וכיוצא בו כו'. ע"ל ס"ס ק"ד ועיין מ"ש בס"ס זה:
(ד) אסור להחזיר הכף לקדרה. אע"פ דיש בכף ס' נגד האיסור דאין משערינן בכלי בס' כ"כ בתורת חטאת שם ד"ג וכבר נתבאר כן לעיל סימן צ"ב ס"ה:
(ה) ולא נגד כל הכף דלא אמרינן בכלי חנ"נ. והיינו דוקא בכלי של עץ ומתכות חדש אבל בישן או של חרס אפילו חדש דעת הרב לעיל סימן צ"ח ס"ה (ועמ"ש שם) דיש להחמיר דנ"נ וצריך ששים נגד כל הכף וכ"כ בתורת חטאת (כלל נ"א דין ב'):
(ו) והוחזר לקדרה כו'. משמע דאפילו הוחזר לקדרה עם הכף אינו צריך אלא ששים נגד מעט התבשיל אם הוא יותר מן האיסור דנ"נ אבל א"צ ס' גם נגד כל הכף וכן משמע להדיא בתורת חטאת (כלל נ"א סוף דין ב') וקשה דכיון דידעי' דהיה מעט תבשיל עם האיסור בכף א"כ מאן לימא לן דאין כל הכף בלוע מאיסור דנהי דלא נעשה נבילה מ"מ לא ידעינן כמה בלע וכ"פ באו"ה וצריך עיון בסוף ש"ד בדיני זבוב ובאו"ה כלל כ"ז ד"ג עוד מזה:
(ז) דהרי נ"נ בכף. דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה מאחר שהוציאה עתה מהקדרה רותחת וחשיב כלי ראשון לחומרא כ"כ באו"ה כלל כ"ז ד"ב ולענין אי זבוב אוסר בטעמו הסכים הרב להמחבר וסייעתו חבל תימה דהרי רבו הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' [לאיסור] וכ"כ האו"ה כלל כ"ז דכן נוהגים וכ"כ מהר"ם פדוואה דכן נוהגין וכ"כ מהרש"ל באו"ש ובספרו פרק ג"ה סי' מ"ט מקבלת מהר"ש דכן נוהגין מיהו במקום הפסד מרובה או שעת הדחק וכה"ג נראה דעת מהר"ם פדוואה בתשובה להתיר וכ"פ הב"ח מיהו בחלא ושיכרא לכ"ע אסור וכמו שנתבאר בס"ס ק"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |