פלתי/יורה דעה/קז

פלתי ‏ יורה דעה קז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) ואם לא עשה כו' בטור נזכרו מחלוקת מחברים עד האחרונים האריכו בזה לרוב אריכות ופלפול עין המעיין ילאה להשיג המסקנה בטור לכן חשבתי לברר הענין בקצרה ולכלול כל דעתם בזה ומה שיש להוסיף או לגרוע לענ"ד וזהו בסמ"ג וטור ות"ח כלל נ"א כתב בשם סמ"ג אם נתבשלו דגים רבים ונמצא דג טמא בקערה אע"פ שיש ששים בקערה יש מחלוקת בין ריב"א ורבינו ברוך אם יש לחוש שמא דג טמא נשאר עם המיעוט דגים שבמחבת ואסור אח"כ אחרים וכן בביצים וכו' ודעת רבינו ברוך דאין לאסור מ"מ כתב דיש להחמיר בביצים דאין רגילות לבשל הרבה ביחד וכו'. ולענין הילכתא נראה דלכתחילה יש להחמיר כדעת ריב"א. אמנם בדיעבד יש להקל כדברי רבינו שמשון דכתב טעם להתיר דתלינן איסורא ברובא איתא וכו' ובזו פלפלו האחרונים:

(ב) ונראה ודאי אם דג או ביצה בתוך המחבת ואינו מערה אותו לתוך קערה רק לוקח בכף הדגים וביצים מן אילפס זה אחר זה ונותנים לקערה בזה כל החששא אולי הטמא הוא מונח בשולי האילפס וא"כ בלקחו הדגים מן האילפס ורוטב היה בסופו ואין שיור רק דג טמא הנ"ל עם נ"ט דגים טהורים ותו לא א"כ ליכא ס' כי רוטב מולך הטעם מדג לדג ואין כאן עוד דגים שיסייעו לבטלו ונטרפו באופן זה ודאי יש להחמיר כי אף הר"ש דמיקל בזה מודה דכל טעמו להתיר דאיסור ברובא איתא וכאן אדרבא אם אמרינן דהאיסור היה בשפת האילפס דהיינו רובא דהא רוב דגים היה שם והוא לקחן בכף א' לא' והוציאן לחוץ והעיקר לחומרא אמרינן ודאי כל דפרי' מרובה קפריש והא דלקח בכף הדגים והוציאן לחוץ מרוב לקחן שהם כשרים עד שהאיסור נשאר לבסוף כדלקמן סי' ק"י ונכבשינהו דניידי והאחרונים אסורים כי האיסור לבסוף (ודברי הפר"ח בזה מגומגמים) ואם נתערבו אלו נ"ט דגים אח"כ עם דגים שבקדירה אם יש בין הכל קי"ט דגים טהורים מותרים הכל דאלו נ"ט ברובא בטילים שהוא ס' דגים טהורים אבל פחות הכל אסורים אפי' לדעת המחבר דלא ס"ל בשאר איסורים נעשה נבילה מ"מ הנ"ט דגים שנאסרו בפליטה דג טמא אסורים לעולם דא"א לסוחטו אסור וצריכים ביטול ברוב. אבל כשיש כאן קי"ט דגים מותרים הכל ולא אמרינן אלו נ"ט דגים אסרו אחרים בפליטתן כיון שאין כאן רוטב אין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. אבל אם עירה מאילפס לקערה הדגים ורוטב עמם כסדר העירו בזה נהפך אלו ידעינן שהדג טמא היה בשולי האילפס לית כאן חשש איסור דהא מערה מלמטה שולי האילפס למעלה לפי האילפס א"כ אם יש רוטב בשולי האלפס להוליך בלוע מטמא לנ"ט טהורים מכ"ששיש רוטב למעלה ממנו לצד פי האילפס א"כ כל הדגים שלמענה מצטרפים בביטול ע"י הרוטב דמוליך בליעה בכולו וא"כ איסור רק חשש להיפך אולי בפי האילפס מונח הדג טמא וכשמערה מלמט' למעלה א"כ כל דגים שאח"כ בשורה הסמוכים לפי האילפס כבר נשפך הרוטב ונערה לקערה ואין לבסוף רוטב רק על דגי' המונח בפי האילפס ושם מונח דג טמא ומוליך הרוט' הבלוע לנ"ט דגים טהורי' ודגים שלמט' הימנו אינם יכולים להצטרף בביטול כי אין כאן רוטב והרי נאסרו אלו הנ"ט דגים ואם אלו נ"ט דגים נתערבו עם דגים שבקערה צריך ג"כ קי"ט דגים כדי שיהיה נ"ט בטילים ברוב כנ"ל. רק יש כאן חששא אחרינא דהא מערה דגים עם רוטב וא"כ הרוטב מוליך טעם איסור בלוע שבתוך נ"ט דגים הנאסרים כנ"ל לכל הדגים שבקערה הרוטב בא מאילפס כלי ראשון ונערה על מה שבקערה כלי שני וה"ל עירוי ועירוי פסקינן דמבשל ומבליע כדי קליפה וא"כ כל קליפת דגים נאסרו. ולזאת דעת הש"ך ופר"ח דבאמת כל הדגים שבקערה אסורים כ"ק רק הפלפול על גוף הדג אבל קליפה בעי (והיינו למ"ד חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים וא"כ כל נ"ט דגים הנאסרים אוסרים זולתן אבל לדעת המחבר דלא אמרינן בי' נעשה נבילה א"כ א"צ רק נגד פליטת גוף דג טמא ובזה ברור קליפת דגים רבים שבתוך הקערה בהצטרפות יהיה ס' נגד הדג. ועיין א"ח סימן תמ"ז גבי זתים וכו') אלח דא"כ דגם דעת רבינו ברוך מודה דאסורים הקליפות א"כ מה זה דטרח להתירא בדגים הנאסרים דאינו אוסרים אחרים בנגיעתן כי אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב דל דגים מהכא בלאו הכי הא באמת הרוטב אוסר הקליפות ויותר מקליפה בלא"ה אין אוסרים דלא הוי רק עירוי אבל יתכן למהרש"ל דס"ל דבר גוש נידון ככ"ר וא"כ אף המה דבר גוש ואוסרים כל הדגים בכ"ר. אך לא יתכן לדעת רמ"א דלא ס"ל דבר גוש. גם קשה אם דעת רבינו ברוך דקליפת כל הדגים אסור איך סתם כל כך ומשתק שתק ולא ביאר ואיך לא דייק לחומרא: ולכן נראה כי הרוטב המעורה מאילפס לקערה אינו עובר בכל דגים הקערה ובפ"ע רק תחילה בא על שור' העליונה המונחת בראש הקערה ואח"כ שב ויורד על דגים שלמטה הימנו. ואם כן לא נאסרו דהוי נפסק הקלוח רק שורה העליונה נאסר ונתערב ואלו הואיל ולא נאסרו רק מכח עירוי אין אוסרים תערובתן כדקיימא לן דבר הנאסר כ"ק מחמת עירוי ונתערב אין אוסר תערובתו הן בלח הן ביבש. ולכך לא חש בכך רבינו ברוך רק בדגים הנאסרים שפיר יש לחוש דבדבר גוש לא שייך נפסק קלוח כמש"ל באריכות והדגים מתגלגלים בתוך הקערה אילך ואילך ובפרט לפי דעת הש"ך דקליפה העומד בפ"ע ואינו מתערב כמו קערה שנמלחו בו אוסרים התערובות והיינו דגים הנ"ל עיין ש"ך סי' ס"ט:

(ג) ולבי אומר לי במערה מאילפס לקערה דגים ורוטב בפ"ע לגבי רוטב הוי נפסק הקלוח דדגים מפסיקין בין קלוח הראשון ולא קרוי עירוי משא"כ הדגים בעצמן בהם לא שייך זה ולכך לא טרח רבינו ברוך להתיר מכח אין אסור בלוע יוצא בלי רוטב וא"ש:

(ד) ובזה הדין דסבירא ליה לרבינו ברוך בשביל דגים עצמן צריך קי"ט דגים כמש"ל על זה חלק מהר"ש וס"ל דלא מחזקינן ריעותא ואמרינן איסורא ברובא איתא. והרב פ"ח הקשה דברי גמרא אהדדי הא דאמרינן בפרק התערובות טבעת של ע"ז שנתערב במאה ופירשו מ' למקום אחד וס' למקום אחד מ' אינו אוסרת וס' אוסרת דאמרי איסורא ברובא איתא ואח"כ אמרי' שם חביות של תרומה שנתערב בק"ן חביות ונפתחו המאה שבטלה חשיבתן אותן חמשים הנותרים אסורים ולא אמרינן אסורא ברובא איתא. ותרוויי' הלכתא נינהו וקשי' אהדדי. ותי' הפר"ח לחלק אם נשארו במקום קביעתם הוא דאמרינן כן אבל אם פירשו אמרינן מרובא קפריש ומכח זה השיג על מהר"ש הנ"ל דהא כאן פי' מאילפס ולא אמרינן ברובא איתא: ובאמת אין מקום לדבריו דודאי דכל הני מימרו' תרווייהו איירי שהם במקו' קביעות ולא פירשו דאף דקתני פירשו איירי בפרשו לפנינו ולא קרי פירש רק קבוע כאילו לא פרשו כלל וכ"כ התוס' והרשב"א בתורת הבית ועיין לקמן בטור סי' ק"י מ"ש בזה:

(ה) ובאמת אין כאן סתירה כלל כי הא דאמרינן ס' אוסרת משום דאיסורא ברובא איתא היינו להחמיר דלא תימא דהוי ס"ס ספק היה האיסור בתוך ששים או לא ואת"ל היה דלמא זה שנתערב אח"כ בתערובות השני אין טבעת האיסור ולכך קאמרינן איסורא ברובא איתא וא"כ ספק הראשון אינו בגדר הספק. וכן בתרומה שנתערב בק"ן חביות לא מקלינן לומר איסורא ברובא איתא כי להקל לא אמרינן אבל לחומרא אמרינן ולק"מ. וא"ק עדיין לכאורה ראי' מהר"ש מהך דאמרינן איסורא ברובא איתא דחיי' מעיקרא דלחומרא אמרינן אבל לא להקל והוא אמר להקל זה אינו דנראה דנמשך אחר דברי רש"י דכתב מ' אינו אוסרת אם נתערבו באחרים אבל הם הארבעים אסורים ולא אמרינן איסורא ברובא איתא משום דע"ז אינו בטל ברוב: הרי דס"ל לרש"י דשורת הדין להקל ולהתיר הארבעים ולומר איסורא ברובא איתא רק שאין ע"ז בטלה ברוב: והא דלא תלינן ברוב גבי חביות ולהתיר החמשים שלא נפתחו צ"ל דלאו דווקא ע"ז דאינו בטלה ברוב ה"ה לכל האיסורים דאינן בטילים לא אמרינן איסורא ברובא אית' והתם חביות דבר חשוב שאינו בטל כמו ע"ז:

(ו) וא"כ ס"ל למהר"ש בנדון דידן וכי אנו דנין על בישל הדג הטמא שהוא אפילו באלף לא בטיל הא זה ניכר רק אנו דנין על פליטתו אם היה בדבר מועט ולא נתבטל אי ברוב ונתבטל א"כ זהו דבר דיש לו ביטול ולא דמי' לע"ז ושפיר אמרי' איסורא ברובא איתא:

(ז) אך זהו הכל מיותר ולשון מושאל דיבר הר"ש איסורא ברובא איתא רק ה"ל למימר כלל גדול בתורה כל דפריש מרובא קפריש וזה שמערה הדגים מאילפס לקערה כל הדגים המעורים וה אחר זה שייך לומר על הכל דפריש מרובא קפריש והם טהורים עד שנשאר הטמא לבסוף כדלקמן סי' ק"י וכמש"ל ופשיטא דמותר. וא"ל הא פי' לפנינו ובידים א"כ תו לא שייך מרובא קפריש וה"ל קבוע זה אינו דקיימ"ל לקמן סי' ק"י כשיטת רשב"א דאם פי' קודם שנתהוה הספק אפילו פירש ביד ובפנינו מכל מקום מיקרי פרוש מרובא קפריש וא"כ כאן הא לא נודע מן דג טמא עד אחר כך ואם כן אמרי' כל דפריש וכו':

(ח) וברור דלא היה זה בהעלם מרבינו ברור רק ברוך דס"ל כשיטות ר"י רבו דס"ל אפילו קודם שנתהווה הספק מ"מ בפרוש לפנינו ה"ל קבוע. ועיין לקמן סי' ק"י א"כ לפי דקיימ"ל כרשב"א לחלק בין קודם ובין לאחר שנודע הספק ודאי יש להקל. והנה הרמ"א דעתו ג"כ להקל משום דה"ל כמו נשפך דתלינן להקל והשיבו האחרונים דלא אמרי' כן רק במין במינו דד"ת ברובא בטל אבל במין שאינו מינו דטכ"ע דאורייתא לא אמרינן כן ובזו דגים טמאים בדגי' טהורים הוי מין בשאינו מינו והאריך בזה הש"ך דבבישול ודאי אסור מן התורה ולא דמי לציר:

(ט) ומה שנראה לקיים דברי רמ"א דזה חתיכות איסור שנפלה לקדירה וא"כ ודאי פלטה ואח"כ נפלה לקדרה אחרת יש כאן ספק אי אמרינן ודאי שכבר פלטה בפ"א תו ליכא כאן פליטה שני' כי שוב לא תפלוט או מידי ספיקא לא נפקא דלמא תפלוט השתא וספק הלזה עקרו בתו' בפרק גיד הנשה גבי כחל דפריך הש"ס אלא נפל לקדירה אחרת לא יאסור דכ' התו' שני תרוצים או דספיקא הוי וספיקא דרבנן לקולא או דודאי קי"ל לחז"ל דודאי לא תפלוט עוד וא"כ אף כאן הא מתחילה היה הדג טמא בתוך הדגים רבים ובאילפס מלא רוטב וא"כ ודאי פלטה כל האפשרי ואח"כ כשנתמעט הדגים והרוטב ואנו באנו לדון שני' שתחזור ותפלוט לאסור הא לחד תירוצא אין לחוש לפליטה שני' כדאשכח בהעגלה דאמרינן ודאי פליטה ולא תוסיף לפלוט עוד (ולחלק בין כלים לאוכלי' דוחק) או עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכבר כתבנו לעיל ס"ס צ"ט דאין אומרים על חד חתיכה שתפלוט ותחזור ותפלוט א"כ ה"ה הכא. וא"כ בנדון דידן יש להתירו מכח ס"ס ספק הי' הדג טמא לבד עד שחוז' ואוס' או לא רק הי' באמצ' תבשיל ואת"ל דלא הוי באמצ' דלמ' לא חזר ופלט ויש כאן מקו' הית' רק זהו אם לא אמרינן חנ"נ אבל לדידן דאמרינן חנ"נ א"כ אזדא זה הספק דאף דאמת דפלטה כל פליטה חזרה ובולעה מן מה שבאילפס ונ"נ ואח"כ כשיהיה עם נ"ט דגים תפלוט ותאסר. וא"כ דכל חשש דתבלע הדג טמא מן מה שבאילפס וכל מה שבאילפס הכל מן דג טהור והרי זה עם דג טהור מין במינו דהא הבלוע ג"כ טעם דגים ואף דקיימ"ל בשר שבלוע מים נדון המים כבשר זהו לענין מין במינו לא בטיל דלא תלי' בנ"ט כלל. אבל בזה ההבדל בין מין לאינו מינו הוא דטעם כעיקר דאורייתא וביש בו בלוע רק ממינו הרי אין טעם כעיקר ונדון הכל כמין במינו ולדברי הכל ד"ת מותר רק מדרבנן ובנשפך אזלינן להקל דהא כל החששא שאנו חוששין להחמיר הוא דבלע הדג טמא מאילפס ונ"נ וזהו פליט ונבלע בדגים טהורים ובפרט כי נעשה נבלה בשאר איסורין ג"כ דרבנן ודוק:

(י) והא דלא מכשרינן מטעם העמד דגים על חזקתן וכשרים היו ואמרינן דלא היה הדג טמא במקום אוסר. וכמו בגבינות לעיל סי' פ"א דאמרינן אח"כ נטרפה להכשיר למפרע ואף בזה נימא כן י"ל הואיל והטבע של דגים וביצים להתהפך באילפס ע"י ניעור וכדומה הוי דבר שכיח ואלי' מחזקה. וראי' לזה מהא דאמרינן גבי זרוע בשילה בחולין זהו היתר הבא מכלל איסור. פי' התוספ' דלפעמים קצת זרוע וקצת איל חוץ לרוטב ובמס' ע"ז פירשו התוס' להיפוך דזרוע וקצת מועט מאיל תוך רוטב עד שאין בו ששים והתורה התירה. וקשה איך מחזקינן ריעותא לוקמינן האיל בחזקת כשרות דלא היה כך דודאי אין רואה בסיר בשר דאי רואה פשיטא אסור. דמהכ"ת להתיר תערובות איסור וע"כ דאין רואה ומ"מ חיישינן ש"מ דלא אמרינן אוקי אחזקתה הואיל ודרך להיות מתהפך שכיח ולכך חיישינן ליה וה"ה כאן:

(יא) בנעשה נבילה בכף ואע"ג דכף כלי שני מ"מ היה בקדירה והוא כלי ראשון עדיין חום הכלי ראשון עליו. ולא הבנתי לכאורה אם הוציא חתיכה גדולה ויש לה דפנות מכלי ראשון מ"מ קיימ"ל דלא כמהרש"ל דדבר גוש אינו רק עירוי. ומ"ש חתיכה גדולה ומ"ש כף דחום כ"ר עליו וצ"ע לכאורה:

(יב) ומה שנראה ליישב היא דודאי חם לתוך צונן תתאי גבר משום דהצונן מקרר לחם ולכך אם עירה מכלי ראשון לכ"ש דופני הכ"ש הקרים מקררים לחום כלי ראשון ולכך אפילו בדבר גוש שיש בו חום מכ"ר בהגיע לכ"ש כ"ש מקררו והוא גם כן רק כ"ש אבל כף הנ"ל שהוציאו מכ"ר ועדיין בידו ולא הכניסו כלל לכ"ש עדיין חום כ"ר עליו כי לא נתקרר בשום דבר ולכך יש לו חום כ"ר וא"ש ואם כן ה"ה דבר גוש שהוציאו מתבשיל וטרם שהושם בכ"ש נפל עליו דבר איסור בולע בחום כלי ראשון דהא לא נצטננן עדיין בכלי שני:

(יג) ובזה יובנו ביותר מה שכתבנו לעיל סימן ק"ה בישוב דברי הגמרא בפרק התערובת דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח טעון מריקה ושטיפה ואיבעי לן תלאו באויר התנור וכו' ופשיט לן ממתניתין דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכבר הקשינו דקארי לי' מאי קארי' לי' כיון דעירוי אינו מבשל איך יתכן בישול בלא בלוע במתני' וכתבנו עליו ישוב ובזה יומתק ביותר דס"ל בס"ד דעירוי ככ"ש לגמרי ואין מבליע כלל רק חתיכת שמערה לתוך הכלי טרם הגיע החתיכה לדופני הכלי עדיין חום כלי ראשון עליו ומתבשל בתוך החתיכה הלחלוחית והשומן והרוטב בחתיכה עצמה והרי הוא באויר הכלי ואיפשט האיבעי ודחי הש"ס דהוי בלוע בלי בישול דעירוי מבליע וא"ש ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.