ש"ך/חושן משפט/לב
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) על הדרך שיתבאר לקמן. סימן פ"א ע"ש שהארכתי שם בעזה"י:
(ב) וחייב בדיני שמים ואינו יוצא ידי שמים עד שישלם לו הזיקו. ע' בתשו' ר"מ אלשיך סי' ע"ג:
(ג) וכן אם לא שכרן. כן כתבו התוס' ריש פרק הכונס (דף נ"ו ע"א ד"ה אלא) ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא וגם מדקתני השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים אבל קשה לי על דבריהם דהא אמרינן בקדושין פ' האיש מקדש (דף מ"ג ע"א) דאף דאין שליח לדבר עבירה מחייב בדיני שמים דמתמה התם בפשיטות מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים נמי פטור ומשני בי דינא רבא ובי דינא זוטא איכא בינייהו ופרש"י עונש גדול ועונש קטן[1] ואפשר ליישב דבריהם בדוחק אבל מ"מ נ"ל עיקר דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו אפי' לא שכרן והא דקתני השולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב ולא קתני דהשולח חייב בדיני שמים היינו כיון דפקח משלם תו לא שייך דיני שמים על המשלח וכ"כ הריטב"א פ' האיש מקדש וז"ל שלח ביד פקח פקח חייב פי' והשולח פטור לגמרי ואפי' מדיני שמים כיון שכבר נשתלם הניזק מן הפקח משא"כ בשוכר עדי שקר שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דלא אשתלם ניזק מניזקי' וכן אתה אומר בכל אותם שבריש פ' הכונס עכ"ל והא דקתני השוכר אורחא דמילתא נקט דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרי לא עבדי דחוטאי' אם אין להם הנאה:
- (הגה[2]) ולע"ד לכאורה נראה ראיה לדברי התוס' מהא דאמרי' בסנהדרין פרק זה־בורר דף כ"ט ע"א מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דאמר ר' שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שלא טען הוא מאי הוה־ליה־למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין עכ"ל. וטעם דאמרינן אין שליח לדבר עבירה הוא נמי משום אותה טענה דדברי הרב כו', ואי תימא דבדיני שמים חייב הא התם דיני שמים הוי ואם־כן לא הוי מועיל הטענה דדברי הרב נגד הקב"ה משום דדיני שמים הוי[3] ואע"ג דאיתא במדרש רבה שדנו אותו בסנהדרין של ע"א מ"מ דין שמים הוא אלא ודאי אין שליח לדבר עבירה אפילו בדיני שמים ויש לדחות בדוחק ודו"ק) וע"ל סי' תי"ח:
(ד) העדים חייבין לשלם. פי' אבל לא זה שהוציא הממון על ידו כיון שהוא אינו מודה ואין העדים נאמנים עליו דכיון שהגידו מתחלה שוב אינן יכולי' להחזיר ולהגיד בע"א אבל לגבי עצמן נאמנין לחייב נפשם עכ"נ סמ"ע ובהכי איירי הנ"י בשם הרא"ה ודלא כב"י וכ"כ בד"מ ע"ש וכן כ' הרמב"ן להדיא בדיני גרמי שלו הבאתיו לקמן סימן ל"ח והיכא שיש תביעה לאחד עם ג' וא' נעשה בע"ד וב' נעשו עדי' אם מודי' אח"כ צריכין להחזיר המעות אף שאומרי' שבדין לקחו ממנו שהוא חייב להם כן פסק מהרש"ל בים־של־שלמה דבבא קמא פרק ד' סימן י"ח:
- ↑ הקצות החושן (סק"א) חילק בין עונש בידי שמים שאף המפתה עדי שקר נענש בידי שמים כשולח שליח לדבר עבירה, ובין חיוב בדיני שמים שעניינו לצאת ידי שמים מהחיוב שבית דין היו מחייבים אותו, ובזה יש חילוק בין שוכר עדי שקר למפתה.
- ↑ הגהה מחתן הש"ך.
- ↑ עיין משנה למלך פ"ב מהל' רוצח (בהגה"ה בשם הג"מ חיים קמחי בשם רבנו המשנה למלך); השמטות להגהות רבי עקיבא איגר כאן; ופני יהושע (בבא קמא נו.), שהקשו על דברי רבינו כאן, דהא גבי נחש הקדמוני לא שייכות טענות אלו כדקיימא לן בקידושין (מג.) שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב. ויש לעיין איך יפרשו דברי רבי שמלאי לפי דרכם.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |