רש"י/קידושין/כא/ב
ההוא. בכל גאולה תתנו תלה ביה קרא לקובעו חובה:
ואפי' לרבי יהושע. דאמר גבי שדה אחוזה רשות הכא מודה דחובה דלא יטמע בעובדי כוכבים:
לעולמו של יובל. כדילפינן בריש פירקין (דף טו.) מושבתם איש אל אחוזתו:
סול. ברוק"א בלע"ז:
סירא. קוץ:
מקדח. טרייד"א:
מכתב. גרייפ"א שחוקקין בפנקסיהן:
מרצע הגדול. לקמיה מפרש מאי גמרא:
יודן בריבי. יודן שמו וגדול בדורו היה וכל היכא דקרי ליה בריבי לשון חכמה וחריפות הוא:
אלא במילתא. אליה של אזן בבשר ולא בתנוך:
וחכ"א כו'. חולקין עליו וזו ראיה שלהם קים לן דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ולא יכול עוד לשוב לחיזוק הראשון ולקמיה ילפינן ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו והיאך הוא נעשה בעל מום והתנן (בכורות דף לז.) גבי מומין נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור:
הא אין רוצעים כו'. הרי יש לך ללמוד מכאן שאין רוצעין אלא בגובה של אזן:
במאי קא מיפלגי. גבי סול וסירא:
דריש כללי ופרטי. בכל התורה מקום שכולל ופורט דורש שהפרט פירוש של כלל ואין בכלל אלא מה שבפרט וכי חזר וכלל לא הוסיף לך בכלל האחרון אלא הדומה לפרט:
ריבויי ומיעוטי. אין הפרט פירושו של כלל שתאמר אין בכלל אלא מה שבפרט אלא למעוטי הוא בא לפי שבכלל היה מרבה את הכל ובא המיעוט אחריו לומר בזה וכיוצא בו כללתי לך הילכך אפילו לא חזר וכלל הייתי מביא כעין הפרט וכי חזר וריבה ריבה הכל ולא מיעט לך אלא דבר אחד ומסרו הכתוב לחכמים איזה דבר הראוי למעט מן הכלל פי' מיעט ממעט קצת ממשמעו:
מיעט סם. שלא יתן סם על אזנו וינקבנה דהא לא דמי למרצע שאינו נוקב מכח אדם אלא מאליו:
הירך מיומן שבירך. בפרק גיד הנשה (חולין צ:) ר' יהודה אומר אין נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין ויליף לה מה"א דהירך ודרש הירך חשובה שבירכות:
ויעשה בעל מום. ומה בכך והלא רציעה מצוה היא:
חידוש הוא. שהתיר שפחה כנענית לישראל:
באיסקונדרי איטלליתו. לא הטיתם לב לדקדק בשמועתכם אלא כמשחקין בפספסין מרייל"ש:
וא"ת אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. למה לי טעמא מפני שנעשה בעל מום בלאו הכי נמי לא שייך רציעה דבעינן אהבתי את אשתי:
תו לא מידי. אין להשיב על זאת:
כהן. אסור בגיורת שהיתה זונה קודם:
מהו ביפת תואר. במלחמה:
מותר. כדמפרש ואזיל:
דברה תורה. לא התירתה אלא בשביל יצר הרע שאם לא יתירה יעבור על האזהרה כדיליף לקמיה מדכתיב יפת תואר שיצר הרע מתגרה בו הילכך בכהן נמי איכא למיחש ליצר הרע ושריא:
בביאה שניה. שכבר נתקררה רוחו:
והבאתה אל תוך ביתך. לקיימה:
קרינא ביה וראית בשביה. הותרה לו במה שנתן עיניו בה:
בשעת שביה. אם נתן מתחילה עיניו בה ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואח"כ נתן עיניו בה:
יפת תואר. משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו ובקושי אלא דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטה בשר מסוכנת שחוטה ואע"פ שהיא מאוסה כדכתיב ביחזקאל ולא בא בפי בשר פגול:
ולא יאכלו בשר תמותות. לאחר שימותו ויהו נבלות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |