גליוני הש"ס/קידושין/כא/ב
גליוני הש"ס 
קידושין כא ב
אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול כו'. נ"ב למ"ד בסנהדרין מ"ה ב' דלא בעי' קרא כדכתי' ק' דל"ל קרא לרבויי סול כו' וכן לקמן תיפוק ליה דבעינא אהבתי את אדוני ואת אשתי וגו' משמע דבעי' קרא כדכתי', שו"ת חות יאיר סי' קס"ז וע"ש ועיין מס' עבדים פרק ג' דלכתחלה מצות רציעה במרצע ובדיעבד אפי' במספר:
אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום. נ"ב יל"ע בזמן היתיר הבמות אם הי' נוהג בו רציעה לגמרי אפי' בישראל דבזמן היתיר במות הוי הרציעה פגם בישראל כמו בכהן כיון שנפסל מלעבוד דזר כשר בבמה ובע"מ פסול בבמה ע' זבחים ט"ז א' ודין רציעה דנאמר בתורה י"ל דקאי רק אזמן איסור במות ואולם דרשא דושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו לא משתמעא כ"כ אזר כמו אכהן דהוא משפחה מיוחדת משפחת כהונה ואפי' לפמ"ש במ"א בחידושי דהכשר זר בבמה היינו משום דלגבי במה חשיב כהן דגם במה צריך כהן ורק דלגבי במה גם הישראל חשוב כהן וכמו שהארכתי שם בזה עכ"ז אכתי לא שייך ביה ל' משפחה וכמובן ועיין מגילה ג' א' משפחה ומשפחה כו' להביא משפחות כהונה ולוי' כו' ומדלא חשיב נמי ישראל [היינו ישראל במעמדן עש"ה] משמע דאישראל לא שייך ל' משפחה ואולי רק משום דכתי' ב"פ משפחה דריש ליה רק אכהונה ולוי':
המיומנת שבירך. נ"ב דוגמת ל' זה סוטה ל"ד ב' מיומן שבאחיו:
הואיל ואישתריא אישתרי. נ"ב עיין אריכות בשו"ת חיים שאל [ח"א] סי' פ"ט והמקומות שהביא עירובין צ"ג ב' שבת כיון שהותרה הותרה ויבמות כ' ב' גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ורא"ש חולין י"ז א' באיברי בשר נחיר' ומשנה פ"ח דתרומות רא"א יגמור כו' וחגיגה כ"ו א' ר' יהודה אומר יגמור ויומא י"ג ב' ר' יוסי אומר יגמור ויבמות נ"ט א' כ"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' ופסחים צ"ה ב' מדאישתרי טומאת עזרה אישתרי נמי טומאת היכל כו' ע"ש באריכות ובחידושי הבאתי עוד הרבה ואין הגליון מספיק ועמ"ש על הגליון סנהדרין ס"ג ב' בשם השאלתות ובגליון גיטין ס' ב' בשם הכלבו וע"ע כלאים פ"ג מ"ב גבול שהי' גבוה טפח כו' וע"ע ביצה י"ז ב' נקטינן התחיל בעיסתו כו' וע"ע ב"ק ע"ט ב' לא נימא תלתין מישרי שרי ליה כו' וסברת ה"א הנ"ל הוא ג"כ סברא דהואיל ואישתרי כו' כהך דחגיגה כ"ו א' דו"ק וע"ע בדינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ל"ו ושם ג"כ הטעם הואיל והתחיל בהיתיר וע"ע רוקח סי' שט"ו והא דאמר בירושלמי עד כדי נושאי המטה בשכבר נטפל לו קודם שבאו בני העיר ואינו מושך ידו עד שיבואו כדי נושאי המטה אבל לכתחלה אין מיטפל לטמא אם יש אחר עמו כו' ועוד שם באותו סי' ובמקום שנטמא למת מצוה אינו מושך את ידו עד שיבואו נושאי המטה וחילופיהן אבל לכתחלה אם יש אדם אחר עמו אינו מטמא עכ"ל והוא ג"כ מעין הנך הנ"ל דאמרי' דיגמור הואיל והתחיל בהיתיר ועמ"ש בגליון עירובין מ"א ב' וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ט דגם נידון דידי' הוא סברא דהואיל ואישתרי כו' עש"ה ובתשובה הארכתי לעניין חדר"ג בנושא אשה על אשתו בהיתיר ב"ד כגון בנשתטית וכדומה ואח"כ נרפאה הראשונה אי רשאי לקיים שתיהן הואיל ותחלת הנישואין היו בהיתיר וכעת ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' קכ"ד, עיין מש"ש וגם הראשונה תהא מותרת לכנוס אחר נישואי שני' שהרי בהיתיר נתקדשה לו כו' ע"ש וע"ע מנחות ע"א א' דס"ל לר' יהודה דאם התחיל עד שלא הביא שליש מותר לגמור אף משהביא:
מוטב שיאכלו כו'. נ"ב עמ"ש בגליון נדרים כ' א':
רש"י ד"ה ויעשה כ' והלא רציעה מצוה היא. נ"ב עיין סוטה ח' א' דמשום דאין עושין מצוות חבילות אין רוצעין ב' עבדים כאחת ועיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ח דהביא בשם הרשב"א דאסור לע"ע למכור עצמו לאדונו בסוף שש כדי להנצל מרציעה משום דמבטל מצות רציעה ועש"ה בכל התשובה וע"ע שם ח"ג סי' אלף ל"ח עש"ה כל התשובה ועיין תוספתא מועד קטן פרק ב' שרוצעין עבד עברי במועד ומשמע ג"כ דהוא מצוה דאל"כ לא היינו מתירין הרציעה במועד אי משום דמצער עצמו ומבטל שמחת יו"ט ואי משום דהוי מלאכה וגם פרקמטיא שקונה עבד בכך ועיין מועד קטן י"ד ב' וע"ש תוד"ה מימנעי:
תוד"ה אשת כ' ואעפ"י דאין אישות בעכו"ם כו'. נ"ב בס' יראים סי' רי"ד כ' דהא דדרשי' בסנהדרין שם אשת רעהו פרט לאשת אחרים מקידושין הוא דממעטינן להו דאין קידושי כסף ושטר לעכו"ם אבל ביאה לשם אישות אית להו דכתי' והיא בעולת בעל וישראל הבא על אשת עכו"ם שנעשית אשתו ע"י ביאה לשם אישות חייב עליה חנק כעל אשת ישראל ומש"ה בעי' כאן קרא למישרי זה ביפת תואר ע"ש בארוכה:
שם כתבו מ"מ איכא עשה כו'. נ"ב עיין תרגום יונתן וירושלמי במדבר פרשה כ' פסוק י"ז:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |