רש"י/קידושין/יז/א
([1]יכול אפילו חלה. בתוך שש יהא חייב להשלים ימי חליו:
ת"ל ובשביעית יצא. ואפילו לא עבד שש שלימים):
ופגע בו יובל. אחרי כן למחרת:
בעושה מעשה מחט. בחליו שהוא מעשה קל קתני לעיל כל שש אינו חייב להשלים דהא עבד ליה מלאכה:
מעשה מחט. תופר:
חלה ד' נעשה כו'. דהכי קתני כי חלה שלש אינו משלים חלה יותר מכאן כחלה כל שש והוא חייב להשלים:
מכל מין ומין. מצאנך ומגרנך ומיקבך שוה ה' סלעים מכל אחד שהן ט"ו סלעים ולקמיה פריך מנינא אתא לאשמועינן:
כשלשים של עבד. נזק שור מועד שהרג את העבד ולקמיה יליף טעמא:
כחמשים של ערכין. הוא ערך גדול שבערכין:
מנינא אתא לאשמועינן. בשלשה מינין של חמש הוו להו ט"ו:
הא קמ"ל כו'. להכי תני שהן חמש עשרה לאשמועינן דלא קפיד אלא אמנינא דט"ו סלעים אבל אחמש מכל מין לא קפיד דאי בציר ליה מהאי וטפי ליה מהאי לית לן בה:
ריקם ריקם. לא תשלחנו ריקם (דברים טו יג) ובפדיון הבן כתיב (שמות לד כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם:
אי כתיב ריקם לבסוף. הענק תעניק לו מצאנך מגרנך מיקבך ולא תשלחנו ריקם כדקאמרת:
ריקם מעיקרא. קודם הענק תעניק שדי ריקם כו':
מעולת ראיה. דליתיה אלא שתי כסף:
אשר ברכך. סיפא דהענק תעניק הוא ללמדך שתדרוש המקרא לרבות ולא למעט:
נתינה נתינה. כתיב הכא תתן לו וכתיב התם בנזקי עבד כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו (שם כא לב):
ונילף נתינה נתינה מעבד חדא דתפשתה מרובה כו'. כולה חדא קושיא היא עד עבד מעבד הוה ליה למילף:
מיכה מיכה גמר. אין אדם דן ג"ש מעצמו ומסורה היא להם מרבותיהם ומסיני איזו תיבה נכתבה לג"ש ככל דבר הלמד מחבירו ועד השתא דהוה אמרינן דרבי שמעון גמר מרביה דנתינת הענק נדרש לג"ש הוה פרכינן ג"ש מנא ליה דגמר מנתינה דערכין נגמר מנתינה דעבד מש"ה איצטריך לתרוצי ג"ש דר' שמעון לאו ג"ש דנתינה גמר אלא דמיכה כתיב בעבד (ויקרא כה לט) וכי ימוך וכתיב בערכין (שם כז ח) ואם מך הוא:
היינו דכתיב צאן גורן ויקב. למימר שדי ג"ש אכל חד מינייהו דהוו להו ט"ו:
למה לי. הואיל וסופו לרבות כל דבר מאשר ברכך:
בכלל ברכה. צאן פרה ורבה וכן גידולי קרקע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |