אילת השחר/קידושין/ו/א
הכא כתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו. ברש"י לעיל דף ה' ע"ב ד"ה אין כאן בית מיחוש, כתב דכי יקח כתיב ולא שיקח עצמו לה, וכ"ה בר"ן, היינו דהריני אישך משמע שלוקח עצמו אליה, ויותר מבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' אישות הל' ו') דכתב ולא שיהיה משמע שהקנה עצמו לה, וכן בתוס' ר"י הזקן, והיינו דהריני בעלך אפשר שהוא קנוי לה. וצע"ק מה שייך שבעל הדבר יהי' קנוי להדבר, ועוד צ"ע מה צריך קרא למעט כיון דודאי אין האיש קנוי לאשתו ואיך זה יהי' לשון קידושין, ולא משמע דהא גופא בא הפסוק להשמיענו דהיא קנויה לו ולא הוא קנוי לה וממילא לא מהני לשונות שיש לפרשם שהוא קנוי לה, וצ"ל דאע"ג דאין לטעות שהוא קנוי לה, מ"מ כיון שכן משמעות הלשון לא מהני הקידושין דלשון זה מגרע.
ואפשר לפרש דצריך שיהא מוזכר שהוא עושה בה חלות קידושין ולא דיבור על עצמו שממנו יצא שהיא מקודשת, דלשון כזה גרע מאם לא דיבר כלל ונבין שכונתם לקידושין. וכן משמע ממה דכ' הרשב"א בשם הראב"ד דלשון אין לי עסק בך לא יועיל בגירושין דהוי כשולח עצמו, ומ"מ בשחרור זה מהני. משמע משום דבשחרור אין המיעוט דלא ישלח עצמו, ואם כל החסרון הוא דמשמע איני משועבד לך, הא בעבד אין לטעות דכונתו לומר איני משועבד לך לכן זה מהני, ואינו משום דרק בגירושין נתמעט ולא בשחרור, משמע דעיקר החסרון דלא ישלח עצמו הוא מפני דמשמעות הגירושין צריך להיות בה ולא שמתרחק עצמו ממנה.
ועי' בשלטי הגבורים בשם ריא"ז דאם נתן הקדושין לאביה ולא אמר הרי בתך מקודשת לי אלא הרי אתה חמי אין כאן קידושין, דכי יקח איש אשה אמרה תורה, שתהא הקיחה לאשה ולא לאביה. והתם הרי ע"כ אין לטעות שהוא קנוי לאביה ומ"מ לא מהני משום דצריך משמעות דעשיית הקנין הוא בה ולא ע"י שעושה באביה שממילא היא קנויה לו, וה"נ מה"ט לא מהני הריני אישך ולא משום דמשמעותו שהוא קנוי לה.
הרי את קנוי' לי מקודשת. יש לעיין למה לא אמרינן דאולי כונתו לשם אמהות, אם משום דא"א לקנות אמה רק ע"י אביה כשהיא קטנה לכן לא שייך שיאמר לה הרי את קנוי' לי [ולהרמב"ן דס"ל דיכולה למכור עצמה כשהיא גדולה, יקשה, דאולי כונתו לשם שפחות], ולפי"ז אם יאמר לאביה הרי בתך קנוי' לי אז למ"ד לקמן דף ט"ז דאדון כותבו יהי' ספק קידושין, ובאמת לקמן דף ט' ע"א כתוב בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו, ולא נזכר בתך קנוי' לי, וצ"ע.
האומר חרופה ביהודה מקודשת. הריטב"א הוכיח מזה דבכל לשון שמשמעותו באותו מקום לשון קידושין מהני. ולכאורה הא צריך לשון שמגלה על רצונם ומה צריך הריטב"א ללמוד זה מכאן.
הני לישני לקידושי קאמר לה או דילמא למלאכה קאמר לה תיקו. משמע דאם יבוא מי ויפשוט דזה לשון קידושין תהי' מקודשת אע"פ שאין אנו בטוחים שהבעל והאשה מבינים ומכוונים לזה, דהא אין הספק אם הם מבינים יותר מכולנו רק אם זה באמת לשון קידושין, ויש שמבארים דאע"פ דדיברו על עסקי קידושין ויש הסכמה מ"מ כעת בשעת נתינה הם רוצים כפי משמעות האמיתי של הדיבור. ובקובץ שיעורים הק' דכמו דאמרינן בגיטין דף ט' דבאומר לעבדו חוץ מקרקע דאמרינן מדנחת לשיורא שייר נמי עבד לכן אינו משוחרר דלאו כרות גיטא, וביאר בתוס' רעק"א בפיאה משום דאע"ג דאינו ספק ממש מ"מ כיון שאפשר להתפרש שיור בעבד על צד רחוק אינו כריתות, א"כ גם בספק כעין הני לישני לא יהי' כריתות, ומסתמא גם בשטר קידושין כן דילפינן ויצאה והיתה, ולפי"ז העיר על הרמב"ם דמפרש הני בעיות גם לענין שטר קידושין ולמה פסק דהוי ספק דכיון דהוי ספק צריך להיות חסרון בכריתות. ולהנ"ל התם הוי ספק אם רוצה לשחררו וזה לא כריתות, דהתם הלשון הוא ברור ובכ"ז מעורר ספק אם רוצה לשחררו, נמצא דהתחלת הספק הוא אם רוצה לשחררו, משא"כ כאן דאם משמעות המילים הם לקידושין ודאי כונתם לקידושין והוי כריתות, ומה שיש ספק במשמעות המלים ולא מתחיל הספק ברצונם אז אין זה כחסרון בכריתות.
אמנם עיקר הדבר אינו מובן, דאדם שמסכים לקדש למה נאמר דאומר מילים ובדעתו שאם הם מתפרשים לשון קידושין הוא רוצה לקדשה ואם לא אינו רוצה לקדשה, דכיון שהחליטו לקידושין למה יתלו בזה שיתפרשו המילים, אבל לפמשנ"ת בדברינו (בד"ה הכא כתיב כי יקח) דכשאומר לשון שמשמעותו אינו טוב כגון הריני אישך, אע"פ שבודאי כונתו שתהי' אשתו מ"מ לשון לא נכון מגרע, א"כ כאן הספק אם באמת זה לשון קידושין ודאי מהני כיון דודאי הי' כונתם לקידושין, אבל אם זה אליבא דאמת אינו לשון קידושין אז זה מגרע אע"פ דבאמת רוצים לקידושין. וגם לפי"ז יתורץ מה שהרמב"ם פסק כאן דהוי ספק קידושין, כיון דאין ספק ברצונם לקידושין הוי שפיר כריתות אם אליבא דאמת הוא לשון קידושין.
תוד"ה לא יהא. שפעמים שתהא מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין, באמירתם בלי נתינתם ולא יבין. יצויר שתהא מקודשת באדם חשוב אע"פ שהוא לא נתן רק אמר, ומה שלפעמים תהי' מקודשת בנתינה גרידא היינו שמא ידבר על עסקי גיטה וקידושיה, ולא יאמר בשעת נתינה דאז היא מקודשת.
בא"ד. שפעמים שתהא מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין. וכ"כ בריטב"א, ובקובץ שעורים נתקשה דאם לא מבינים שזה עושה קידושין למה תהי' מקודשת, דהא בגמ' פריך לעיל מנא ידעה מאי קאמר, הרי דכשאין מבינים שזה קידושין אין חל הקידושין, ותירץ דחיישינן שאמר לשון מבורר לקידושין דאז אע"פ דאפשר שאינו מבין מ"מ כיון שאין ידוע להעולם שאינו מבין הו"ל דברים שבלב והיא מקודשת. וצ"ע דאם כל האנשים מבינים למה נחוש שהוא לא יבין מה שכולם מבינים שזה לשון קידושין, עוד צ"ע דמה יועיל ע"ז מה שהוא בקי בטיב גיטין וקידושין דמ"מ הא חושב דלא אמר מילים שמשמעותם קידושין, וע"כ דידע שזה לשון שכל העולם מבינים זה לקידושין, וא"כ גם אם לא יהא בקי בטיב גיטין וקידושין איך יטעה לומר שאינה מקודשת.
ולפי משנ"ת בדברינו לעיל (בד"ה הכא כתיב כי יקח) דאם אומר לשון שמשמעותו שיקח עצמו כגון הריני אישך אע"פ שבאמת רוצה לקדשה כעת מ"מ לשון זה מגרע, א"כ יתכן שאע"פ ששניהם הסכימו לקידושין מ"מ יש אופנים דאין מועיל הקידושין, א"כ מי שאינו בקי יכול אח"כ להעלות על דעתו שאעפ"כ אינה מקודשת, דיחשוב דלשון שאמר הוא מהלשונות שמגרע, וכן יעלה על דעתו דבדיבר על עסקי קידושין ונתן לה ולא דיבר לא מהני, לכן לא ידבר כלל עם הנשים מענין קידושין.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |