רש"י/פסחים/עד/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר |
מידב דייבי. לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:
לאחר בישולו. קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט:
דשיע. ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:
טפליה. בעיסה שקורין פשטיד"א:
אי מעלי טפליה. אם יש טעם יפה בלחם:
הב לי דאיכול. וסייעתא לרבה:
בסמידא. בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:
דמיפריר. לשון פירורין:
ואי לאו דחזיא. ללחם:
דזיג.[1] לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם:
כי זוזא חיורא. צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה:
בחיורתא. קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:
דשריר. קשה ואינו פולטו:
דסמידא. דאמר לעיל דמיפריר:
בין אסמיק. מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא:
והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל. כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו:
אומצא ביעי ומיזרקי. אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:
פליגי בה. כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי:
בכל התורה כולה. כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל:
מידב דייב. ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי:
צמתו. ודמו נבלע בו:
שאיבי ליה. שואבים את הדם:
חלייה. מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו:
אסמיק[2] חלייה אסיר. לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:
מגמע לה. לההוא חלא:
חלא. חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד:
מתמהא. חלש מעקרו דחלטינן ביה: