רש"י/עירובין/ח/ב
אבל זה כנגד זה. לא הויא לה חצר רשות היחיד לשבת השתא אשמעינן דכנגדו ואפילו הכי מותרת:
ולרבה. דאמר לעיל אבל זה כנגד זה הוי מבוי מפולש ואסור (אפילו חצר) הא דרב במאי מוקים לה בזה שלא כנגד זה ועל כרחיך כנגד דקאמר רב לאו דווקא דהא אוקימנא טעמיה דרב בשלא עירבו אבל עירבו אפילו מבוי מותר:
תרתי למה לי. הא תנא לה חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' ומילתיה דרב למשתרייה חצר מינה מסתמא ואפילו זה כנגד זה וכל שכן בזה שלא כנגד זה ואיסור מבוי מאידך מתניתין דחצר קטנה שמעינן:
אי מהתם. מחצר שהרבים נכנסין לה כו' דקתני רשות היחיד לשבת:
הוה אמינא. האי דקרי ליה רה"י:
לזרוק. כלומר מדאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"ר לתוכו חייב:
אבל לטלטל. בתוכו:
אימא לא. משתריא ומדרבנן דליגזור רבנן עליה:
קמ"ל. רב מותרת:
נדל. שרץ שיש לו רגלים הרבה כדתניא בתורת כהנים (פרשת שמיני[1]) מרבה רגלים זה נדל מבוי העשוי כנדל שפתוחין לו מבואות הרבה וראשיהן פתוחין לרשות הרבים וראשו פתוח לרשות הרבים אחר:
עושה צורת פתח לגדול. באחד משני ראשין והאחרים קטנים משתרו בלחי וקורה בראשיהן על פני רשות הרבים:
כמאן כשמואל. דאמר מבוי עקום תורתו כסתום דהא כל מבואות קטנים הללו מבואות עקומות הן נכנס בדרך זה ויוצא בדרך זה וקאמרת לא בעי תיקון לעקמומיתו כשמואל:
ה"ג למה לי צורת פתח. אמאי אצרכת צורת פתח לגדול הא איהו נמי אין פילושיו מכוונין:
ועוד הא ההוא מבוי. דהוה באתריה דשמואל בנהרדעא וחשו ליה לדרב כדאמר לעיל רמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל:
עושה צורת פתח לכולהו. הקטנים:
מהך גיסא. בעקמומיתן לצד מבוי גדול:
ואידך גיסא. לרשות הרבים מישתרי בלחי או קורה[2]:
צידו אחד ארוך. ונמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל השני *כזה:
אם פחות מארבע אמות. עודף זה על חבירו מניח קורה באלכסון וישתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה:
ארבע אמות אינו מניח קורה. על ראש כותל הארוך אלא כונס לפנים מראשו כנגד ראש כותל הקצר ומניחה:
ובאלכסון לא הוי היכרא. שהרואה בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברשות הרבים לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי:
שאין באלכסונו יותר מעשר. שהמבוי קצר לרחבו הרבה ואין ברוחבו ובארבע אמות הנמשכין להצטרף יותר מעשר:
אבל יש באלכסונו יותר מעשר. נמצא פתחו רחב מעשר שהרי כל תחת הקורה הוי פתח:
מהו להשתמש תחת הקורה. אכל מבואות קאי:
קורה משום מחיצה. וחודו הפנימי יורד וסותם הלכך אסור דמן המחיצה ולפנים בעי אשתמושי:
מר סבר היכירא. להנך מגוואי בעינן וצד הפנימי הוי להו היכר ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ:
מלבר. לבני רשות הרבים דהיינו צד החיצון:
מר סבר חודו הפנימי יורד וסותם. נמצא תחת הקורה מן המחיצה ולחוץ ואסור:
הכל מודים. במבוי שאין בו קורה והכשירו בלחי שאסור להשתמש בין לחיים כלומר כנגד הלחי והאי דנקט בין לחיים אמבואות טובא קאי:
נעץ שתי יתידות. קביליי"ש נעוצות בכותל בעוביו שלצד רה"ר ונמצאת קורה שעליהן בולטת ונמשכת לחוץ יותר מן הכתלים וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכותל *כזה:
לדברי האוסר. להשתמש תחת הקורה בכל מבואות דטעמא משום חודו הפנימי יורד וסותם:
מתיר. כאן להשתמש במבוי הזה אגב הך קורה שאינה על גבי מבוי דכיון דחודו הפנימי סותם נמצאת סתימת הקורה דבוקה לכתלים וסתימה מעלייתא היא:
לדברי המתיר. להשתמש תחת הקורה אלמא חיצון יורד וסותם אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת דאין הסתימה מחוברת לכתלים ויש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד:
- ↑ לפנינו שם אינו, ובגליון הש"ס הראה מקורו בחולין סז:
- ↑ ת"י עה"ג: פי' רש"י בעקמימתו עושה צורת הפתח ובצד רשות הרבים עושה לחי. ואיפכא מסתברא דטוב לעשות צורת הפתח בפילושו לרשות הרבים ובעקמימותו לחי וא"ש לשמואל לפירוש שני של רש"י. א"נ יותר בקל הוא לעשות צורת הפתח בעקמימותו ולחי אחד בכל צד מלעשות פעמים צורת הפתח ולחי באמצע. הר' חיים בן הר"ר יצחק קורגביץ. הוספה מתוס' ישנים בחלופי גרסאות שבראש המסכת בדפוס אמשטרדם תע"ו. בש"ס וילנא נדפס על הגליון בשינוי קצת ושם הר"ח בבן הרי"ק בר"ת, והגהנו לפי המקור. על הר"ח ברי"ק ראו: אוצר הגדולים, ג, רכט. ואולי הוא מח"ס עץ חיים ותלמיד ר"ש מאיברא מבעלי התוספות, על אפשרות זיהוי זה ראו עוד: מבוא לספר עץ חיים, מכון ירושלים תשס"א, עמ' 12.