מהרש"א - חידושי הלכות/עירובין/ח/ב

מהרש"א - חידושי הלכות עירובין ח ב

בד"ה ולרבה דאמר כו' ואסור אפי' חצר כו'. עכ"ל. מהרש"ל מחק מלת אפי' חצר מפרש"י וכתב תלמיד טועה הגיהו וסבר שהקושיא היא דאסר זה כנגד זה אפילו חצר וליתא דלא מחלקינן לעיל בין זה כנגד זה כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש ואין זה מוכרח דודאי אי משום איסור פילוש אין חילוק בין מבוי לחצר ומשום שרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו ומה שהבין מפרש"י לקמן שכתב ומלתיה דרב למשתרייה חצר מינה כו' דר"ל ההיא דחצר שרבים נכנסים שהיא כרה"י משתמע מן הסתם אפי' זה כנגד כו' עכ"ל, זה אינו דהא מעיקרא בעי למימר אי מהתם ה"א ה"מ זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה אסור והתם לא קתני אלא חצר וכפרש"י בהדיא אבל זה כנגד זה לא הויא חצר רשות היחיד לשבת כו' אבל כוונת רש"י הוא אהא דפריך תרתי ל"ל הא תנן לה חצר כו' דאימא דרב אשמועי' למשתרייה חצר מינה כלומר דלא יאסר החצר מן המבוי וקאמר דהא מלתא משתמע ואפי' זה כו' ואיסור מבוי נמי משתמע מאידך מתני' דחצר קטנה שהגדולה מותרת וקטנה אסורה דלגבי איסור גדולה מהקטנה לא שייך למימר זה כנגד זה ושלא כנגד זה וק"ל:

בד"ה כמאן כשמואל כו' וקאמרת לא בעי תיקון לעקמימותו כשמואל. עכ"ל. זהו לשיטת רש"י דלשמואל הוי כסתום ולא בעי תיקון לעקמימותו אבל לפירוש שני שפרש"י לעיל בשם רבו הזקן דהוי כסתום ובעי לחי לעקמימותו ליכא לפרושי הכי אלא דהכי פריך כמאן כשמואל דהנך כולהו משתרי בלחי וקור' אף בעקמימותו אבל לרב צריך צורת הפתח מיהו מהך קושיא דפריך כמאן כשמואל ה"מ להוכיח כפרש"י דלרב הוה כמפולש וצריך צורת הפתח בעקמימותו דאל"כ מאי פריך כמאן כשמואל דהא אדרבה לרב ניחא וכן הקשה הרא"ש לפירוש ר"י ע"ש:

תוס' בד"ה מניח את כו' אע"ג דאית ביה ד' על ד'. עכ"ל. ר"ל ד' טפחים על ד"ט וק"ל:

בד"ה הכל מודים כו' ולחי משום מחיצה ומשום היכר כו'. עכ"ל. מה שהכריח אותם לומר משום מחיצה ומשום היכר ולא סגי להו בלחי משום מחיצה בלחוד יש ליישב כמ"ש התוס' לעיל גבי ד' אמות נידון משום מבוי דאפי' למ"ד לחי משום מחיצה והיה לו להועיל יותר אם סותמו מ"מ היכר קצת בעינן וק"ל:

בא"ד. ורבא נמי כו' דתרווייהו משום היכרא ובסמוך מודה רבא דאסור כו' היכא דרחבה ד' כו'. עכ"ל. אין ראייתם מובנת לי דהא בתרוייהו שרי רבא לקמן בין לחי ובין קורה ואדרבה הוה ניחא טפי להאי טעמא דרב חסדא אוסר בלחי משום דס"ל משום מחיצה ולרבא תרוייהו משום הכירא אבל לטעמא דאסר רב חסדא משום דלחי הוי משהו לא א"ש אמאי פליג רבא עליה דרב חסדא והא דהביאו מהא דרבא מודה דאסור להשתמש ברחבו ד' ודאי דליכא ראייה דאיך שיהיה ע"כ טעמא אחרינא איכא התם דאוסר כפרש"י לקמן דכל ד' רשות באנפי נפשיה הוא וצ"ע בכוונת דבריהם ודו"ק:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף