רש"י/סוכה/לט/א
משה. גדול הדור:
[שפיר קאמרת]. בתמיה:
כל אסוקי מלתא הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה:
כופל בה דברים. מאנא והלאה:
מוסיף בה. בהלל מוסיף לכפול על כפילתו של רבי:
מאודך ולמטה. כדפרי' לעיל שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן:
ל"ש. דתליא ברכה במנהג אלא ברכה שלאחריו:
עובר. קודם:
ויעבור את הכושי. קדמו לרוץ לפניו:
מתני' הלוקח לולב מחבירו. לי נראה דהלוקח לולב מעם הארץ גרסי' דהא בעם הארץ קמיירי כדאמרי' בגמ' ועם הארץ לגבי חבר לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם הארץ מי ציית לן להחזיק חבירו בחשוד:
נותן לו אתרוג במתנה. חבר שקונה הושענא כולה מעם הארץ בשביעית יבקש ממנו ליתן לו אתרוג במתנה:
לפי שאין רשאי כו'. בגמ' מפרש טעמא:
גמ' מבליע ליה דמי אתרוג בלולב. ימכור לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג במתנה:
וליתיב ליה. דמי אתרוג בהדיא מ"ט אין רשאי ללוקחו בשביעית:
אין מוסרין דמי פירות כו'. דהתורה אמרה (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסרין להם דמים ליקח מהם כלום בדמים דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט):
יותר ממזון שלש סעודות. אבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא למימר לסעודת שבת הוא צריך וכיון שהותר בערב שבת הותר לכל ימות השבת:
ואם מסר. ששכח ומסר לו:
יאמר. חבר זה שמסר לו:
מעות הללו. שמסרתי לעם הארץ זה (וכו') וחלה עליהם קדושת שביעית כדאמרינן לקמן שביעית תופסת דמיה בקדושת' מקראי:
יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי. שאינם של שביעית ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן: