רש"י/סוכה/לו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א כפות תמרים חתם סופר רש"ש |
ותו לא מידי. אין לדון אחר דבר זה דלא סבר ר"ש כר"ע ולא ר"ע סבר כר' שמעון:
דעבידא דפי דפי. כמין קרשים קרשים כעין גלגל של רחיים של מים ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו:
והא ר' חנינא מטביל בה. אוכל מקצתו:
ונפיק. ויוצא ידי חובתו בנותר ומברך עליו והא דנקט מטביל שכל מאכלם ע"י טיבול היה כדאמר בפסחים (דף קז:) השמש מטביל בבני מעיים רבי יצחק מטביל בירקא:
ופרכינן ולר' חנינא קשיא מתני'. דקתני חסר כל שהוא פסול:
ומשנינן בשלמא מתני' לר' חנינא ל"ק. מתני' ביום טוב ראשון שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה דכתיב (ויקרא כג) ולקחתם לקיחה תמה וביום טוב שני נפיק ביה ר' חנינא אע"ג דלא היה שלם:
אלא לרב. דאמר אין זה הדר קשיא דר' חנינא דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו כדאמר בריש פירקין יבש פסול לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני ואוקימנא דבעינן הדר וליכא:
ה"ג ואיכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא ר' חנינא מטביל בה ונפיק:
כדרך שחולקין כאן. כשיעורן כאן כך שיעורן כאן:
מותר להכניס לבהכ"ס. בתוך ד' אמות ובהכ"ס בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזור:
במקורזלות. הראוים לקינוח מקורזלות פיקוד"ש בלע"ז:
כאגוז. קסבר בהכי חזיא לקינוח אבל גדולה לא חזיא:
על כתפו. מרוב גודלו:
אין זה הדר. ואע"ג דאוקימנא (לעיל לא.) דטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא הכי קאמר ליה אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדר' עקיבא אינה ראיה דאף הם אמרו לו אין זה הדר:
מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו. כדמפרש בגמ':
חוט של משיחה. ליכויי"ל בלע"ז:
גימוניות. חוטי זהב כפופין כגימון על שם הלכוף כאגמון (ישעיה נח):
במינו אוגדין אותו מלמטה. לשם מצות אגד וזה לנוי בעלמא:
גמ' בסיב. אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים:
עיקרא דדיקלא. לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד וטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא דהא אוקימנא דלא בעי הדר אלא משום דבעי מינו:
ומאי טעמא. בעי מינו כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה:
ואי מייתי מינא אחרינא כו'. ועובר משום בל תוסיף:
אלא בארבעת מינין שבלולב וכו'. לקמן בפ' לולב וערבה (דף מג.) ילפינן מקראי לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה:
אמרו לו כל דין ק"ו שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בק"ו מן הקל כגון זה וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל אינו ק"ו הגון שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל: