רש"י/סוכה/לו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד ריטב"א מהרש"ל מהר"ם כפות תמרים פני יהושע חתם סופר רש"ש שיח השדה |
בכולה. כשר:
במקצתה. פסול דמנומר הוא:
תני עולא בר חנינא. אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני' ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע"פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני' בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש:
סימני טרפה. שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה:
נקלף. סימני טרפה הוא דהיינו הגלודה:
נסדק. דהיינו גרגרת שנסדק כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה:
ניקב. כגון ניקב קרום של מוח:
ריאה שנשפכה כקיתון. הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים:
הא לא קיימי סימפונהא טרפה. אלמא מסימני טרפה הוא:
הכא מאי. אם נימוח וקיימי סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם:
סרוחי מסרחת. נרקבת:
תפוח סרוח. מפרש לקמן:
כבוש. בחומץ או בחרדל:
שלוק. מבושל ביותר באור ברותחין:
(כדור). העשוי כמין כדור עגול כדור פלוט"א:
התיום. שנים דבוקין יחד:
הבוסר. קטן כפול הלבן:
גידלו בדפוס. שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל כמדת הדפוס דפוס פורמ"א בלע"ז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה כגון אלו קרי דפוס:
כמין בריה אחרת. שאינו דומה לאתרוג כלל:
מאי לאו תפוח מבחוץ. שנפחת ונרקב מבחוץ:
סרוח מבפנים. וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה כקיתון:
לא תפח אע"ג דלא סרח סרח אע"ג דלא תפח. תפח אינפל"ה בלע"ז כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח סרח נרקב ל"א תפח נרקב סרח ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו:
דומה לכושי. שגדל כאן והרי הוא שחור:
פסול. שנדמה הוא קונטרפא"ט בלע"ז אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא:
הא לן והא להו. לעולם מתני' כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול:
רבי עקיבא. דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי ורבי שמעון אמרו דבר אחד:
פוטר את האתרוגים בקוטנן. מן המעשרות:
כרבנן סבירא ליה. דחייבין במעשר דפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן אוכל:
שבני אדם מוציאין לזריעה. פרי העשוי לצמוח ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו והא דנקט אתרוגין משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא כדתנן לה פ"ק דמסכת מעשרות כל שתחילתו וסופו אוכל אע"פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל חייב בין גדול בין קטן וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו' האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים ופליג ר' שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא: