עמק סוכות/סוכה/לו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמק סוכות TriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png לו TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
כפות תמרים
חתם סופר
רש"ש
עמק סוכות

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף ל"ו ע"ב

והא ר"ח מטביל בה ונפיק בה. כתב הרא"ש אף דאתרוג הוקצה למצותו בנשאר בי שיעור לצאת ביותר מכשיעור לא אתקצאי. והריטב"א כ' דמסתמא הוקצה כולו כעצי סוכה שכולן אסורי' ולא רק הצריך להכשר סוכה ע"ש. ולכאורה י"ל למ"ש התוס' דף ט' ע"א) בד"ה מניין מר"ת דעצים של כדי הכשר סוכה אסור מה"ת והמותר כו' רק מדרבנן ע"ש. וא"כ י"ל דע"כ לא אסרו רבנן היותר מכדי הכשר המצוה אלא במצוה דאורייתא כסוכה שהיא מה"ת כל ז' אבל באתרוג בגבולין דבשאר הימים הוא מדרבנן לא אסרו אלא בכדי הכשר מצותו ולא יותר. וריטב"א כתב דר"ח לא אכל מאתרוג שהקצה למצותו אלא מאתרוג שהי' לאכילה הי' אוכל מקצתו ויוצא בשאר למחר ע"ש. ואכתי ק"ק כיון דידע שיצטרך לי' למחר איך אכלו והלא בודאי הידור מצוה בשלם ומצאתי בערל"נ שעמד בזה ע"ש והנ"ל דאפשר דמיירי באכילת מצוה כמו באכילה דעונג שבת ויו"ט. וכה"ג לא חייש לאכול מקצתו היום אף שעי"ז לא ישאר לו שלם למחר כיון שיוצא גם בחסר ועי' בכפות תמרים ובט"ז סי' תרמ"ט סק"ח:

מותר להכניס לביה"כ. בתוס' השיבו על פרש"י דמיירי בלא מחיצות דלהכניס משמע למחיצות ולשון בבית הכסא משמע דאיכא מחיצות. והנ"ל ליישב לרש"י דלפעמים מכנה מקום בשם בית כמו בית השחיטה מירווח רווח חולין (דף ח') ושם (דף צ"א) ופרע להם בית השחיטה והרבה כעין זה ועל דמכנה המקום בשם בית שייך לשון להכניס כעל בית. והרי מצינו לשון להכניס גם על ענין רוחניי כמו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בשבת (דף קל"ז) וכדומה. ובראייתם דמוקצה חמיר מכרמלית דטלטול מת התירו רק ע"י ככר ותנוק וכרמלית התירו במת בשבת (דף צ"ד). והשיב בכפ"ת דש"ה דא"א בלא"ה התירו משום בזיון המת ואבנים לכרמלית לא שרי דאפשר שילך בשדה לעשות צרכיו ע"ש [וכוונתו דלכך אסור מכרמלית לרה"י וכן בכרמלית חוץ לד"א דיש למצוא אבנים בתוך ד"א במקום אחר]. אמנם הנה בעירובין (דף צ"ה) דתנן בתפילין דנותנו לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה והק' בגאון יעקב הא מעייל מרשות הרבים לרה"י ותי' דבתרא פשט ידו לפנים ובעל החצר נוטל מידו דכה"ג שניהם פטורין אבל אסורין ומשום ביזוי תפילין התירו ע"ש. וכן הי' אפשר לעשות בהוצאת המת לכרמלית וסתימת הלשון בשבת שם משמע דהתירו להוציאו להדיא בלי שום תיקון להקל האיסור אף שהי' אפשר בכגוונא הא דתפילין דאל"כ ה"ל לפרש דדרך האמורא לפרש. ואע"ג דהמשנה לא פירשה הא דפושט ידו לפנים כו' בהא דעירובין. התנא א"צ לפרש וכמ"ש לעיל ע"א בד"ה ור"ח פי'. וע"כ משום כבוד הבריות התירו כרמלית גם ביש עצה אחרת כנ"ל בכוונת התוס'. והי' אפשר לדבר בהכ"ש שכ' התוס'. מפ"ג דידים דאין דנין ד"ס מד"ס בק"ו עי' ט"א חגיגה ריש דף כ"ג ובספרי נש"ר ביבמות דף ע"ב ע"ב ד"ה לא ישא ובספרי כובע ישועה בב"ק (דף פ' ע"ב) ד"ה אומר ואכמ"ל:


ובגדול כדי שיאחז כו'. בכפ"ת כ' דלהכי לא נ"ל לרש"י גי' הר"ן שניהם בידו א' דהיינו האתרוג והלולב דא"כ שיעור אתרוג הגדול יהי' תלוי בעובי הלולב פעמים יפסל ופעמים יכשר וזה לא מסתביר כו' ע"ש. והנ"ל דזה ל"ק די"ל לעולם משערינן בעובי דלולב בינוני וכמו לענין היד דמשערינן באדם בינוני כמ"ש התוי"ט במשנה דהכא. ומ"ל שיעור דיד אדם בינוני ומ"ל שיעור עובי דלולב בינוני:


מעשה ברבי עקיבא שבא לביהכנ"ס אתרוגו על כתיפו. בהגהות הגר"י עמדן כ' דבשעת מצותו לא יצא בו ע"י משא בכתף ואף במסייע ביד להחזיקו בה על כתיפו כי לפי שאינו אלא דרך בזיון ותו דהוי חציצה שהבגד חוצץ וע"כ דמיירי שלא הי' גדלו מעכבו מליטלו בידיו בעת קיום המצוה כו' ע"ש והנה לשון הר"ן אפי' הוא צריך שתי ידיו לאתרוג אחד בלבד או שהוא צריך ליטלו על כתיפו יצא כו' ע"ש. ולשון ליטלו על כתיפו יצא משמע דאשעת נטילה למצותו קאי כמו שתי ידיו דנקיט מקודם. ומ"ש מחציצה כיון דמסייע ביד להחזיקו סגי ול"צ שיהא כל האתרוג או רובו בידו ומ"ש משום ביזוי מצוה הנה בדרכי תשובה ביור"ד סי' כ"ח ס"ק נ' כתב דמשמע מהתבו"ש כשא"א לו לכסות הדם רק ברגלו לית בי' משום ביזוי מצוה ע"ש, וה"נ באתרוג גדול כ"כ שא"א לו ליטלו זולת על כתיפו וכנזכר. גם משום ביזוי מצוה אף אי הוא אסור מה"ת מנלי' שלא יצא ידי המצוה ואולי מצוה התלוי בלקיחה דרך ביזוי לא שמה לקיחה וצ"ע:


רמ"א אפי' בחוט כו'. בכפ"ת ר"ל בטעם דפסקו כר"מ משום דבברייתא לעיל די"א שנה דת"ק סבר א"ל אגד ה"ל סתם בברייתא כר"מ והשיב מדקיי"ל ביבמות (דף מ"ב) מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם כו' ע"ש. ולכאורה י"ל דבספר הכריתות בהלכות פסוקות (ש"ג) הביא בליקוטי מרדכי (סי' תס"ב מכללי הב"י) שהק' למה לא נאמר שכשכתב רבי במשנה מספ"ל כמאן הלכה ואח"כ נ"ל לפסוק הלכתא וכתבה ר"ח בברייתא ותי' דא"כ במשנה עצמה הי' כותבה. ושם סי' תס"ה כ' מהגאון מהרי"א שאם בתוספתא איכא מחלוקת וסתם בברייתא התוספתא עיקר לפי שהיא נשנית לר"ח מפי רבי משא"כ ברייתא חלוקה מן המשנה לגמרי ע"ש. וא"כ י"ל דהא דיבמות הנזכר רק על הברייתא נאמר ולא על התוספתא שנאמר מפי רבי לר"ח ה"ל חזרה ממאי דמספ"ל במשנה וכאלו חזר רבי במשנה גופי'. והרי הא דלת"ק א"צ אגד הוא תוספתא (ב"פ) [‏פ"ב] דמכלתין. וברמב"ם פ"ג דפרה אדומה ה"ב איתא דכורך האיזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך כו' ומסיק דגם בהשליך זא"ז כו' כשרה וכתב הכ"מ שהוא מהתוספתא ע"ש. וזהו נמי סתמא כר"מ דלא ילפי' מאגודת איזוב דפסח מצרים לכל מקום. ודלא כהמכילתא פ' בא פי"א שלמד מאגודת איזוב לכל לקיחת שבתורה שיהא באגידה וכדפי' בבירורי המדות שם כגון פרה מצורע ובתוספתא הנזכרת משמע דלא ס"ל הכי וע' ביומא (דף מ"א ע"ב) בפלוגתא דרבי ורשב"א:


ומה לולב שאינו נוהג בלילות כבימים כו'. הק' בכפ"ת ליפרוך מה ללולב שכן שאול ושותפין פסול לכך החמיר שצריך דוקא ד' מינים תאמר בסוכה דשאולה ושותפין כשר ואי יליף מלולב שבמקדש שהוא ז' מה"ת וכשר בשאר ימים שאול ושותפין אכתי נפרוך מה ללולב שכן מצאנו בו חומר ביום א' דפסול שותפין תאמר בסוכה דקיל דגם ביום א' כשר שותפין והניח בצ"ע ע"ש.

והנ"ל לתרץ דהתוס' בקדושין (דף ה' ע"א) בד"ה שכן פודין ובב"ק (ריש דף כ"ה) כתבו דחומר דסברא ניתנה להשים בק"ו משא"כ חומרא הכתובה יש לנו לומר שהיא הגורמת מעלה ע"ש. וא"כ גם הכא ודאי אם נילוף מיום א' שייכא הפירכא שכן פסול שותפין בלולב שהיא חומרא הכתובה שאין להכניס החומרא בהק"ו. אבל כשנעשה הק"ו משאר ימים שבמקדש אין לפרוך מה ללולב שכן יש בו חומר ביום א' דזהו לגבי שאר ימים דדיינינן מיני' חשיב חומרא דסברא וכעין זה כתבתי בספרי נפש חי' בב"מ דף פ"ח ע"ב בד"ה מה לשור. דלא שייך חומרא הכתובה אלא אי במה שאנו דנין כתוב חומרא. ולא הא דשכן מינו יש בו חומר דאף שחומר זה כתוב. כיון דעכ"פ במה שאנו דנין ליכא חומר זה. אף שחשיב חומר גם לגבי הענין הזה מה שאנו דנין הוא רק חומרא דסברא ע"ש. וה"נ לגבי שאר ימים שאנו דנין מהם חשיב חומר פסול שותפין דיום א' רק חומרא דסברא. וא"כ כשנפרוך הכי נימא כ"ז אשים בק"ו מה לולב בשאר הימים שאף שנמצא בלולב החומר דפסול שותפין ביום א' אינו נוהג בלילות כבימים ומ"מ צריך ד' מינים. סוכה שאף שכשר שותפין גם ביום א' נוהג בלילות כבימים אינו דין שיצטרך ד' מינים. אך זה ניחא להרמב"ן דס"ל לשאול כשר במקדש בשאר הימים אבל להסוברים דפסול שאול במקדש כל ז' [עי' בתוס' רעק"א בריש פרקין] לפי"ז תיהדר קושיית הכפ"ת וצע"ק.

אך לפי תשובת רבנן לר"י דאינו ק"ו כיון דמ"ל קולא אם לא יהא לו מד' מינים. כן אין הפירכא דמה ללולב שפסול שאול רק חומר כיון דנגד זה מ"ל קולא כשלא יהא לו אלא שאול דמלולב יפטור ובסוכה כה"ג יתחייב. ולכן לא דחו לדר"י כפי שכתב הכפ"ת. אך לר"י דמחשיב כה"ג חומר ודאי תקשי קושיית הכפ"ת.

ואף שכתב הרש"ש דמלבד הקולא בלולב שאינו בלילה יש עוד קולא שאינו אלא פ"א ביום דמדאגבי' נפיק ע"ש. עכ"פ שייך הפירכא דחומר דלולב שאינו בשותפין וכעין שכ' בריש ספר הכריתות דפרכי' מחומרא אחת אף שיש מאה קולות נגד זה בדחברי' ע"ש. וגם אין לומר דאף הסוברים דצריך במקדש לכם כל ז' אינו אלא לרבנן ולא לר"י ולכן יליף ר"י הק"ו וכנזכר. דאם לר"י ע"כ א"צ לכם במקדש כל ז' מה"ת נימא דרבנן פליגי עליו בזה וצ"ע, ועי' בשאג"א סי' פ"ז ובספרי מלאכת חושב סוף תמורה (לד.) ד"ה חמץ:


א"ל כל דין כו'. עמ"ש בתוס' דבהא דפסחים דקיי"ל כר"י הוא מדין מה מצינו. וכבר כתב בגינת ורדים (כלל ו') דבהא דהכא ליכא מ"מ ע"ש. והנה לקמן (דף ל"ז ע"ב) דפרש"י בהדס דאסור להריח דגמרי' מסוכה. והקשה בכפ"ת דיש לפרוך מה לסוכה שנוהג גם בלילות ע"ש. ול"נ בלא"ה ל"ש בכה"ג מ"מ כמו דלא ילפי' סוכה מלולב במ"מ שיצטרך ד' מינים. ול"ד לדלעיל (דף י"א ע"ב) ומאן דפסיל סבר ילפי' לולב מסוכה וע"ש בפרש"י ודוק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף