רש"י/סוכה/כז/ב
אין יוצאין מסוכה לסוכה. לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו:
ואין עושין סוכה בחולו של מועד. מי שלא ישב בסוכה י"ט הראשון:
עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים. שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה דאם כן לאו סוכה לשבעה היא:
פשיטא. דהא סוכת שבעה היא:
מהו דתימא האי אחריתי היא ואינה לשבעה קמ"ל. הואיל וישב בה בי"ט וזו להשלים היא סוכת שבעה קרינא ביה שתשלומין לראשונה היא:
לכם משלכם. להוציא את הגזול ואת השאול:
כל האזרח ישבו בסוכות כתיב. דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה:
בינתיים. בחולו של מועד:
וקטן שנתגדל. צמחו לו ב' שערות במועד ואתא האי כל לרבויי שעושה סוכה בחולו של מועד מה שאין כן במחויב קודם לכן כדאמר ר' אליעזר לעיל:
ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו של מועד. ואפי' מי שמחויב קודם לכן ולא עשה תו לא איצטריך האי לרבויי דכ"ש הוא:
ברגל. י"ט ראשון והלך אצלו מערב י"ט:
אינך משובתי הרגל. הואיל ולא עמדת בביתך אצל אשתך:
משבח אני את העצלנין. אע"פ שלא בשביל הרגל מתעכבים שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות אעפ"כ משבחן אני:
מדוע את הולכת וגו'. בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה וארוצה עד איש האלהים ואשובה:
הא דאזיל ואתי ביומיה. ומשמח שמחת החג עם אשתו חייב להקביל פני רבו כגון עיר שבתוך התחום או על ידי עירוב:
ששבת בסוכתו של יוחנן כו'. לקמיה פריך הא אמר ר' אליעזר משבח אני את העצלנין:
מהו שאפרוש עליה סדין. לצל שלא תשוזפך השמש מי אסור משום מוסיף על אהל עראי בשבת או לא:
אין לך כל שבט כו'. השיאו לדבר אחר כדאמרי' לקמן (דף כח.) שלא אמר דבר אחד שלא שמע מפי רבו:
שלא העמיד שופט. מושיע את ישראל אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך יהושע מאפרים אהוד מבנימין גדעון ממנשה הרי מבני רחל שמשון מדן ברק מקדש מנפתלי הרי מבני בלהה אבצן זה בועז מיהודה עלי מלוי תולע מיששכר אלון הזבולני מזבולן אלו מפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש:
הגיע חמה. מתפשטת ומתקרבת אצלם:
מלכים על פי נביאים. שאול ודוד ע"פ שמואל:
ויצא. שלא רצה להתיר את הדבר:
לא מפני שהפליגו בדברים. מה שהשיאו לדבר אחר לא הפליגו הימנו ולדחותו שלא ללמדו תורה נתכוון אלא שלא אמר דבר כו':
אין יוצאין מסוכה לסוכה כו'. והאיך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהיתה בלוד שהיה דר בלוד כדתניא (סנהדרין ד' לב:) אחר ר' אליעזר ללוד:
רגל אחר היה. כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משום אויר:
ותפשוט ליה מדידיה. שלא תפרוש עליה סדין דאסור להוסיף על אהל עראי:
שקשור ותלוי. שם כל שעה:
פוקקין בו. כיון דמתוקן ועומד לכך אין זה לא בונה ולא מוסיף:
ואם לאו אין פוקקין בו. דמוסיף הוא על סתימת אהל: