רש"י/כתובות/לג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ופרכינן חובל בחבירו. דעל כרחך בממון נידון תקשי בטלת לאו דלא יוסיף פן יוסיף שהוא אזהרה למכה את חבירו:
והיה אם בן הכות. במסכת מכות (דף ב:) מוקמינן לה בעדים זוממין
אלא. על כרחך כיון דרבייה קרא לתשלומין איכא לאוקמא לעונש מלקות דלאו דידיה במעידין אנו את איש פלוני כהן שהוא בן גרושה דליכא לאוקמי כאשר זמם ולומר יהא הוא בן גרושה תחתיו אלא סופג את הארבעים והכי תנן במסכת מכות וחובל בחבירו נמי מוקמינן ליה בשאין בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים שבה כגון שלא פיחתו מכספו וממלאכתו וריפוי לא הוצרך ולא צער היה בה ובשוטה שאין לה בושת והכא נמי באחותו מצית לאוקמי מלקות. דידה בבוגרת אבל נערה לישלם ולא לילקי הואיל וריבתה גזירה שוה דתחת תחת לתשלומין
לכדאביי. בשילהי פירקין דפרכינן ואימא חמשים אמר רחמנא מכל מילי ושני אביי חמשים כסף נתחדשו תחת קנס העינוי אבל בושת ופגם שהוא בשאר חובלים לא כלל כאן
השוכב עמה. קרא יתירא הוא לדרשה נימא ונתן לאבי הנערה חמשים כסף
מכלל דבושת ופגם. דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו שהרי ישנן בשאר חובלים לא כיילינהו בגוייהו דהני
רבי אלעזר אומר עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקו. לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות לא שייך בהו
רבי אלעזר אומר עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקו. לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות לא שייך בהו
דלאו בני התראה נינהו. קודם עדות כדמפ' רבא ואזיל הלכך אי איכא למענשינהו לא תענשינהו אלא ממון דאין עונש הגוף בלא התראה ואע"ג דגבי בן גרושה ובן חלוצה ענשינן להו מלקות בלא התראה התם גזירת הכתוב דאשכחן בהו מלקות בהדיא והיה אם בן הכות ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית למענשינהו מכאשר זמם אבל היכא דמצית למיעבד בהו הזמה לא שייך בהו מלקות
תדע. שאי אפשר להתרות בהם
מעיקרא. יום או שעה קודם שיעידו העדות
אמרי אישתלין. שכחנו ההתראה הרי שבטלה ההתראה
פרשי ולא מסהדי. אפילו אמת הואיל ואנו חשודים בעיניכם מה לנו ולצרה
לבסוף. לאחר שהעידו
מאי דהוה הוה. דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינן יכולין לחזור
וניתרי בהו בתוך כדי דבור. לאחר שהעידו דתוך כדי דבור כדבור דמי ויכולים לחזור
תוך כדי דבור. כדי שאילת שלום
ונרמז רמוזי. בשעת העדות נרמוז להם רמזים על ההתראה להזכירם ובלשון רך שלא יקפידו
לאו מילתא היא דאמרי. שיהו עדים זוממין צריכין התראה
ה"ג דאינהו בעו למיקטל בלא התראה ואינהו בעו התראה כו'
כאשר זמם. והם זממו להרוג את זה בעדותן שלא היה ולא נברא ולא התרו בו ההתראה שהעידו עליה
אלא מעתה. דהאי דלא בעו התראה משום כאשר זמם הוא מלקות של זוממי עדות בן גרושה ובן חלוצה
דלאו מכאשר זמם אתי. עונש דידהו שהרי לא זממו להלקותו אלא לחללו
משפט השוה. וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה
במצות שבמיתה. שמתכוין היה להורגו
הכתוב מדבר. דכתיב אם אסון יהיה שמתה האשה ונתת נפש ואע"פ שלא נתכוון אלא לחבירו ואשמעינן נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב
אי דלא אתרו ביה. אם תמיתנו תהרג
לדבר חמור. מיתה
הוי מותרה לדבר הקל. שאם יכנו ולא ימות ילקה ואפילו הכי אמר רחמנא דכי אין שם חיוב מיתה יענש דמי ולדות ואף על גב דאיכא התראה למלקות אלמא משלם ואינו לוקה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |