הפלאה/כתובות/לג/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פירש"י ד"ה דלאו בני התראה וכו' דאין עונש הגוף וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל דהא במיתה וממון ה"ל עונש הגוף. ותירץ דדוקא בלא תענה קאמר אבל כאשר זמם לא בעי התראה. ונראה מדבריו ראיה למ"ש לעיל דף ל"ב בתוס' ד"ה דאין לוקה וכו' דאפילו בעדים זוממין היכא דהמלקות הוא מכאשר זמם לוקה ואינו משלם דמסתמא לא נחלקו ר"א ור"י בהא ע"ש. ותמיהני דהא אביי קאמר בתר הכי לאו מילתא וכו' מי איכא מידי דאינהו בעי קטיל וכו'. הרי דמיירי בכאשר זמם משמע דבתחלה הוי סבר דאף כאשר זמם בעי התראה. ותו דלמאי דמסיק משפט אחד יהיה לכם דמדמה לא תענה לכאשר זמם ואי ס"ד דגם בתחלה ידע דכאשר זמם לא בעי התראה הוי ליה למימר מקרא דמשפט אחד דגם לא תענה לא בעי התראה. ונלענ"ד דבאמת קשה לי טובא הא דקאמר ואי אתרו בהו בתר הכי מאי דהוי הוי משום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אמאי הא קי"ל דעדות שאי אתה יכול להזימה לאו עדות הוא נמצא אי נימא דבעי התראה א"כ כל זמן דלא התרו בהן עדים לא נגמר העדות דאי אפשר לקיים בהו כאשר זמם וכיון שאין העדות נגמר ממילא יכולין לחזור בהן דלא חשיבא הגדה עדיין ושפיר יועיל התראה. ולא שייך לומר דפרשי ולא מסהדי כיון שכבר העידו כדקאמר אביי וניתרו בהן תוך כדי דיבור. ונראה דכיון דר"א מיירי בעדות ממון דהא קאי אפלוגתא דר"מ ורבנן ובממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה (ועיין בש"ך ח"מ סוף סימן ל"ג) א"כ כיון שהעידו כבר נגמר העדות ומאי דהוי הוי. וממילא דמתורץ קושיות מהרש"א דבמיתה וממון לפי הס"ד באמת מצי מתרו בהו בתר הכי ולא שייך לומר מאי דהוי הוי דבמיתה לכ"ע בעינן עדות שאתה יכול להזימה ועדיין לא נגמר העדות עד אחר ההתראה וממילא דמוכח נמי דלסברת ר"א היכא דהמלקות הוא מכאשר זמם כיון דבמלקות שהעידו שייך בהו התראה דהא במלקות בעינן עדות שאתה יכול להזימה ממילא דלוקין ואין משלמין כמה שכתוב לעיל דמסתמא ליכא פלוגתא בהא. אלא דבאמת לא בעינן התראה מטעם דאסיק אביי מי איכא מידי וכו'. ודוק:
שם בגמרא רב שישא וכו' ואמר רחמנא ולא יהיה אסון וכו'. לכאורה קשה הא אמר לעיל בחובל אי ממונא לחומרא שכן חייב בד' דברים וזה לא שייך אלא בדמי חבלה עצמה אבל בדמי ולדות דהוי ממון אחר בהדיה לאו דחובל לא שייך ביה דין חובל כדאמר לקמן דף ל"ה בהכאה שאין בו שוה פרוטה וקרע שיראין דאין בו דין חובל משום דהוי ליה ממון אחר. ונראה דמזה קצת ראיה למ"ש התוס' לעיל דף ל"א דולדות כיון שהן בגוף האשה הוי ליה כאשה עצמה ועכ"ז הוא דוחק גדול דמ"מ לא דמי לחובל. והעיקר נלענ"ד דהא דחייב בדמי ולדות משום דמסתמא אע"ג דאין אסון באשה ולא מתה מ"מ איכא בה חבלה כדאיתא בבבא קמא דף מ"ט דחוץ מדמי ולדות צריך לשלם נזק וצער אלא דהא לא הוצרך התורה למיכתב שכבר פירשה התורה בדין חובל א"כ כיון דצריך לשלם דמי חבלה דאשה תו אינו לוקה משום חובל וכיון דליכא מלקות ממילא מתחייב בדמי ולדות דלא גרע מחייבי מלקות שוגגין דחייבין לר' יוחנן דקיימינן אליביה. ותו דהא כל שקלא וטריא דהכא הוא להוכיח בחובל דמשלם ואינו לוקה משום דלא נוקי קרא דחובל דמשלם ואינו לוקה בלא אתרו כדלעיל ומכ"ש לפמ"ש לקמן בסמוך דהיכא דמשלם ואינו לוקה הוי ליה כאינו חייב מלקות כלל. ושפיר הוכיח הש"ס מדמשלם דמי ולדות ע"כ משום דבדמי חבלה דאשה עצמה משלם ואינו לוקה אפילו באתרו ודוק: ועמ"ש לקמן בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |