רש"י/כתובות/כב/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמתלא. משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני
לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. פעם אחת אמרה לו אשתו כן ונתנה אמתלא לדבריה ופירש הימנה עד שטבלה
לא תצא. ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו
לא תצא. ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו
שבאו עדים. שאמרו לא מת
באשם תלוי. בא על ספק כרת
לאחד מעדיה. שאמרו מת דאין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו וזה אומר ברי לי
באומרת ברי לי. אין לבי נוקפי שברי לי אילו היה קיים היה בא
תרגמה. להא דר' יוחנן
בעד אחד. ולאו שנים איתמר אלא עד אומר כו' ועד אומר כו'
הימנוהו רבנן כבתרי. לומר מת כדאמרינן ביבמות בהאשה מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלתה עליה בתחלתה
אפי' לכתחלה נמי. תינשא
דרב אסי. ביבמות בפ' שני[1]
תרוייהו באשת איש קא מסהדי. שניהן מעידין שאשת איש היתה
מיתה אינה יכולה מכחשתו. אם יבא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה הלכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא מינסבא
גירושין יכולה מכחשתו. אם יבא ויאמר לא גירשתיך היא תאמר גירשתני הלכך אי שרית לה סמכה אהכחשה ומינסבא על פי עדים הללו מספק ולא מירתתא למידק שפיר
עכשיו מת. היום
ליכא לברורה. אם אמרו טבע במים או אכלו ארי אין אנו יכולין לברר הדברים הלכך לכתחלה לא תינשא ואם ניסת לא תצא כרבנן וכשניסת לאחד מעדיה
אחזי גיטיך. דבשעתא פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי
הרי זו לא תנשא. לאחר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ דף כד:, ועי' ריטב"א שתמה על רש"י: ולא נהירא דהתם נמי הכי אמרינן כי הכא 'דאמר רב אסי'. והיינו שמשמעות הלשון 'דאמר' שאין זה מקור דבריו אלא הן ביבמות והן כאן בכתובות מביאה הגמרא את מימרתו של רב אסי ממקום אחר, ואם כן קשה ד"לא אשכחן עיקרא דהאי מימרא בשום דוכתא". ומסיק הריטב"א: לכך יש לומר כי זה הפסוק הוא בספר משלי (ד כג) ורב אסי היה רגיל לאומרו בכל דבר שהוא מגונה וכיוצא בזה... וכן פירשו בתוספות, ע"כ. וזה לשון התוספות (כאן ד"ה משום): פסוק הוא, אלא דרב אסי רגיל להביאו, ע"כ. ורש"י ביבמות שם כתב וז"ל: דאמר רב אסי, טעמא דמתניתין משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך כו', ע"כ. ובספר מירא דכיא (יבמות שם, והלך בדרכו הגר"מ מאזוז בארים נסי) שהטעם שפירש רש"י שרב אסי אמרה בטעם המשנה, הוא משום שהוקשה לו מהו 'דאמר רב אסי' הא מקרא מלא הוא, ולכן כתב שרב אסי הוא שאמרה בפירוש המשנה. ועי' עוד בהגהות היעב"ץ.
ובספר מרגליות הש"ס (כאן) הביא דברי רבי ראובן מרגליות בספר ניצוצי אור (דף נט טור ב), שם ציין לדבריו בספר 'דרכי התלמוד וחידותיו' (מחקר כג), שבספר זה העיר שפשטות הכתוב היא שהאדם יסיר מעצמו עקשות פה, כלומר שלא ירגיל עצמו בעקשות פה ולזות שפתיים, ואילו רב אסי השתמש בסגנון הפסוק הזה לכוונה אחרת, דהיינו שלא יעשה האדם דבר שיעקשו אחרים ויליזו עליו. ומחמת כן הביאה הגמרא כוונה זו בשם רב אסי כיון שאין זה פירושו הפשוט של הפסוק. ובקיצור אמרים עמד על כך בחמדת אברהם וכתב: כדרב אסי הסר ממך... הוא היה מפרש, כי אדם ישתדל כי לא ידברו עליו בעקשות פה, עכ"ד. וזה לשון מהר"צ חיות (יבמות שם): אע"ג דקרא כתוב כן, אולם הכוונה בקרא, אזהרה שלא יהי בעל לזות שפתיים מדברות רע והיתולים על אחרים. ורב אסי פירש הקרא שהאדם צריך להתנהג בדרך זה שלא יתן מקום ופתחון פה לשאר אנשים שידברו עליו רעה, כן ראיתי בשם מהר"ז מווילנא, ע"כ.