רש"י/זבחים/נה/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
נוסח מוגה מכתבי־יד ועוד
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זה (לעת עתה זמין למנויים בלבד - למעט דף ב.)לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הרש"י כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות

רש"ש
חשק שלמה


שינון הדף בר"ת


רש"י TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png נה TriangleArrow-Left.png א

גירסת פירוש רש"י לדף זה באוצר הספרים היהודי השיתופי היא גירסה מוגהת ומוערת
ע"פ כתבי יד, דפוסים מוקדמים וחידושי רבותינו. החפץ לעיין או להעתיק מתוך
גירסת דפוס וילנא המקובלת יעיין נא בגירסת וילנא בקישור זה

גמ' ועשיתם שעיר עזים וגו'. גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב וסיפיה דקרא ושני כבשים וגו':

ועל זבחי שלמיכם על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד כדאמרינן בערכין (דף י:):[1]

קדשי קדשים. ונפסלת בטבול יום וביוצא ובלינה:

היקשא קמא. דאיתקש לחטאת:

ה"ג מה חטאת נאכלת כו':

כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה[2]. סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש"מ השאר לבעלים:

קדש איקראי. זרוע בשלה ומדלא כתיב קדש קדשים ש"מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עלה חומרא דקדש קדשים דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור אע"ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן (ויקרא כ״ג:כ׳) ולא כתיב קדש קדשים כיון דכתיב לה' לאו למעטיה מהיקשא הוא דאיכא למימר כמאן דכתיב קדש קדשים דמי:

אלא למאי הלכתא איתקש. איל נזיר לחטאת:

שאם גילח על אחת משלשתן יצא. וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב (במדבר ו׳:כ׳) ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בסיפרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הוזקקו לו להניפם ושילוח שערו תחת הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר ע"י דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן הרי זה דרך בזיון כו':

מתני' קדשים קלים. אין מועלין בהן:

בכל מקום. אין טעונין צפון:

ונאכלין בכל העיר. בגמ' מפרש:

לכל אדם. לזרים:

ליום ולילה. בתודה כתיב ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר:

המורם מהן. מן התודה חזה ושוק כשאר שלמים דהא לשלמים איתקש כדאמרן זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד' מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן וגו' לכהן הזורק וגו' (שם) ומורם מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחת:

כיוצא בהן. נאכלין בכל העיר ליום ולילה[3]:

אלא. שאינו לבעלים אלא לכהנים:

ולנשיהם. כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה וגו' אתה ובניך ובנותיך אתך:

גמ' תאכלו במקום טהור. בפרשת ויהי ביום השמיני כתיב:

וכי הראשונים בטומאה אכלום. קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה:

טהור מכלל שהוא טמא. מדלא כתיב קדוש ש"מ טהור במקצת ולא מן הכל קאמר הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובבית עולמים תוך ירושלים דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג' מחנות וזב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות ובבית עולמים הר הבית ומת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט) עמו במחיצתו:

אותה. במנחה כתיב בההוא ענינא:

ואין אחרת. ואין מנחת לחמי תודה במקום קדוש:

אפקה. ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לויה:

הדר כתיב במקום טהור. ולהקל לומר טהרה כל דהו דאי להחמיר לא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה:

אפקה לגמרי. ואפי' חוץ לחומה במשמע:

בשעריך. חוץ לירושלים:

ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב. והיכי אמרת אפקה לגמרי:

מתני' בכל מקום. ואפי' בדרום ובגמרא יליף לה:

בכל העיר. כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום השמיני:

לשני ימים ולילה אחד. כתיב בהו ובגמרא מייתי לה:

גמ' ושחטו כו'. שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא בכבש וחדא בעז. בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד:

להכשיר כל הרוחות של עזרה. דלפני משמע כל שלפני ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה:

קל וחומר לצפון. לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבוייה לשחיטת קדשים קלים איצטריך לתנא קמא למימר האי קל וחומר לצפון:

לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון. ולקמיה מפרש מאי פלוגתייהו:

שיכול והלא דין הוא. שלא יהא צפון בכלל לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים:

לא הוכשר מקומן. שלש הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים:



שולי הגליון


  1. עי' חשק שלמה.
  2. בכי"י נוסף וגו'.
  3. עי' רש"ש.


< עמוד קודם · עמוד הבא >