רש"י/ברכות/לו/א

רש"י ברכות לו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דכולהו שלקי. כל מיני ירק שלוק:

החושש בגרונו. וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל:

לא יערענו בשמן. בשבת דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו וכיון דלא בלע ליה מוכחא מילתא דלרפואה הוא וחכמים גזרו על כל רפואות הנכרות משום שחיקת סמנים שהיא מלאכה:

תחלה. כלומר לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה ואם בא להשהותו ישהנו:

דאית ליה הנאה מיניה. לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה:

והלכתא וכו' עד פטר להו לא גרסינן ומה"ג הוא:

קמחא דחטי. אוכל קמח חטים כמות שהיא:

בורא פרי האדמה. כשאר כוסס חטין דתניא לקמן בפרקין (ד' לז.) שמברך בורא פרי האדמה:

דאשתני. וגרע הואיל ולא אשתני לעלויא מעלייתא:

במלתיה קאי. והוה ליה ככוסס חטין:

הכא אית ליה עילויא אחרינא. הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא בא אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא:

מאי לאו. מדאמר שערי מכלל דס"ל בחטי בפה"א דחשיב:

ומי גרע ממלח וזמית. והיכי תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה:

זמית. שלמיר"א:

קוקיאני. תולעים שבמעיים:

דאית ליה הנאה. באכילה:

קורא. רך של דקל כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ:

צנון סופו להקשות. שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ:

אדעתא דפוגלא. לאכלו כשהוא רך ושמו פוגלא:

צלף. מין עץ:

אדעתא דפרחא. שם פריו:

מיני נצפה. הוא צלף לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה מיני:

תמרות. בתוך העלים גדלים כמין תמרות ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה:

אביונות. הוא הפרי:

קפריסין. הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים:

צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא. לאכול את העלים ואת התמרות שאינן ממעטין את האילן בכך:

דקלא לא נטעי אינשי אדעתא. לאכול את הקורא שהאוכלו ממעט ענפי האילן:

והלכתא וכו'. עד פטר להו לא גרסינן ומה"ג הוא:

ערלה בחוצה לארץ. מדברי סופרים היא:

דכל המיקל בארץ. בערלה הלכה כמותו בחוצה לארץ. דכיון דאינה מן התורה הלך אחר המיקל:

גבי מעשר. דהא דר"ע לגבי מעשר איתמר דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר:

כלאים בכרם. קסבר מין ירק הוא:

מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה וכו'. האי מ"מ מסקנא דפירכא דרבינא הוא ולמימר שאף הפרי עצמו מותר בחוצה לארץ דהא בארץ ספק הוא ותנן ספק ערלה כו':

ובסוריא. ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל:

ובחוצה לארץ. הלוקח מן החשוד על הערלה ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות:

יורד ולוקח. הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא מן הנטיעות:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---