חזקוני/בראשית/כה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויסף אברהם ויקח אשה זו הגר דוגמא ויוסף ה׳ דבר אלי עוד. למדה תורה דרך ארץ על אלמון שיש לו בנים גדולים שלא ישא אשה עד שישאו הם ולכך כתיב ויקח את רבקה ותהי לו לאשה וסמך ליה ויסף אברהם ויקח אשה.
ושמה קטורה פרש״י זו הגר ונקראת קטורה על שם שמעשיה נאים בקטורת. וא״ת הרי לעיל גבי ותתע פרש״י מלמד שחזרה לגלולי בית אביה אלא י״ל קודם שחזר ולקחה אברהם פעם שניה עשתה תשובה ונקראת קטורה על כך. וי״א בקשה לחזור לגלולי אביה ולא חזרה. ולפי הפשט אין זו הגר.
ג[עריכה]
אשורם יושבים במחנות כתרגומו משירין לטושם מפוזרים כמו נטושים על פני השדה נו״ן מתחלפת בלמ״ד.
ו[עריכה]
ולבני הפילגשים פרש״י חסר כתיב כו׳ חז״ק לפי׳ רש״י שהרי הוא מלא בספרים מדוייקים והן הגר וקטורה.
נתן אברהם מתנת פי׳ רז״ל שם בטומאה מסר להם פי׳ שם להשביע את השדים שיוכלו להזכיר את השם בטומאת הגוף ולא יזיק להם. וי״א ח״ו שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעים אלא מסר להם שם להשביע השדים באדוניהם הממונים עליהם שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וראיה לדבר זה שהרי מתנת חסר וי״ו עולה בגמטריה: למדם להשביע השדים.
וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו שלא יחזיקו בנחלה עם יצחק.
אל ארץ קדם להחזיק שם ירושתו שנפלה לו מאת אבותיו. ואלו המתנות שנתן להם שהרי ארץ ארם במזרח כדכתיב ארם מקדם. ועוד כתיב בבן נחור אחיו של אברהם את עוץ בכורו ואיוב היה מארץ עוץ. וכתיב ביה באיוב והוא גדול מכל בני קדם. נמצא קדם וארם אחת הם.
ח[עריכה]
ויגוע פרש״י לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים. והאיכא דור המבול, אנן גויעה ואסיפה קא אמרינן והא איכא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה תשובה עבד(בבא בתרא טז:), ועשו נמי תשובה עבד[1]. ויגוע היא יציאת הרוח מן הגוף בלא עצב ועכוב. ובכל גויעה יש מיתה ואין בכל מיתה גויעה לפיכך כתב במבול גויעה. ויאסף אל עמיו הלך בדרכי אבותיו ונתחבר להם.
ט[עריכה]
יצחק וישמעאל אף על פי שישמעאל היה גדול בשנים הקדים הוא ליצחק אחיו, לפי שהיה בן הגבירה והוא היה בן השפחה.
יא[עריכה]
ויהי אחרי מות אברהם פרש״י אעפ״י שמסר הקב״ה את הברכות לאברהם וכו׳ וא״ת הרי לעיל לאלתר פרש״י אמר רבי נחמיה ברכה דיאתיקי כו׳ אלא יש לומר אעפ״י שאברהם מסרם ליצחק לא ברכו אברהם.
טו[עריכה]
חדד ותימא בשני דלתי״ן.
יח[עריכה]
[באכה אשורה בגבול אשור.
על פני כל אחיו נפל שכן]. חסלת פרשת חיי שרה
יט[עריכה]
ואלה תולדת יצחק למעלה פירש תולדותיו של ישמעאל אחר תולדות בני קטורה עכשיו מפרש לנו תולדותיו של יצחק.
אברהם הוליד את יצחק מה שהאריך כל כך היינו לפי שלא הזכיר כאן שם אמו כגון שהזכיר למעלה ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר ואלמלא כן הייתי אומר מה שכתב יצחק בן אברהם היינו על ידי שגידלו בביתו כמו שמצינו במשה ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, לכך כפל אברהם הוליד את יצחק ללמדך שעיקר תולדותיו של אברהם הוא יצחק. ד״א אברהם הוליד את יצחק ולא אברם הוליד את יצחק. ד״א אברהם הוליד את יצחק וכי הוא לא הוליד אלא יצחק בלבד אלא כתב לך הפסוק את מי שנתגדל בו אברהם הה״ד עטרת זקנים בני בנים וגו'.
כ[עריכה]
ויהי יצחק בן ארבעים שנה פרש״י המתין לה עד שתהא ראויה לביאה בת שלש שנים ונשאה. חז״ק. דבשילהי ספרי מסיק ג' שנותיהן שוין רבקה וקהת ובן עזאי[2], והם חיו מאה ושלשים ושלש שנים. ואי סלקא דעתך שלא היתה רבקה אלא בת שלש שנים כשנישאת ליצחק נמצא חסר משנותיה אחת עשרה שנה, כיצד בת ג׳ שנים נשאת ובת עשרים ושלש כשילדה כמו שפרש״י ויעקב היה בן ששים ושלש שנים כשנתברך כמו שפרש״י וארבע עשרה שנטמן בבית שם ועבר ועשרים שנה שמש בבית לבן ושנה וחצי בסוכות וששה חדשים בבית אל דבאותו פרק נתבשר על מיתת אמו כמו שפרש״י גבי אלון בכות, שים עשרים ושלש שהיתה כשילדה עם תשעים ותשע שנים שיש משילדה עד שמתה לא יהיו רק מאה עשרים ושתים לכך נראה שהיתה בת ארבע עשרה שנה כשנשאת. וכן גרסינן בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקידה נתבשר שנולדה רבקה פי׳ שנתבשר שנולדה כבר כשעברו אחת עשרה שנה וראיה לדבר נקרא לנערה ונשאלה את פיה פירש רש״י שאין משיאין את הגדולה אלא מדעתה.
מפדן ארם פרש״י שדה ארם ובלשון ישמעאל פדן שדה יגיד עליו ריעו ויברח יעקב שדה ארם.
אחות לבן הארמי דרך הפסוק ליחס אחר אחיה הגדול כגון אחות נביות, אחות אהרן, אחות נחשון.
כא[עריכה]
ויעתר יצחק פרש״י הרבה והפציר בתפלה ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה. וא״ת מאי אשמעינן פרש״י לומר ואומר אני כל עתר לשון הפצרה. אלא י״ל בתחלה פרש״י מה שקבל מרבותיו דדוקא ויעתר הם לשון הפצרה ורבוי ואח״כ פירש הוא דעתו דאפילו כל לשון עתר הוא לשון הפצרה ורבוי.
לנכח אשתו לתקנת אשתו, כמו נכח ה׳ דרככם שתרגומו אתקן ארחתהון. אבל בשבילו לא היה מתפלל שהרי יודע היה שאינו עקור כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע.
כי עקרה היא מפני מה נתעקרה רבקה שלא יאמרו האומות תפלתנו שהתפללנו על אחותנו את היי לאלפי רבבה עשתה פירות אלא ויעתר יצחק, ויעתר לו.
כב[עריכה]
ויתרצצו לשון שבירה, כמו כי רצץ עזב דלים, וירוצץ אסא.
אם כן גדול צער העיבור למה זה אנכי קיימת בחיים נוח לי שאמות מיד ולא אסבול עוד צער הריון ולידה.
ותלך לדרש את ה' לדרוש בנביאים שהיו בימים ההם מה הוא זה שמתרוצצים בקרבה, כל כך יודעת היתה בעצמה שלא מלאו ימיה ללדת ודואגת שמא תפיל.
כג[עריכה]
ויאמר ה׳ לה ע״י שליח, וי״מ דהוא אברהם שעדיין חי. ויאמר לה ולא לו לפיכך לא היה סבור שיהיה עשו רשע.
שני גוים בבטנך אל תראי אם צער העיבור שלך גדול שהרי הוא בשביל ש שני גוים בבטנך ומרובה צער עיבור של שנים משל אחד.
גיים כתיב גויים קרי.
ממעיך יפרדו פרש״י ז״ל זה לצדקו וזה לרשעו ועדיין אין ידוע מי רשע ומי צדיק אבל משגדלו ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם יושב אהלים.
ורב יעבד צעיר כאן נגזר על יעקב שיהא גביר לאחיו. אמר רב הונא זכה יעקב רב יעבד צעיר ואם לאו רב יעבד מן הצעיר. ד״א הרבה יעבוד צעיר.
כד[עריכה]
והנה תומם חסר יו״ד שהרי כל התאומים דומים זה לזה אבל כאן האחד איש שעיר והאחד איש חלק. עשו נולד ערל ויעקב נולד מהול. האחד אדמוני והאחד יפה. עשו חזיר ויעקב שה. א״כ למה נולדו תאומים לפי שאין קש בלא תבואה ואין תבואה בלא קש שנאמר ובית עשו לקש. וכתיב קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ועל יעקב לבדו נאמר והנה תאומים בבטנה.
כה[עריכה]
ויצא הראשון למה יצא ראשון כדי שיהא הוא יוצא וסירותיו עמו פי׳ כל טינוף הדמים. המשיל ר׳ אבהו משל לבנאי שנכנס תחלה לשיטוף במרחץ ואח״כ נכנס רבו. ד״א ויצא הראשון לפי שהיה עתיד לנחול העוה״ז שהוא ראשון. ד״א ויצא הראשון לפי שהיה מטפה אחרונה של יצחק כדאמר לה ר׳ יוסי לההיא מטרוניתא כשמכניסין שתי מרגליות בשפופרת, האחרונה יוצאה ראשונה, כך יעקב היה מטפה ראשונה לפיכך יצא הוא אחר עשו. אדמוני לשון אדם אאומי״ץ בלע״ז.
אדם נגמר כולו היה עשו שעיר כאדרת שער ואין לפרש אדמוני לשון אדמומית כי מה ענין אדמומית גבי אדרת שער. ויש מפרשים אותו כלו שער כאדרת שהרי תיבת אדרת אינה סמוכה ואינה דבוקה.
כו[עריכה]
וידו אחזת מכבר, בעוד שהיה בבטן וכן כתיב בבטן עקב את אחיו. לשון עקב ופרסה פי׳ בבטן אחזו יעקב לעשו בעקבו כדי לעכבו שלא יצא ויצא הוא תחלה כי הוא היה מטפה ראשונה כדאמר לה ר׳ יוסי לההיא מטרוניתא. ולו משפט הבכורה ודבר זה הזקיקו לקנותה.
בן ששים שנה פרש״י ושפחה לא רצה לישא, לאו שפחה ממש אלא אשה ממש מכנענית מדכנענים זכרים קרויין עבדים הנקבות קרויות שפחות.
כז[עריכה]
ויגדלו הנערים פרש״י כיון שנעשו בני שלש עשרה וכו׳ שעד אותו פרק נטפל אביהם בהם ומוכיחם ומלמדם דרך ישר. כדאיתא בב״ר צריך אדם ליטפל עם בנו עד י״ג שנה מכאן ואילך יאמר ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה. וא״ת על כרחיך בני חמש עשרה שנה היה באותו הפרק, כיצד באותו פרק מת אברהם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק ואברהם חי מאה ושבעים וחמש שנים הרי יצחק בן שבעים וחמש כשמת אברהם אביו, צא מהם ששים שנה של יצחק בלדת אותם נשאר לך חמש עשרה שנה משנולדו עד שמת אברהם, אלא נמצא באגדה שעשה מעשיו הרעים במטמוניות שתי שנים ולכך לא נמנו לו שתי שנים אלו.
איש ידע ציד אומנותו ברמאות שאין צידת חיה ועוף בלא רמיה. ולפי שעתיד לומר בסמוך הביאה לי ציד. קדם ולמדך כאן שעשו איש ציד היה.
ישב אהלים לפי פשוטו אהלים של צאן כמו אביו יושב אהל ומקנה ולפי שעתיד לומר שהיה רועה את צאן לבן קדם ולמדך שאמנתו לרעות צאן.
כח[עריכה]
ויאהב יצחק את עשו גבי יצחק כתיב ויאהב ללמדך שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו, אבל גבי יעקב שהיה איש תם כתיב ביה ורבקה אהבת את יעקב אהבה תדירה. ועוד דדרך אשה לאהוב את מי שמגדל בהמותיה.
כט[עריכה]
והוא עיף דרך צידים להיות עייפים לפי שהן רודפין אחר החיות ופעמים שהם תועים ביערים יום או יומיים וע״י כן הם רעבים וצמאים.
ל[עריכה]
מן האדם האדם כל דבר שהוא אדום ביותר נכפל בלשונו כמו אדמדם ירקרק. וי״מ כן דרך כל אדם לכפול דיבורו כשהוא נחפז לשאול דבר וזה היה עיף וממהר לאכול.
לא[עריכה]
מכרה כיום פרש״י וכו׳ כדאמר כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכל שכן שלא יעבוד עבודה ובאותו זמן העבודה היתה בבכורות. ד״א אמר יעקב חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו, ורשע זה אינו ראוי לכבוד. כיום של עכשיו שעדיין אין העבודה נוהגת אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה. ד״א מכרה כיום לאלתר כמו שהיום הזה לאלתר הוא. פירוש מיד מכור לי בדמים שאתן לך חלק בכורתך הראוי לך מממון אבי. ד״א כיום לפי מה שהיא שוה היום והוא דבר מועט שהרי כמה נולדות יש לבא בדבר.
לב[עריכה]
הנה אנכי הולך למות ירושת ארץ ישראל תלויה בבכורה, והירושה אינה באה עד לאחר ארבע מאות שנה, כדכתיב וענו אותם ארבע מאות שנה. וכתיב ודור רביעי ישובו הנה, והואיל ואיני חי עד אותו הזמן היינו הנה אנכי הולך למות מה ריוח יש לי בה ומה אני מפסיד למכרה ולמה זה לי בכרה אם הייתי חי עד אותו זמן שאני בעצמי אירשנה לא הייתי מוכרה. ד״א הנה אנכי הולך למות בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים ששם מצויין דובים ואריות וחיות רעות ומסכן עצמי למיתה ולמה זה לי להמתין חלק הבכורה הראוי לי לאחר מיתת אבא שמא אמות תחלה.
לג[עריכה]
השבעה לי כיום שאינך חוזר בך לא תחזור בך להיות מערער עליה מן היום הזה ולהבא ועל ידי כן תתקיים המכירה שאלמלא כן יוכל עשו לומר חוזר אני בי דהא אמרינן האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר ולא כלום.
לד[עריכה]
ויעקב נתן לעשו וגו׳ עם הכסף שנתן לו במקח נתן לו לחם ונזיד עדשים לעדות קיום המכירה כדרך כל לוקחים מקח. וכן מצינו ויקרא לאחיו לאכול לחם בברית בין יעקב ובין לבן.
ויבז עשו את הבכרה עד שלא נבחר אהרן לכהונה היתה העבודה בבכורות אמר אותו רשע מה אני מלכלך ידי בקרבנות הה״ד כי דם שנאת ודם ירדפך, דם מילה ודם קרבנות. ד״א לפי שלא היה רוצה שיחזיקוהו לסכל על שמכר את בכורתו היה מבזה אותה ואומר שלא היתה שוה רק דבר מועט אבל לבסוף היה מתחרט כדכתיב את בכורתי לקח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |