רמב"ן/גיטין/לד/ב
מתני' בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. פי' היה אדם הולך ממדינה למדינה והיו קורין אותו שם בשם אחר, וכן באשתו פעמים שהולכת עמו ומשנין שמה במדינת הים, וכשכותב שם גט לשלוח לאשתו כותב שמו שבאותה העיר שהרי העדים צריכין שיהו מכירין שם האיש בגט וה"ה לשם האשה, לפיכך היה כותב שמו המוחזק בעיר כדאמרינן התם (ב"ב קס"ז ב') כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו, והיה כותב נמי שם העיר שהגט נכתב בה, וכשחוזר לעירו הוא מקלקל את אשתו ואומר לה שלא כתב לה מעולם שאין זה שמו ולא שם עירו, ולא שהיה מתכוין לקלקל עליה מתחלה אלא כך הדבר מזדמן, ואפילו במודה נמי כיון שאין שמו של מקום אשתו נזכר בגט פסול הוא דבעינן שמו ושמה ואין זה שם מובהק שלו, ולפיכך התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו כלומר תקן שלא יהיו משנין שמותיהם אלא יכתבו איש פלוני שמו הראשון של מקום אשתו וכל שום שיש לו בשביל זה השם של מקום הכתיבה, ואף על פי שלא כתב שם העיירות כיון שנמצא כתוב בגט שני שמות אף אנו נאמר בעיר אחרת כתב ששם הי' לו שם אחר, ויש לפרש שבכלל איש פלוני הוא אף שם העיר וכך כותב בגליל מתא אנא ראובן שמארץ יהודה וכל שם אחר שיש לי, והכי משמע לקמן בפרק הזורק דמקשינן היה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא סופר וכו' דאלמא מזכירין בגט פלוני שמעיר פלוני מלבד מה שכותבין בו שם עיר הכתיבה, וה"נ איתמר ביבמות (קט"ו ב') בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא וכו' וכן בסורא מתא אנא ענן בר חייא מחגרא וכו' אלמא מזכירין היו שם עירם, וכיון שצריך להזכיר שם עירם צריך כל שום כמו שצריך לשם גופם, ואהני תקנתא דר"ג נמי לשם חניכות במקום אחד כגון ההיא דקרו לה מרים ושרה, וכך כתבו ראשונים בנוסחי גיטין אנא פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ובכל גיטין כותבין כן מפני שם לווי.
ור"ת ז"ל מפרש איש פלוני וכל שום שיש לו, כלומר שיכתוב בפירוש איש פלוני דמתקרי פלוני, ולא דאיק דאי הכי אפילו שרה דמתקריא מרים, ועוד א"כ ליתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו, וכן מוכח בירושלמי דגרסינן התם איש פלוני וכל שם שיש לו הגע עצמך דהויא שמיה ראובן ואפיך שמיה שמעון אלא אני פלוני וכל שום שיש לי, פי' קס"ד שיכתוב בפירוש אני פלוני דמתקרי פלוני ופריך מה הועילו חכמים בתקנתן אם כתב שמות אחרים, אלא כותב אני פלוני עם כל שם שיש לי סתם וכבר אמרתי שכך כתבו ראשונים לכתוב סתם וכל שום אחרן וחניכא דאית לי.
והראב"ד ז"ל אמר שהכותב ביהודה בשמו שביהודה ויש לו שם אחר בגליל אף על פי שכתב וכל שם שיש לי אינה מגורשת, ואין וכל שום סתם מועיל אלא לחניכות, כענין ההיא דמרים, וזהו שאמרו בברייתא וכתב לגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה אינה מגורשת אף על פי שכתב וכל שום, עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו בפירוש, שיאמר דמיתקרי הכי בגליל, כענין שאמרו קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקרי אדא מארי, ולפי זה הדעת משנתנו הכי קתני בראשונה היה משנה שמו ושמה כשהוא בא משם לכאן, עמד ר"ג והתקין שיהא כותב איש פלוני כלומר שני השמות שיש לו ולא עוד אלא שתיקן וכל שום שיש לו מפני שם לווי, ושתי תקנות תיקן ר"ג שכיון שחשש לקלקול שתי שמות חשש אף לשם לווי, ומתני' לישנא קלילא קתני שבכלל איש פלוני שני השמות ושתי המקומות ושם לווי שלו בכלל וכל שום שיש לו, והא דאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי פי' רש"י ז"ל אבל לא אתחזק כאן שיש לו שני שמות אין צריכין לכתוב וכל שום ואפילו נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר, ויש מפרשים על דרך סברת הראב"ד והוא דאתחזק כלומר כי אמרינן דבכל שום סגי ליה הני מילי למי שמוחזק כאן בשני שמות דכתיב חד ואידך אתי מריבויא דוכל שם, אבל אם אינו מוחזק בתרי שמי אלא שם אחד יש לו כאן ושם אחר שם במדינה אחרת צריך לכתוב שני שמות בפירוש ולא אתי מריבויא דוכל שם, ונהרדעי אמרי דאפי' במקום אחד לא אתי מריבויא אלא שם המיעוט אבל לא שם הרוב אף על פי שנקרא כאן בשם אחר, וזה הפירוש אינו נכון שאפילו כשתמצא לומר שצריך לכתוב שניהם בפירוש צריך אתה לפרש שבכלל תקנת ר"ג היא כדפרישית, והיכי מיתמר עלה והוא דאתחזק, הא תקנתו של ר"ג להיכא דלא אתחזק היא והכל בכלל לשון משנתנו דקתני איש פלוני כדכתיבנא, ואף סברת הרב ז"ל עצמה אינה מחוורת לי, אבל פי' ושבגליל עמו שיכתוב אני פלוני מיהודה וכל שום שיש לי ומיהו שמעינן מינה דדוקא אשתו שביהודה בשמו שביהודה וכל שום שיש לי אבל אשתו שביהודה בשמו שבגליל אף על פי שכתב וכל שום אינה מגורשת, ואף על פי שהיה הוא בגליל ושם כתב הגט, לפי שאם אין שמו שבאותה העיר שהאשה בה מפורש בגט אי אפשר בלא קלקול, ועוד שהוא עיקר השם הכורת בגט.
ואכתוב בכאן מה שמצאתי בירושלמי ובתוספתא כדי שיתברר פירושה של שמועה, שדברי תורה צריכין זה לזה זה נועל וזה פותח. ירושלמי איש פלוני וכל שום שיש לו הגע עצמך דהוה שמיה ראובן ואפיך שמיה שמעון אלא אנא פלוני עם כל שום שיש לי, יתר מכאן אמרו היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל כתב זה שביהודה לגרש זו שבגליל או זה שבגליל לגרש זו שביהודה אינה מגורשת, מתניתא כשהיתה ביהודה וכתב לגרש בגליל בגליל וכתב לגרש ביהודה, אבל אם היתה ביהודה וכתב לגרש ביהודה בגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת, א"ר אילא כתחילה הוא צריך לומר אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל, אם היה שרוי במקום אחר מגרש באיזה מהן שירצה, א"ר יוסא הדא דתימא לשעבר אבל לכתחלה צריך למעבד כהדא דרבי אילא, א"ר אבין אם יצא [לו] שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן, וכך פירושו מתניתא דקתני [כתב] זה שבגליל לגרש זו שביהודה אינה מגורשת, כשהיתה האשה ביהודה והוא היה בגליל וכתב שמו שבגליל שהיא העיר שכותב שם הגט, וכן רישא דקתני כתב זה שביהודה לגרש זו שבגליל בשהיתה האשה בגליל והוא כתב הגט ביהודה וכתב בו שמו שביהודה ולפיכך אינה מגורשת, אבל אם היו הוא ואשתו במקום אחד מגורשת באותו השם שבאותו מקום ומיהו לכתחלה צריך לכתוב וכל שום.
ובתוספתא תניא יש לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש את אשתו ביהודה בשמו שבגליל ואשתו שבגליל בשמו שביהודה פסול, אם אמר אני פלוני מיהודה עם השם שיש לי בגליל ונשוי אני אשה מגליל, או שהי' במקום אחר וכתב למקום לשם אחד מהם כשר, ואפשר שהיא משובשת במקצת והכי גרסא דוקא, ונשוי אני אשה מיהודה או אני פלוני מגליל עם השם שיש לי ביהודה ונשוי אני אשה מגליל מגורשת.
ולפי הענין ה"פ דשמעתין היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ודרך הנושאין כן כשהוא עם האחת במדינה זו כותב כאן גט ושולח לאחרת, ואם גירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה והוא בגליל או אשתו שבגליל בשמו שבגליל והוא ביהודה אינה מגורשת כיון שלא כתב שמו שבעיר הכתיבה, עד שיגרש אשתו שהיא ביהודה בשמו שביהודה ויכתוב וכל שם שיש לי בגליל, וזו היא תקנתו של ר"ג ששנינו במשנתנו איש פלוני כלומר שם של מקום אשתו וכל שם שיש לו לרבות של מקום כתיבה כדפרישית, ודאמרינן והוא דאתחזק בתרי שמי משמע דה"ק שאם הוחזק כאן בשם אחר חוץ מן השם שיש לו בעיר אשתו התם הוא דצריך לכתוב וכל שום לרבות השם של כאן, אבל אם לא הוחזק כאן בשם אחר והכל קורין אותו כאן בשם הראשון של עיר אשתו כותב שם של מקום אשתו ואף על פי שיש לו שם אחר בעיר אחרת כיון שאינה לא מקום כתיבה ולא מקום גירושין אין צ"ל וכל שום לרבותו כלל, והיינו דתניא כוותיה יצא למקום אחר שלא הוחזק שם בשני שמות הללו וגירש באחד מהם כלומר שגירש ביהודה בשם יהודה ובגליל בשם גליל דומיא דרישא מגורשת, וזה הפי' נכון ומחוור בלשון הברייתא ולשון אתחזק בשמות נמי כך משמעו בכל מקום, שקורין אותו בכך והורגל בו, כדאמרינן כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום וכו'.
וכל הני מילי בדיעבד מגורשת ומיהו לכתחלה צריך לכתוב אני פלוני ממקום פלוני וכל שום שיש לי במקום פלוני כמו שמפורש בירושלמי, ובגמרא דידן נמי לא אמרי' אלא מגורשת ודיעבד משמע מדלא קתני מגרש באחד מהן, אבל אם היו הוא ואשתו במקום אחד אף על פי שהוחזק שם בשני שמות כגון ששמעו בו שיש לו שם במקום אחר, אם גירש באותו השם שיש לו באותו מקום הואיל ואין קורין אותו כאן אלא באותו השם בדיעבד מגורשת, ולא אמרו אלא במגרש במקומות אחרים כדמפורש בירושלמי, והיינו נמי דרב אשי כדפרישית, ומיהו אם קורין אותו באותו מקום בשם אחר אף על פי שהוא מיעוט כמעשה דמרים אם לא כתב וכל שום מעכב אפילו בדיעבד, וי"מ אף זו לכתחלה אבל בדיעבד מגורשת, וכן היה אומר ר"ת ז"ל, ומדאמרי' בירושלמי יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן שמעינן מינה שצריך לכתוב וכל שם שיש לי במקום פלוני ולא סגי בכל שם שיש לי סתם, וכן מוכח בתוספתא כדכתבינן.
והני ישראל שבחוצה לארץ ששמותיהן כשמות ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הגוים, אף על פי שאינם אלא שם לווי מפני הערלים שאינם יודעים לקרותן בשם ישראל, כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרו ליה הכי צריך לכתוב אותו השם ושם ישראל שלהן שהוא חותם בו נמי שם גמור הוא וצריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי פלוני אבל בתוספתא תניא לשם אבי אביו כשר לשם אבי משפחה פסול אם היו נקראין על שמו כשר, גר ששינה שמו כשמות הגוים כשר וכן אתה אומר בגיורת, גיטין הבאים ממדינת הים אף על פי ששמותיהם כשמות הגוים כשרים מפני שישראל שבמדינת הים שמותיהן כשמות הגוים, מדקתני שינה שמו משמע דשם ישראל יש לו וכתב אותו השם שהיה לו בגיות מפני שהוחזק בו כשר ובלבד שיכתוב וכל שום, ור"ת ז"ל מוכיח מכאן דבדיעבד כשר מדלא קתני הכי שצריך לכתוב וכל שום, ואי אפשר לפרש ששינה שמו כשנתגייר וקרא עצמו כשם גוים, דאם אין לו שם אחר פשיטא, אבל אפשר שבגר שחתם עד שנו, וסיפא היא שנויה בגמ' בפ"ק (י"א ב'), וכן עיקר.
הא דתנן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. טעמא מפורש בירושלמי בראשונה היו נשבעות על שקר וקוברות את בניהם, ולא עוד אלא שאימת נדרים עליהם יתר מן השבועה, ובשני דרב דשן בהו וקילי להו אף נדרי, ולפי גמרא דילן משמע דמשום הכי הוא דאין עונשן של נדרים כעונשן של שבועות שנפרעים ממנו ומכל העולם, והיינו דאמרינן אבל חוץ לב"ד משביעין אותה, ופירש רש"י ז"ל שבועה כעין היסת ולא נקיטא חפצא ואין עונשה חמור כל כך, ויפה פי', ואף על פי ששבועת הבא ליפרע מן היתומים חפץ ביד תקנוה מתחילה, ואם לא נשבע בחפץ ביד נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר, תקנה תקנו כאן כדרך שתקנו שתהא גובה בנדר, ותקנתם של יתומים היא זו אם רצו מדירין אותה ואם רצו משביעין אותה שלא בבית דין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |