חתם סופר/גיטין/לד/ב

חתם סופר גיטין לד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בראשונה הי' משנה שמו ושמה. הנה דעת רבינו יואל במרדכי והג"א לעיל ר"פ כל הגט שאין צריך לכתוב שם אשה ואשה בגט כלל ועיקור ראיתו מהא דכ' חניכה ומפורשים שם ראש המשפחה וצ"ל ע"י עדי מסירה שיודעים שזה הוא א"כ ה"ה לא כתב שם כלל. ובס' אבני מילואים בסי' קכ"ט כתב דמתוס' כתובות ק"ב ע"א משמע דלא כותיה שכתב משו"ה לא משתעבד בכותב אני ערב משום שלא הזכיר שמו אע"ג דאיכא עדי מסירה ע"ש ולפע"ד יש לחלק התם לא הי' להם זע"ז כלום אלא ע"י כתב זה יתקשרו וישתעבדו אם לא הזכיר שמו אע"פ שמוסרו לידו בפני עדים איננו מוכיח שהוא יהי' ערב לו אבל איש המגרש אשתו שהמה אדוקים זה בזה ומוסר לה ס' כריתות אע"פ שלא כתב שמו ושמה מוכח שלגירושין דידה מכוין וכן הוא בנדרים ו' ע"א וע"ש בר"ן דלרבנן לא בעי' ליכי מינאי כיון דאין אדם מגרש אשת חברו ה"ל כמאן דכתיב דמי. וה"נ י"ל אי לא כתב שמו ושמה משא"כ בשיעבוד הערב ולק"מ. מ"מ רוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים וס"ל בעי' שמו ושמה וכתב רמב"ן לעיל כ' ע"א הטעם משום דבעי' ספירת דברים של כריתות ואי אין כאן שמו אע"ג דאנן סהדי דכוונתו על אשתו זאת וע"מ כרתי מ"מ אין כאן ספירת דברים של כריתות ועי' גם זה בנדרים ו' ע"א. ולפ"ז צ"ל דלק"מ מכתב חניכה דנהי ע"י הזכירה של שם המשפחה לא ניכר מי המגרש בלא ע"מ מ"מ סיפור דברים של כריתות מיהת הוה ולא דמי למ"ש רשב"א בתשו' שאם לא הזכיר שמו אלא שם אביו בן פלוני אינה מגורשת והב"י הרגיש בזה ולק"מ התם כמה יוסף איכא בשוקי ולא הוה אפי' ספירת דברים של כריתות משא"כ שם משפחה. וא"ש נמי מה שנתקשה ב"י אדאמרינן חניכת משפחה עד ג' דורות ותו לא. והקשה אדרבא כל מה דמשתרש טפי עדיף ולק"מ דכיון דנתרבה המשפחה הדר ה"ל כמו בן פלוני דכמה וכמה איכא בשוקי בחניכה של משפחה זו. וא"ש נמי מ"ש ב"י אדאמרי' בכותב חניכה לחוד עדיף מכותב שמו ממש דאז צריך לכתוב וכל שום משא"כ בחניכה וקשה וכי עדיפא. וי"ל דהא ע"כ לרבינו יואל צריכין לומר אי לא כתב שם כלל עדיף ולא תיקן ר"ג כלל אלא בכותב השם אבל באינו כותב כלל היא מגורשת לפנינו והיא תחוש לעצמה ליקח כתב ראי' מב"ד שנתגרשה. והנה לרמב"ן וסיעתו נמי הוי חניכא כמי שלא כתב שם כלל אלא שמועיל לענין דהוה ספירת דברים של כריתות אבל לענין שם הוה כגט שאין בו שם ולא תיקן ר"ג מאומה בדבר זה כנלע"ד:

היה משנה שמו ושמה. פי' ידוע היה למסדר המשנה מסברת חוץ איזה שם ראוי לכתוב ובראשונה היה משנה שמו. ויען בשמעתין משמע שם הנתינה עיקור ע"כ פירש"י שהיה משנה וכתב שם הכתיבה. ולהתוספתא דמייתי תוס' דכתיבה עיקור א"כ הי' השינוי' שהי' כותב שם הנתינה. וטעם פלוגתא זו נלע"ד דלר"מ ע"ח כרתי וצריכין ע"ח שיחתמו על האמור לעיל בסיפור דברים של כריתות ולתוס' בעי' נמי מוכח מתוכו א"כ שם שבמקום הכתיבה עיקור כתוספתא. ושמעתין אתי' כר"א דע"מ כרתי וא"כ העיקור במקום הנתינה מידו לידה שיהי' סיפור דברים של כריתות. והוסיפו התלמידים דלפ"ז י"ל רשב"ג דתוספתא דס"ל תרווייהו שווין הם כמ"ש תוס' היינו לטעמי' דס"ל כר"א כמ"ש תוס' לעיל י"א ע"א ד"ה רשב"ג ור"י. וי"ל ס"ל כרי"ף ור"ן דלר"א עדי חתימה נמי כרתי. ומשו"ה תרווייהו שווין מקום נתינה ומקום כתיבה לענין עיקור וטפל ונכון הוא. ואע"ג דלא הי' אלא לעז בעלמא דהב"ד בשעת נתינה ידעו שפיר שזהו שמו של כתיבה ולאחר ששכחו יוציא לעז בעלמא כמ"ש הר"ן מ"מ השתא שתיקן ר"ג לכתוב וכל שום אי עבר ולא כתבו הולד ממזר אפי' לרבנן דלית להו כל המשנה ממטבע שטבעו וכו' מ"מ הכא מודו והטעם כיון דניתקן מי שיש לו ב' שמות יכתוב וכל שום נמצא אם לא יכתוב הוה כמשנה שם אחר וכותב במקום יוסף יעקב שהרי זה שיש לו ב' שמות כותב וכל שום וזה שלא כתב וכל שום איננו אותו שיש לו ב' שמות ואחר הוא והוה ממזר וקרוב הוא שיהי' ממזר דאורייתא ופנ"י האריך בזה בחנם ופשוט הוא. והנה לר"ת שצריך להזכיר כל השמות מפורש מתוקן שפיר ולרוב הפוסקי' שכותב וכל שום כ' הר"ן ג"כ שמתוקן דהא באמת הב"ד ידעו שיש לו ב' שמות ושזה הוא אך לאחר שישכח יערער הבעל ויאמר איננו זה וכיון דכתיב וכל שום הרי קמן דידעו הב"ד שיש לזה המגרש ב' שמות ומסתמא כהלכה עשה ולא יכול לערער ע"ש. ולפ"ז לה"ג ולרמב"ם דבכל נוסחאות גיטין תיקן לכתוב וכל שום משום דאיכא דאית להו שם שאינו ידוע ויהי' הכל כלול. א"כ מי שיש לו באמת ב' שמות ואחר הזמן יבוא הבעל ויערער ויוציא לעז במה יודע איפוא שהי' לב"ד היכר שהוא זה שיש לו ב' שמות שהרי בכל הגיטין כותבין וכל שום אע"כ מוכח מזה דבה"ג ורמב"ם ס"ל כר"ת וב' תקנות היו א' ששלחו בני בבל לבני א"י שבגמ' ועל זה התקין לפרש שמותיהן ממש כר"ת ואם לא עשה כן הולד ממזר ועל זה אמר רב אשי והוא שהוחזק. ותקנה שני' תקנה דמשנתינו שכל המגרש אפי' אין לו ב' שמות יכתוב וכל שום לכתחילה ובדיעבד לית לן בה:

וכתב תוס' דלר"ת אין לכתוב שם גיות של מומר בגט וכתב ב"י די"א אפי' דיעבד פסול אם כתב שם גיות ותמה ב"י מ"ט לפסול בדיעבד. והי' נ"ל להסביר קצת סברת ר"ת דחלילה להזכיר שם גיות בכדת מו"י משום סתם מומר אינו מגרש מרצונו אלא ע"י עישוי ואומר רוצה אני. וכבר הסביר הרמב"ם ספ"ג משום דאמרי' ע"י העישוי ויסורין כף יצרו וחזר לתמותו רגע א' ומגרש ברצונו. וא"כ כשיכתוב שמו של גיות שעל ההמרה בא לו הרי בזו הרגע מורד שעומד בהמראתו ודלא כסברת רמב"ם ע"כ ראוי אפי' בדיעבד לפסול. אלא לפ"ז בשם מומרת נקבה שפיר יכול לכתוב בשם גיות שלה וצ"ע לדינא:

והוא דאיתחזק בתרי שמא. נ"ל לפרש כיון דמעיקרא לא היה אלא לעז בעלמא וע"י תקנת ר"ג נעשה חשש ממזירות כמ"ש לעיל ואי הוה עביד תקנתי' דידי' גם כשאין נודע לב"ד שיש לו ב' שמות ושוב אח"כ נודע ויהי' הולד ממזר נמצא קלקולו יותר על תקונו כי אלו לא תיקן לא היה אלא לעז ע"כ לא תיקן מעיקרא אלא היכי דאפשר היינו דאתחזק בב"ד בתרי שמא והי' אפשר לתקן ואם לא תקנו יהי' הולד ממזר אבל דלא אתחזק ולא ידעו ולא הי' אפשר לתקן אם יבוא הבעל ויערער יהי' הלעז לעז אבל אם לא יבוא לא נעשה בניהם ממזרים:

ההוא דהוו קרו להו מרים ופורתא שרה. עיין מ"ש לקמן אי"ה גבי אחא בר הדי' וכו':

אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וכו' עיין רא"ש ס"פ כל הנשבעין מוכיח מדרב דלא אגבי כתובה לאלמנה ש"מ חשוד אינו גובה מיתומים ע"ש והא דלא הוכיח כן ממשנתנו דבמשנתנו נמנעו מלהשביעה לא לטובת היתומים אלא לטובת עצמה שהרי חזינן ההיא איתתא דנשבעת יהנה סם המות בא' מבניה בודאי האי גברא לא הקפיד אההיא פורתא קמחא שהרויחה ע"י דינר זהב שלו והוא גם היא לא נתכונה לגנוב זה ואפ"ה נכשלה. וכן נמי היתומים מוותרים אההוא פורתא דמורי' היתרא ומ"מ מסתפינן שלא תיכשל בעונש חמור שבועה. ואפי' היא רוצית לישבע והיתומים רוצים ליתן לה אין אנו מניחים כמו לא תעמוד על דם רעך וא"כ בדין הוא שלא תגבה כתובתה בלא שבועה. אבל חשוד אע"פ שהוא חשוד ע"י דבר אחר מ"מ בהא מילתא הוא טוען ואומר ידעתי שאוכל לישבע באמת ואתם אין אתם מאמינים לי בשבועה או תשלמו או תשבעו ותפטרו וכיון שמת אביכם תשלמו לי ואין ראיה מכאן משו"ה מייתי רא"ש משני דרב דקילי נדרי והיא רוצית לידור והיתומים אין מאמינים לה ומפסדת ע"ז שפיר מוכח דהחשוד מפסיד גבי יתומים. ופנ"י האריך בזה במתני' ולא עמד בהנ"ל ושוב בדבור שאח"ז מצא דברי הרא"ש והקשה ממנו אהש"ך דס"ל בח"מ סי' פ"ב דאשה חשודה לענין כתובה קילא ולא תגבה משא"כ שארי חובות ששיעבודא דאורייתא ע"ש ומהרא"ש מוכח דאין חילוק. ולק"מ דודאי כתובה נהי דקילא דרבנן היא מ"מ אית בי' חומרא משום חינא ועי"ז שקולים הם בע"ח עם כתובה דשמעתין ושפיר הוכיח הרא"ש מיהו היינו בשמעתין שהפסידו כל אלמנות שבעולם ואיכא משום חינא אבל ש"ך מיירי מאלמנה חשודה דמשום האי לחודא ליכא משום חינא וקילא מבע"ח ולק"מ:

נמנעו מלהשביעה. בשמעתין משמע לטובת האלמנה ומשום חומר שבועה. אמנם בירושלמי ומייתי רמב"ן ס"ל משום דהוה קילא להו שבועה ונחשדת לעבור במזיד משא"כ נדרים חמירא להו. ונ"ל דזה טעמא דרב דכד הוה קילא להו נידרא לא הוה מגבי כתובות ע"י שבועה חוץ לב"ד משום דפשיטא דקילא להו טפי. אבל שמואל הוה ס"ל כשמעתין דחמירא להו שבועה ומשום חומר עונשה לטובת האלמנה לא הי' משביעין ושוב משהתקין ר"ג לגבות ע"י נדר אע"ג דשוב קילי נדרים הוה מגבי ע"י שבועה חוץ לב"ד דלא קילא להו. וגם אין עונשה חמור כל כך ולקמן אי"ה יבואר עוד:

שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. כ' רמב"ם בפי' המשנה אמרה כל פירות שבעולם אסורים עלי וכו' מעשי ממונך כלו קרבן אם קבלת שום דבר וכו' ע"ש הנה במ"ש כל פירות שבעולם צ"ל דס"ל אפי' לאיסור שעה נמי חששו כדעת רש"י לקמן כמ"ש תוס' ד"ה ונודרת ואוסרת וכו' והיינו נמי דכ' מעשי ממונך כלו קרבן היינו הכתובה שתקבל מהם יהי' עלי' קרבן ולאיסור שעה נמי חיישינן. אלא דצ"ע מה היה לו לר"ג לתקן שתהי' נודרת ליתומים מה שירצו הך תקנה דמה שירצו למה תעשי הכתובה קרבן. ומריש ה"א משום כתובה אינה ניגבית ברוב המדינות אלא מן הקרקע חוץ מערבי' מגמלא דערבי' מפני שכל סמיכותם עליהם עיין כתובות ס"ז ע"א ובש"ע א"ע סי' ק' וא"כ למאי דקיי"ל יש מעילה ויש פדיון בקונמות וקיי"ל גם בזה"ז יש פדיון לקרקע ולא למטלטלין עיין תוס' ע"ז י"ג ע"א ד"ה ואם הקדיש וכו' א"כ לא הו"מ לתקן לאסור הכתובה שתגבה בקונם משום שכתובה אין היתומים מחויבים לשלם אלא מן הקרקע וקרקע תפדה בד' זוזי ותשדא לנהרא ומ"מ כתב הרמב"ם תקנה זו גם אכתובה דנפקא מיני' גם לגמלא דערבי' וא"ש. אלא לפמ"ש תוס' יבמות פ"ח ע"א דבקונם יחידי לכ"ע אין לו פדיון דוקא בקונם כללי יש פדיון א"כ הדרא קושי' לדוכתא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף