ריטב"א/תענית/כו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רבינו חננאל רש"י תוספות רמב"ן ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ש"ס תעניות ומעמדו' מי אי' בהו מוסיף. מכאן תשובה לדברי ר"ז ז"ל שכתב שז' ברכו' של תעניות לא היו אומר אותן בשחרית ולא במנחה ונעילה אלא בתפלה לעצמה כעין מוסף וזהו שאמר במסכת מגלה והביא זה ממה שאמר בירושלמי בפ"ק דברכות רבי יוסי ורבי אחא נקפון לתענית' אתא צבורא מק"ש בתר ג' שעין ובעא רב אחא מימתי צידון א"ל רבי יוסה והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום הן קוראי' אותה אלא כדי לעמוד בתפל' מתוך דברי תורה א"ל מפני הדיוטו' שלא יה' אומרו בעונתה קורין אות' ע"כ. ומה עסק לתפלה זו והלא כשקראו ק"ש בעונתה התפללו כדי לסמוך גאולה לתפלה אלא ודאי זו תפלה אחרת בענין מוסף היא שאומ' כ"ד ברכות ואינה ראיה דדילמא היחידי' התפללו בעונתן סמוך לק"ש אלא מפני שהיו ב"ד טרודין לעיין בעניני העיר לא ירד ש"צ לפני התיבה עד לאחר ג' שעות ולא שיהא שם מוסף תפל' וכדמוכח בשמעתין להדיא. שאין ד' תפלות אלא בי"ה חסורי מיחסר' והכי קתני תניא שחרית ומוסף:
אמר רב הלכה כרבי יוסי ואלא האידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחת' דתענית' כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפל' נעילה דמי דעת הגאונים ז"ל דהני מילי בשאין שם תפל' נעילה אבל כשיש שם תפל' נעילה אין נשיאו' כפי' במנחה אלא בנעיל' כרבי יוסי ונראין דבריהם שאם אתה או' שבכל התעניו' היו נושאי' את כפיהם ואף כשיש בו נעילה ומצינו שעושי' כדברי רבי מאיר ולמה פסקו הלכה כרבי יוסי אבל בזו אינה ראיה שי"ל שפסקו כן לי"ה שמתפללין תפל' המנחה בעוד היום גדול ולמקום שעושין כן מנחה בעוד היום בתעניו' של צבור שאין עושין בו נשיאו' כפים אבל מ"מ אין לומר הטעם הזה שמודה רבי יוסי משום בדמי להו לאינשי אלא מפני שאין שם תפל' נעילה ורואי' לזו שהיא דעונתה ונראה להם כאלו היא עולה במקומה שאלו היו מתפללין אחריה נעילה האיך נראה לה' תפל' נעילה ועוד כיון שהיו מתפללין תפל' מנחה סמוך לשקיע' החמה שהיא עולת נעילה אלו בארץ ישראל להתפלל אחריה נעילה יצטרכו להתפלל אותה בלילה שאינו זמנה כמו שבארנו למעלה אלא ודאי שלא שאלו ולא השיבו בכאן אלא על תעני' שאין בו נעילה וכשאמרו חכמי' מעיקרא בש"ס נהגו העם כרבי מאיר היינו לפי מה שהיו נוהגין לישא כפים במנח' זו והיו סבורי' שאף רבי יוסי מודה בשו' תפל' המנחה ולפי' כשפסקו עכשיו כרבי יוסי הוקשה לנו היאך נהגו לישא כפים במנחה והשיבו דבכי הא מודה רבי יוסי ומנהגא כרבי יוסי הוא ולא כר"מ דאלו לר"מ אפי' בתעני' שהיה בו נעילה היו נושאי' את כפיה' ומ"ש סתם מ"ט פרשי כהני ידייהו במנחת' דתענית' ומשמ' דכל תענית צבור סתם שיש בו מן הסתם תפל' נעילה י"ל דשאלה זו לדידן בני בבל הו' שאין מתפללי' תפל' נעילה לפי דעת קצת רבותי ז"ל ולדעת האומר שיש נעילה בבבל נאמר שהשאלה היתה לכל תעניות הקבועי' לכל ישראל שאין שם נעילה כמו שכתבנו ושאלוה סתם שתעניו' אלו הם קבועי' ויש בהם מנהג קבוע דאלו תעניו' צבו' לא שנינו ומעתה נתקיים מנהגנו שאין אנו אומרי' בי"ה במנחה ברכת כהני' לפי שאין שם נשיאות כפים ובמקום אותן מוחים בידם לפי שאין עושין כר"מ וכבר אפסיקא הלכתא כרבי יוסי והכי משמע במסכת סוטה בפרק אלו נאמרים שהיו שם העם אומר בשעת נשיאות ושאלו במנחת' דתעניתא מאי אמור ובנעילה די"ה מאי אמור והא. בנעילה בתענית מאי אמור ואין לומר נימא שאמרו על מנחת' דתענית' כללו במנחה די"ה ולא הוצרכו עוד לשאול עליה שהרי הפסוקים של מנחה דתענית אמר שהם מקוה ישראל י"י מושיעו בעת צרה וגו' ואין ענין לפסוקים אלו בי"ה שהוא יום סליחה וכפרה ואינו עת צרה אלא ודאי שאין נשיאו' כפים במנחתה די"ה ולפירש אין שם פסוקי' לפי שבתעניות הקבועים דשכיחי אין בהם נעילה ובתעניות צבור שיש בהם נעילה שאינן קבועין ואינן אלא לזמן מרובה לא שאלו וכששאלו על נעילה של י"ה והשיבו שהיו אומרי הנה כי כן יבורך גבר ירא י"י ידעו שפסוקים אלו ראויים אף לנעילת תענית צבור ומפני שאין ברכת כהנים במנחה של י"ה כמו שאמר נהגו בקצת המקומות בברכת עבודה שלתפלת המנחה רצה י"י אלהינו אלא אישי יש' ותפלתם ובנעילה שיש שם ברכת כהנים אומר רצה ודעתם לומר שאין אומר רצה אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים ולפי' אין אומר אף בשאר הימים רצה במנחה ויש נוהגים בהפך ודעת' לומר שכל מקום שהיה קרבן כנגד אותה תפלה אומר רצה ובתפלה שאין כנגדה קרבן אומר אישי וכן עיקר. וידוע לכל והא דאמרינן לעיל דמנחה שכיחא שכרות קשיא אההיא דפ"ק דשבת ש"ס ממתני' לא ישב אדם סמוך למנחה לאכול עד שיתפלל דאמרי' דבמנחה לא שכיח' שכרות. וי"ל דלא קשיא דשכרות כ"כ שיהא אסור להתפלל לא שכיח אבל שכרות מעט לפסלו לנשיאות כפים שכיח שכהן מברך אפילו כששתה פחות מרביעית פסול כדלקמן:
מתני' משנכנס אב ממעטי' בשמח' במס' יבמות מפו' פ' החולץ מפו' שממעטי' בעסקיהן במשא ומתן מלבנות ולנטוע ופי' בירושלמי דהיינו בנין של שמחה ונטיעה של שמחה אבל שאינו של שמחה מותר ומארסי' ואינן כונסי' פי' ומארסי' בלא סעודת אירוסי' דאירוסי' בלא סעודה לא חשיבא שמחה אבל לא כונסי' ואפילו בלא סעודות נשואי' דנשואי' אפי' בלא סעודה חשיבא שמחה ובירושלמי הפריזו במדותם דאמר שמואל אפי' בט' באב עצמו יארס שלא יבא אחר ויקדמנו ברחמים זו היא שורת הדין ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מר"ח ועד התענית וסמכו לה לפי שאמר במס' חגיגה אין שמחה אלא בבשר ולפי ממעטי' בשמח' ונהגו ג"כ שלא ליכנס למרחץ בשבת שחל בה ט' באב ואסור לבנות מנהג זה דכל כיוצ' בזה שיש איסור קבוע והוסיפו לנהוג חומר באיסורו מנהג הוא וכדכתב בפרק מקום שנהגו: שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורי' לספר פירש כדין אבל וכל שמעכבת בשפה מותר לספר ולכבס פירש לאסוף דבר לכבס אלא אפילו בלבוש מה שהיה מכובס מקודם כדמוכח בש"ס וכן הדין באבלו ושלא כדברי רש"י ז"ל שהותיר לאבל ולהחליף וללבוש בגד המכונס מקודם לכן ואינו בדין שיעקר האבלות בלבישה הוא ולא לבישה הוא אסורה אלא אף לה"פ להציע במטה ושלחן ובמטפחות ידים כמו שמפורש בספר תורת האדם לרבי' ז"ל. ובה' מותר מפני כבוד השבת ליכא לפרושי כשחל ט' באב בה' דהא אמאי דקתני במתני' חל להיות בע"ש מותר לכבס בה' מפני כבוד השבת ואם לא כבס יכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה אמרי' דלייט עלה אביי אמאן דמכבס בע"ש כשחל בו ט' באב ואפילו מתניתא לא קתני אלא לפי שאין בו עוד פנאי אבל כשחל בה' שאפשר לכבס למחר אין להתיר כלל ביום ט' ומתניתא קתני בהדיא חל להיות בה' לפניו אסור לאחריו מותר אבל הנכון דמתני' כשחל ט' באב בע"ש דמכבס ומספר בה' מפני כבוד השבת ובה' דוקא אע"פ שהוא קרוב לפי שניכר הדבר שהוא מפני כבוד השבת והא דנהיגינן להתענות בי"ז בתמוז ונהגו כן הראשונים מחכמי הש"ס כדאמרי' התם ורחץ בי"ז בתמוז ועל זה שנינו ה' דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז וה' בט' באב לומר כי מימי הצומות האלו לפי שהשלים ענין תעני' צבור דאקראי בא לפ' הצומות הקבועי' ולא איירי באותן שהיו ג"כ בבית שני ויש להם הטעם שהרי אמרו בבריית' שבראשונה הבקעה העיר בט' בו אלא שבשניה הבקעה העיר בי"ז בו וד' הצומות גזירות הראשונים היו על חרבן בית ראשון וא"כ למה בטלוהו וא"ת כי בבנין בית שני בטלו אותן הצומות א"כ למה חזרו להתענו' י' בטבת וג' בתשרי אלא ודאי לא בטלו שיודעי' היו שעתיד המקדש ליחריב אלא שהתנו בגזרתם דבזמן שיש שלום ואין שמד יהיו לששון ולשמח' וכשאין שלום ואין שמד רצו מתענין רצו אין מתעני' וכדכתב בדכותה וכיון שגזרה הראשונה במקומה עומדת למה נעקר ט' בתמוז ממקומו. וי"ל דכיון שחזרה הבקיעה בחדש זה בשני' א"א שלא להתענו' עליה והי' הדבר קש' שיתענו בט' בו ובי"ז וכיון שחרבן בית שני היה אבל חדש וחמיר להו טפי קבעו הצום בבקיע' שניה ואף בתחלה לפי שהיו יודעים זה גזרו הצום סתם בחדש זה ולא סיימו יום מסויים ועוד שכיון שהדב' נתלה ברצון כשרצו צבור וקבלו עליהם בי"ז בו אבל שאר הצומות שלא נשתנו ולא היו אלא בבית ראשון עומדי' בגזרתם כבתחלה וכבר פירש במס' ר"ה דהא אמרי' רצו מתענין רצו אין מתענין כך היתה הגזרה של נביאים ובבית שני רצו כל יש' וקבלו עליהם וא"א לשום אדם לפרוץ גדרם והפורץ גדר ישכנו נחש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |