אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/תענית/כו

יום רביעי ד טבת תשפ"ב - מסכת תענית דף כו

קרבן עצים

שיטת הרמב"ם ש'קרבן עצים' הוא קרבן נדבה הבא עם נדבת עצים

שנינו במשנה (תענית כו.): זמן עצי כהנים והעם, תשעה... לא היה בו מעמד שהיה בו... קרבן עצים. ובגמרא (כח.): תנו רבנן, למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם. אמרו, כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מלאה עצים, יהיו אלו מתנדבין משלהן, שנאמר (נחמיה י לה): "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעיתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה". והמשנה מפרטת את תשעת הימים בשנה שבהם נודבים משפחות שונות קרבן עצים, ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו שלא היה בו מוסף, מכל מקום היה נדחה מעמד של מנחה, מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו [לשון רש"י במשנה].

וכך כתב הרמב"ם (כלי המקדש פ"ו ה"ט): ומה הוא קרבן העצים. זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים, מקריבין עולות נדבה. וזה הוא קרבן העצים, עכ"ל. מתבאר מדברי הרמב"ם ש'קרבן עצים' היינו קרבן עולת נדבה שהיו מביאים עם נדבת העצים. וכן מבואר בדבריו בפירוש המשנה (תענית פ"ד מ"ה) שכתב וז"ל: ועיקר קרבן העצים הזה, כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים, וביום שיהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה, וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא, ע"כ. והיינו כדבריו ביד החזקה שמלבד נדבת העצים היו מביאים הנודבים גם קרבנות נדבה. וכ"כ הרע"ב (שם).

קושיית הרש"ש ממנחות ש'עצים קרבן מקרו' ודקדוקו בסתירת דברי רש"י

וכך מדקדק הרש"ש (תענית כו.) מלשון רש"י (ד"ה תשעה): באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים, והיו מקריבים קרבן אותו היום. ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים, ע"כ. הרי משמע שמלבד נדבת העצים היו מקריבין קרבן.

והקשה ע"כ הרש"ש סתירה בדברי רש"י, שכן במנחות (כ:) איתא: דתניא, "קרבן" (ויקרא ב א) - מלמד שמתנדבין עצים. וכמה, שני גזרין. וכן הוא אומר {{ממ|נחמיה י לה}: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים". ופירש רש"י: וכן הוא אומר, דעצים קרבן מקרו, ע"כ. הרי משמע מדברי רש"י ששם 'קרבן עצים' נופל על העצים עצמם שהם קרבן, ואם כן מהיכי תיתי לומר שהוסיפו והקריבו קרבן נוסף מלבד נדבת העצים. הרי בפשטות דעת הרמב"ם שהביאו קרבן אחר הוא מכח מה שנקרא 'קרבן עצים', ולכן הוצרך הרמב"ם לפרש שהיה קרבן נוסף שהביאו עם העצים, אך לדברי רש"י ש'קרבן עצים' היינו העצים עצמם שהם קרבן - שמא כלל לא היה קרבן אחר אלא עצים אלו בלבד.

אלא שכבר אמרו רבים (עיין מהר"צ חיות תענית ב.) שפירוש רש"י לתענית אינו מרש"י אלא תלמיד כתבו, או שכינס לתוכו כמה קונטרסים מרש"י. ואם כן א"א כ"כ להקשות סתירה מפירוש רש"י כאן לפירושו בשאר מסכתות. אמנם יקשה כן על עיקר פירושו של רש"י שהרי מבואר בגמרא שם שעצים מיקרו קרבן. וכה"ק הרש"ש בהגהותיו על המשניות (תענית פ"ד מ"ה) על פירוש רש"י שם ועל דעת הרמב"ם. ובבארות המים יישב בפשיטות, שבאמת לדעת רש"י אכן הקריבו קרבן נדבה מלבד נדבת העצים, אלא שהגמרא במנחות הוכיחה שעצים איקרו קרבן, כי בפסוק מפורש "קרבן העצים... לבער על מזבח ה'", ועל כרחך ש'קרבן העצים' האמור בפסוק היינו העצים עצמם. וכתב שבכך מיושבת קושיית הרש"ש. אמנם המדקדק בלשון הרש"ש ימצא שאין קושייתו על הוכחת הגמרא שם, אלא להפך, קושייתו על שיטת הראשונים בתענית שהמתנדבים הביאו עמהם גם קרבן נדבה, ועל כך תמה שאחרי ש'קרבן העצים' מתפרש על העצים עצמם, מנין לרמב"ם ולרש"י שמביאים עמהם קרבן אחר.

אמנם הערת הרש"ש צריכה ביאור, כי הרי במשנה מבואר שמחמת הבאת הקרבן נדחה המעמד, ואם כן מוכח מכך שקרבן עצים כלל גם הבאת קרבן נדבה נוסף על נדבת העצים. וכמו שהוכיח הריטב"א (תענית כו.): וממה שהיה נדחה המעמד במנחה מפני קרבן עצים, למדנו, שביום קרבן העצים - קרבן חלוק לעצמו. שאם לא היה בו חידוש אלא לבער במזבח במערכה באותו היום מן העצים שנתנדבו, הרי הקרבן קרב כהלכתו בעצי נדבה אלו כמו בשאר הימים מעצי המערכה, עכ"ל. ואם כן יש לומר שמשנה זו היא המקור לדברי רש"י והרמב"ם שפירושו שמלבד העצים נדבו אותן משפחות גם קרבן נדבה.

טעם דחיית המעמד ואיסור הבאת קרבן עצים בשבת לדעת המאירי ש'קרבן עצים' ממש

ובמאירי הזכיר ברמז דעת הרמב"ם ואמר "וגדולי הרבנים פירשו קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתיישבת", והוא עצמו סובר שלא היו מביאים קרבן אחר מלבד עצם הבאת העצים. ולפי דעתו צריך ביאור מדוע דוחה קרבן עצים את המעמד, וכמו שתמה הריטב"א. והמאירי בדבריו נזקק להערה זו, ופירש באופן אחר את הטעם שדחה קרבן עצים את המעמד: ואותו היום היו כולם טרודים בחיבוב מצוותם של אלו, לצאת לקראתם לעת ערב, ולכבדם בכל מיני כבוד. ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה, ע"כ. דהיינו שלדעת המאירי אכן לא קרב קרבן נוסף ביום נדבת העצים, אלא שעצם קיום נדבת העצים ולרוב חביבות המצווה - היו הכל טרודים בחיבוב מצוותם ועיכוב זה הוא שדחה המעמד.

ובמשנה במגילה (ה.) אמרו: אבל זמן עצי כהנים והעם... מאחרין ולא מקדימין [- אם חל להיות בשבת. רש"י]. מבואר שקרבן עצים יש בו משום חילול שבת ולכן נדחה מפני השבת. ובפירוש רש"י הנדפס על הרי"ף (מגילה ג: מדפה"ר) פירש: פירוש, כשהיו מביאין העצים, היו מביאין קרבן בנדבה מתוך שמחת הבאת עצים. וזמן של אותו קרבן... אם חל להיות בשבת, דאי אפשר להקריבו בו ביום, דאין קרבן דוחה שבת אלא של חובת היום ושל ציבור... אין מקדימין להקריבו מערב שבת אלא מאחרין עד אחר השבת, ע"כ. מבואר שדעת רש"י כמשמעות דבריו בתענית וכדעת הרמב"ם שהביאו קרבן אחר מלבד העצים, ועל כך אמרו במשנה שקרבן זה אי אפשר היה להקריבו בשבת וע"כ נדחה.

וכך מבואר בדברי רש"י שם שכתב וז"ל: אבל זמן עצי כהנים והעם האמור במסכת תענית שהיו משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, "ומביאין קרבן עצים עמהן", אם חל להיות בשבת מאחרין ליום מחר וכו', ע"כ. ומה שהוסיף 'ומביאין קרבן עצים עמהן' נראה כייתור לשון, ועל כרחך שכוונת רש"י שמלבד העצים הביאו גם 'קרבן עצים' והיינו קרבן בהמה לנדבה.

ובנמוקי יוסף שם הביא דעה זו שהיו מביאין קרבן עמהם, והוסיף שיש שפירש שאף הבאת העצים בלי קרבן אחר מקרי 'קרבן עצים', ואם חל זמן זה להיות בשבת מאחרין ליום מחר. אך לא פירש לנו מה הטעם שלא ידחה קרבן עצים את השבת, כיון שאין מקריבים עוד קרבן, והמערכה דלקה גם בשבת לצורך הקרבת קרבנות החובה.

דעת היש אומרים בריטב"א שהיו מבערים עצים בפני עצמן ע"ג המזבח

דעה שלישית אנו מוצאים בדברי הריטב"א (כו.) בשם יש אומרים. לדבריהם, היו מבערים מהעצים שהתנדבו על המזבח בפני עצמו, וזה היה קרבן העצים. והריטב"א מוסיף ומביא בענין זה את מה שאמרו (לפנינו יומא כו:) ששני גזירין היו קרבין עם תמיד של בין הערבים. ומכאן מוכח ש'קרבן עצים' היינו כפשוטו שהעלו העצים לקרבן, ולא שהביאו קרבן בהמה באותו יום.

ועל מה שהביא הריטב"א מדברי הגמרא לענין שני גזרי עצים, תמה הגבורת ארי, שהרי דין זה ילפינן לה מקרא בגמרא ביומא שם, ואילו קרבן עצים אינו אלא נדבה, ואינו ענין זה לזה. ומהדיר הריטב"א בהוצאת מוה"ק רצה לומר שכוונת הריטב"א רק להביא ראיה שיש מציאות הקרבה של עצים, אך היטיב כשדחה דברי עצמו שאם לכך כוונת הריטב"א הרי אין מקום לדמיון, כי שם הוסיפו את שני הגזרי עצים כתוספת על המערכה, ואילו בלשון הריטב"א מבואר שלא היתה הבערתם כתוספת על המערכה אלא בעירה בפני עצמה, וצ"ע.

וכדעה זו כן מבואר לכאורה ברש"י בתענית (יב. ד"ה שיו"ט) שכתב וז"ל: זמן עצי כהנים כו' שעל ידי מעשה קבעו להן חכמים להתנדב עצים ולהביא למערכה, וכשמגיע זמנו מביאין אותן ומדליקין אותן על גבי המזבח, אע"פ שהיו שם שאר עצים הרבה. משא"כ בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין אותן בזמן שיש עצים אחרים, ע"כ. ובפשטות מבואר בדברי רש"י שאף ששאר מתנדבי עצים לא היו מבעירים אותם בזמן שהיתה המערכה דולקת בעצים אחרים, מכל מקום באותן משפחות היו נוטלין מקצת מהעצים שהביאו ומדליקין אותן בפני עצמם והיינו כדעת הריטב"א. וצ"ב דסתרו דברי רש"י למה שכתב להלן מזה (כו.) שהביאו קרבן עם העצים כדיוק הרש"ש, וא"כ מדוע הוצרך לחדש כדברי הריטב"א. [אא"כ נאמר שלא אמר כן אלא לדעת הסובר (מנחות קו:) שקרבן עצים טעון קמיצה והגשה, כפי שסיים רש"י שם בדבריו, ולדידיה ודאי שגדרו הוא שהעצים עצמם הם הקרבן].

ומכל מקום לפי דעה זו יתיישב הכל, כי מאחר שהוסיפו להקריב קרבן עצים זה, לכן נתעכבה העבודה ונדחה המעמד. וכן מבואר מה שבשבת אין קרבן עצים דוחה שבת, כי מאחר וסדר הקרבת קרבן עצים הוא בהבערת העצים על גבי המזבח - דבר זה לא הותר בשבת, ועל כרחך נדחה לחול.

ספק המשנה למלך אם מתנדב עצים נאסר בתענית ביום הנדבה או ההקרבה

והנה הרמב"ם (כלי המקדש פ"ו ה"ט) הביא תחילה דין קרבן העצים כפי שהזכרנו דבריו לעיל, וסיים: והיה להם כמו יום טוב, ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה. ודבר זה מנהג. ואחר כך (ה"י) הוסיף וכתב: אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרים למערכה, אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה. ודבר זה מנהג.

והמשנה למלך כתב להסתפק בדין זה: ואני מסתפק בזה, אם המנהג הזה משעה שהתנדב אותם נאסר בהספד אף קודם שיעלה אותם למזבח. והיינו, שמסתפק המל"מ מתי קרבן העצים אוסר בהספד וכיו"ב - האם בשעת הנדבה או בשעת הקרבתו.

ומוסיף המל"מ שמחד גיסא מלשון הרמב"ם משמע שבשעת הנדבה, כשמתפיס העצים בקדושה, נאסר באותו היום בהספד, תענית ועשיית מלאכה. שהרי הרמב"ם לא אמר 'אפילו יחיד שהעלה עצים למערכה' אלא 'שהתנדב'. אך מאידך, מעיר המל"מ, הדבר קשה בעיני דמשום הנדבה יעשו אותו יום טוב. כי בשלמא בהקטרה מצינו כיוצא בזה בערב פסח שאסור במלאכה מחמת הקרבת הפסח, וכמו שכתבו התוספות בפסחים (נ:) בשם הירושלמי (פסחים פ"ד ה"א) שאף יחיד שהביא קרבן אסור במלאכה באותו היום. אבל בנדבה לא מצאנו מעולם שמכח נדבתו ייאסר באותו יום ממלאכה, הספד ותענית. ולמסקנא נוקט המל"מ כצד זה שהעיקר הוא ההקרבה ולא שעת ההתנדבות.

חידוש המל"מ שאין לאסור היום בתענית מחמת קרבן העצים אלא רק מחמת קרבן הנדבה

ולפי זה מחדש עוד המשנה למלך שכל נידון זה אינו אלא לענין קרבן עצים דיחיד, שהטעם שאסור בהספד ובתענית ובמלאכה הוא מחמת קרבן העצים עצמו. אבל מה שלגבי אותן משפחות נקבעו ימים אלו לימים טובים, לא היה זה כלל מחמת נדבת העצים שלהם, אלא מחמת קרבנות העולה שהביאו באותו יום - וכדין הירושלמי הנ"ל שאף יחיד שהביא קרבן אסור במלאכה באותו היום וה"ה בתענית והספד.

ועל כרחנו צריך לחדש זאת, כי אם נאמר שנעשה להם יום טוב מטעם שהתנדבו עצים והקריבום על גבי המזבח, אם כן יקשה שהרי כבר נתבאר שהעיקר הוא זמן ההקטרה, ומדוע אם כן עשו יום טוב את הימים בהם יצאו ליערים הרי אין הכרח שבאותו יום שהביאו העצים גם הקטירום על גבי המזבח [היינו לדעת הרמב"ם הסובר ש'קרבן עצים' הוא קרבן נוסף מלבד העצים. כי לדעת הריטב"א 'קרבן עצים' היינו שהקריבו מעצים אלו ע"ג המזבח, ואם כן היה זה באותו יום].

וביותר, שאם אכן בזמן הקטרת העצים יהיה להם יום טוב, אם כן בכל יום ויום שיקטירו מהעצים שהביאה אותה משפחה - יצטרכו לנהוג בו יום טוב, ולא מצאנו כן, רק שיום אחד נהגו בו יום טוב.

אלא על כרחך צריך לומר, שאכן מצד נדבת העצים לא היו צריכים לעשותו יום טוב, וטעם הדבר - כי מאחר ונדבתם היתה לעצי המערכה, הרי כשם שהתמיד בא משל ציבור, כך גם העצים צריכים לבוא משל ציבור. וע"כ מסרום לידי הציבור כפי שמפורש להדיא בירושלמי (שקלים פ"ד ה"א ותענית פ"ד ה"ו). וכיון שמסרום לידי ציבור ממילא כשהקטירום כבר לא היה קרבן שלהם ולא היה להם לעשותו יום טוב [בשונה מקרבן עצים של יחיד שאינו צריך למוסרו לציבור]. וכל מה שעשאום יום טוב היינו מחמת שהביאו קרבן עולה עם נדבת העצים, וקרבן זה היה שלהם ובעלי הקרבן אסורים במלאכה, הספד ותענית ביום הקרבתו.

מעתה, לפי דברי המשנה למלך, מצאנו מקור נוסף לחידושו של הרמב"ם שהיו מביאים קרבן נדבה עם נדבת העצים, והוא מעדותו של ר' אליעזר ברבי צדוק שאמר (תענית יב.): אני מבני בניו של סאב בן בנימין, ופעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת, והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו הוא. ופירש רש"י, שאותו יום היה יום קרבן עצים שלהם. הרי מבואר שיום קרבן עצים אסור בתענית, וקשה שהלא מסרום העצים לציבור ומדוע אסורים בתענית, וע"כ צריך לומר שהביאו עוד קרבן נדבה וכסברת המשנה למלך.