ריטב"א/סוכה/ד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תבן ובטלו הוי מיעוט וכ"ש עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן. פרש"י שבטלו שם לכל שבעת הימים של חג ואין עתיד לפנותו כל ימי החג אלא שהביטול הוא שאמר כן בפיו בפי' ואין עתיד לפנותו שלא אמר כן אלא שכך הוא בדעתו ול"נ דהא ביטול לגמרי משמע לעולם סתמא ולגבי מיעוט חלון שלא להביא את הטומאה בעיא בטול עולמית כדכתיב בפרק לא יחפור גבי רקיק אינו ממעט בחלון וכדפרש"י ז"ל התם ה"ה לענין טומאה רצוצה וכיון שכן ה"ה למיעוט סוכה דהא מדמי' להו אהדדי בשמעתין. ותו דכיון דלא בטלינהו אלא לז' ימי החג מה לי אם אמר כן בפיו או לא אמר כן דבהא ליכא למימר דברים שבלב אינן דברים שאין אומרים כן אלא בנדרים הקדשות ותנאים וכיוצא בהם אבל לענין שום בטול גלוי דעתא הוי כאמירה בפה. והנכון דבטליה היינו שבטלו שם לעולם בין בפיו בין בלבו ואין עתיד לפנותו היינו שאין עתיד לפנותו כל ז' ימי החג לענין סוכה ולענין טומאה כל זמן שהטומאה בבית והיינו דאמרי' דכרים וכסתות אע"ג דבטלינהו ביטול עולמית לא הוי מיעוט דבטלה דעתו אצל כל אדם ואין דרך שום אדם לבטל כלי תשמישו לעולם דאלו לז' ימי החג אפשר דמבטל ליה:
תבן ובטלו הוי מיעוט וכ"ש עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן לרבי יוסי הוי מיעוט לרבנן לא הוי מיעוט ועפר ועתיד לפנות ותבן סתם לכ"ע לא בטיל כדמפרש ואזיל דתנן בית שמלאוהו תבן או צרורות ובטלו מבוטל ודאי שהגירסא במשניות כך הוא כדברי רש"י בית שמלאוהו עפר או צרורות מיהו אין צריך למחוק הגירסא בכאן שדרך התלמוד לפחות ולשנות מלשון המשנה כמו שכתבנו בהרבה מקומות ובהא נמי בעיקר המשנה שנינו שמלאוהו עפר לאשמועי' דעפר נמי בעי ביטול ולמעוטי עפר סתם לר' יוסי וכיון דידע תלמודא שכן הדין בתבן דסגי ליה בביטול נקט במתניתין תבן לאשמועי' האי דינא דלתבן סגי בביטול אפילו לרבנן וסיפא דמתני' הכי הוא בית שמלאוהו תבן או צרורו' ובטלו מבוטל וכן כרי של תבואה או גל של אבנים כגלו של עכן הרי טומאה בוקעת ועולה וכי קתני וכן לאו למימרא דכרי של תבואה מהני ליה בטול דהא ודאי בטלה דעתו אצל כל אדם כדאמרי' גבי כרים וכסתות דליכא טעמא לאיפלוגו בינייהו אלא ה"פ כשם שבית שמלאוהו תבן או צרורות צריך ביטול ואין מילואו בטול כך כשמלאוהו כרי של תבואה צריכה ביטול וכיון שאין להביטול שבטל' דעתו אצל כל אדם הרי הטומאה בוקעת ועולה כנגדה בלבד ויש שבוקעת ומטמא כל צדדיה כדתנן בנפש הטומאה ובקבר סתום שמטמא כל סביביו ויש שאינו מטמא כלל אלא מבפנים וכנגד הפתח:
פסקא בענין טומאה ועיקרן של דברים כך הוא שכל שיש בחללו פותח טפח הטומאה מתפשטת בכל הבית כדין אהל וכאלו מלא טומאה ויוצאה דרך הפתח כיון שיש לה פותח טפח ואינה מטמאה סביבו כלל וזהו שאמרו במסכת ברכות גבי מדלגינן היינו על גבי ארונות דרוב ארונות יש בהם פותח טפח כלומר חלל טפח ופותח טפח ורבנן הוא דגזרו ובמקום כבוד הבריות לא גזרו אלמא מדאוריי' אינו מטמא סביביו כלל והיכא שיש בחללו טפח ואין ביציאתו פותח טפח מטמא כל סביביו שהטומאה נפשטה בכל הבית וכיון שאין לה פתח לצאת מטמא כל סביביו וזהו דין נפש הטומאה וקבר סתום וכשאין בחללו טפח שאין מתפשט ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בוקעת ועולה כנגדה בוקעת ויורדת. וזהו ששנינו ביב שהוא קמור בתוך הבית פירוש ופיו מחוץ לבית יש בחללו טפח וביציאתו טפח טומאה בתוכו הוא טמא והבית טהור יש בחללו טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא פי' ואפילו הטומאה בביב שחוץ לבית דכיון שיש בחללו טפח נתפשט כולו ובוקעת ועולה כנגד כלו אין בחללו טפח ולא ביציאתו פותח טפח מה שכנגדו טמא שהיא בוקעת ועולה וזהו מבואר בברייתא והיא שיטתו של מורי נר"ו וכבר הארכתי במסכת בבא בתרא והא דאמרי' בשמעתין דלגבי טומאה בעי' בטול עול' לא תיקשי למאי דאמרינן בבבא בתרא דבן שמנה ממעט בחלון בשבת שהוא אסור לטלטלו אע"ג דליכא ביטול אלא ליומו דטעמא דבעי' ביטול לעולם כדי שלא ימלך ליטלו אבל בבן שמנה שאסור לטלטלו וא"א לו לימלך ליטלו אפילו ביטול יומו הוי ביטול מפי רבי' נר"ו:
והא דתני עלה ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ועפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל בדין הוא דלא מיבעיא ליה למיתני כולי האי אלא דליתני הכי תבן ואין עתיד לפנות ועפר סתם בטל דהיינו מאי דפליג בהדי רבנן בלחוד אלא דאיהו בעי לאשמועי' להכא דמודה לרבנן בתבן סתם ועפר ועתיד לפנותו שאינו בטל ולענין עפר ואין עתיד לפנותו לא פריש תלמודא מאי אמרי ביה רבנן וי"א דלא בטיל לרבנן מיהא דהא קתני בהדיא בית שמלאוהו עפר ובטלו בטל דוקא שבטלו לעולם. ומסתברא דליכא פלוגתא אלא במאי דפריש רבי יוסי דהיינו תבן ואין עתיד לפנותו אבל עפר ואין עתיד לפנותו אפי' רבנן מודו דבטיל והיינו דאמרי' דעפר סתם מחלוקת הא עתיד לפנותו אינו מחלוקת ולכ"ע בטל ולא קתני ובטלו אלא לאפוקי עפר סתם דלא בטיל כר' יוסי ומשום דלא נפיק האי דינא אלא מדיוקא דפלוגתא דר"י ורבנן לא פשיט ליה לתלמודא מעיקרא כדפשיט דין כרים וכסתות ודין תבן ועפר שבטלו שהן פשוטין מעצמן בלאו פלוגתא דרבי יוסי ורבנן ומדברי רי"ף נראה כלשון ראשון אבל זה עיקר:
היתה גבוה למעלה מכ' אמה והוצין יורדין וכו' א"ל מהא דאמרינן בפ"ק דעירובין מקצת סכך למעלה מכ' ומקצתו למטה מכ' כשרה ואף ע"ג דאי קלשת ליה לסלק מה שלמעלה מכ' הוי אידך חמתו מרובה מצלתו משום דחלל סוכה תנן ובתוס' פי' דהתם מה שלמטה מכ' צלתו מרובה מחמתו הוא אלא דאי קלשת ליה א"א לו לעמוד בעצמו. ויש שהקשו שאינו נכון כדמוכח התם דהכא אתמר מקצת קורה בתוך כ' ומקצתה למעלה מכ' מקצת סכך למעלה מכ' ומקצתו בתוך כ' אמר רבה במבוי כשרה בסוכה פסולה מאי שנא במבוי דכשר דאמרינן ליה קליש סוכה נמי לימא קליש כו' אי קלשת ליה הויא לה קורה הניטלת ברוח אלא ע"כ עושין בשפודין של מתכת פירוש דהא לא שקלת מינה מידי אלא רואין קאמרינן שאלו ניטל מה שלמעלה הימנו מה שלמטה ניטלת ברוח אבל מ"מ עכשיו דבר קיים הוא אפילו מה שלמטה ופרכינן הכא נמי גבי סוכה ע"כ השתא מיהת צלתה מרובה מחמתה ואסיקנא דא' זה וא' זה כשר דחלל מבוי תנן וחלל סוכה תנן אלמא ההיא דהתם כל היכא דקלשת ליה למה שלמעלה הוי מה שלמטה חמתה מרובה מצלתה ויש לפרש לפי דבריהם דההיא לאו דסכך שלמטה בעצמו חמתו מרובה מצלתו ואפי' הוא עומד קיים דא"כ היכי היה מדמיא לה לקורה דאי קלשת לה נטלת ברוח דאלו קורה מה שבתוך עשרים הרי יש בו שיעור ראוי להכשיר המבוי אלא דהוה מיחסר קביעתא והשתא מיהת הא קביעא ואין מה שלמעלה בא אלא לתת קביעות למה שלמטה ואלו גבי סוכה אין במה שלמטה שיעור להכשר סוכה דהא חמתה מרובה מצלתה ונמצא עיקר הכשר הסוכה עם מה שלמעלה אלא ודאי דגבי סוכה נמי שיעור שלם יש בסכך שלמטה מכ' דהוי צלתו מרובה מחמתו אלו היה עומד קיים שטח שלו אלא שבשביל האויר שהיה מנענעו לכאן ולכאן מפני מיעוטו היה נופל זה על זה והוי חמתו מרובה מצלתו להכי אמרי' דכיון שיש לו לבדו שיעור הכשר סכך ואין הסכך שלמעלה מועיל לו אלא להעמידו בקביעות קיים שלא ינענעו ויתמעט השתא מיהת קיים הוא ועומד ואסיקנא דהא והא כשר ונ"ל שזה פי' נאה הוא ומתקבל במקומו אבל עיקר הדבר כתירוץ האחר שתי' בתוס' דהתם גבי סכך ההיא שלמטה מכ' עומד בעצמו ולא עוד אלא שהוא סומך כל מה שלמעלה ממנו והוא כטפל לו ולפיכך ל"מ שאינו פוסלו דומיא דסוכה תחת האילן אלא שמצטרף עמו להכשיר כאלו הכל למטה מכ' אבל הכא גבי הוצין שאינם עומדים בעצמם ותלויין למעלה כי לא צלתן מרובה מחמתן לית להו שום חשיבות ובטילי כמאן דליתנהו וכאלו כל הסכך למעלה מכ' וכי הוי צלתן מרובה מחמתן היא כשרה ולא אמרי' שמבטלו הסכך שלמעלה מכ' כדאמרי' בסוכה שתחת האילן בטל פיר' בתוספ' דהתם הוא באילן שפיסולו מעצמו אבל סכך זה עליון שאין פיסולו אלא מחמת גובה אינו מבטל שלמטה ממנו ונכון הוא אבל אין לו צורך בכאן שכיון שהכל גוף א' ויש לתחתון חשיבות וראוי לסכך הרי הוא גורר אחריו שלמטה ממנו את שלמעלה ממנו לעשותו כמוהו דהא חלל סוכה תנן וההיא דעירובין מסייעא להאי פירוש':
הא דאמרי' היתה גבוה י"ט והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי למימר אם חמתן מרובה כשרה אע"ג דהתם לכ"ע מקצת סכך למטה מי"א פוסל' דהא ליכא חלל י' אלא דסבר אביי דשאני הני הוצין שהם נופלין למעלה וכי היכי דלא חשיבי בהא דלעיל ה"נ בהא לא חשיבי וכמאן דליתנהו דמו וא"ל רבא דשאני הכא דבעי חלל י' פנוי מסכך דלא הויא דירה סרוחה ולגבי הא לא אמרינן כמאן דליתנהו דהא חזיא דאיתנהו ועבדי לה דירה סרוחה ולפי' אפי' בדיעבד פסולה ולא לכתחלה בלבד כדעת מקצת החכמים כצ"ל:
היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא. פירוש סוכה גדולה היתה בג' דפנות ובנה בה לפנים אצטבא שמגעת בשלשתן ויש בו שיעור הכשר סוכה דהיינו ז' טפחים כשרה פירש"י שהיא כשרה כלה אף מה שיוצא חוץ לאצטבא ול"ג חוץ לאצטבא דהא אמאי ותו מדאמרינן בסמוך מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה תנינא כו' ואמאי לא אמרי' דאשמועינן הא רבותא יתירא דאי איכא אצטבא כשרה מתכשרה כלה ואפילו הוי אידך רובא אלא הנכון דכי קאמר כשרה אאיצטבא קאי אבל מה שהוא חוצה לה פסולה:
מן הצד. פירוש שנוגעת בדופן האחר שמן הצד ובמקצת דופן האמצעית יש משפת הסכך לכותל ד"א פסולה אף האצטבא דהא לית לה אלא שתי דפנות:
פחות מכאן כשרה ופרישנא משום דאמרינן דופן עקומה ופרש"י שדופן עקומה לפי שדרך כותלים להתעקם פחות מד' אמות דינו כסכך גמור ומותר להשתמש תחתיו שרואין כאלו נתקרב הדופן בסופו לאצטבא והיה הסכך למטה מעשרים משא"כ בבית שנפח' שא"א להשתמש תחת אותו פחות מארבע אמות שהרי סכך פסול הוא. ול"נ האי פירושא חדא דהיכי מיקריא דופן עקומה מפני שרואין אותה כאלו נתעקמה ועוד דהא אמרינן לקמן במכלתין שאם יש אויר ג' בנתיים אין אומרים דופן עקומה והא אמאי והלא הוא מצוי וקרוב יותר שתתקרב יותר אל הסכך כשיש שם אויר מהיכא שיש שם בנין חזק אבל בתוספת פירשו דופן עקומה שרואים דופן זה דרחוקה בתוך ד' אמות כאלו היתה מתחלתה סמוכה לסכך אלא שנתעקמה ונתרחקה ונעשה מקצתה סכך ואין לומר כן כשיש אויר בנתים דהשתא לא שייך למימר הכי מעתה כל מה שהיא תוך ארבע אמות אין משתמשין תחתיו שהרי דינו כדופן שנתעקם למעלה וכיון שנידון לדופן אין להשתמש תחתיו כדין בית שנפחת והאוכל שם לא יצא ידי סוכה ומאי דקאמר כשרה היינו כנגד האיצטבא בלבד דומיא דרישא ושלא כפרש"י וה"ר אברהם ז"ל:
מקמ"ל דאמרינן כו'. מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן פירוש דכמות שהיא עכשיו ראויה לדופן ואין שם אלא ריחוק סכך לבד שאלו נתקרב לה הסכך דופן גמורה היא ולהכי אמרינן בה דופן עקומה אבל הכא דמידליא טובא ולא חזיא לדופן שאפילו נתקרב לה הסכך כמו שהיא עכשיו אינה ראויה לדופן שהרי היא גבוה למעלה מכ' אימא דלא אמרינן דופן עקומה קמ"ל:
היתה גבוהה למעלה מכ' אמה ובנה בה איצטבא באמציעתא. פירוש שאינה נוגעת לשום דופן ויש בה הכשר סוכה אם יש שם משפת איצטבא ולדופן ד' אמות פסולה פחות מכאן כשרה כו' עד מהו דתימא לכל רוח ורוח לא אמרינן וא"ת והא בית שנפחת דלכל רוח ורוח הוא דנפחת באמצע משמע. וי"ל דה"ק מ"ד דלכל רוח ורוח לא אמרינן במלתא דלא חזיא לדופן דנכשיר בה דופן עקומה רק מרוח אחד קמ"ל דאפילו היכא דלא חזיא לדופן אמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח. ונראין דברים דהא בשהדפנות מגיעות לסכך דאי לא לא שייך למימר בה דופן עקומה מטעמא דפרישנא וכיון דפסלינן לה כשהיא למעלה מכ' עד שימעטנה באיצטבא שמעינן דהא לא כרבה מיהו אכתי לא אפשר דאתיא כרבי זירא דמיירי בשאין בה אלא ארבע אמות ולא אתיא בפשיטות כרב חנן דכיון דבנה בה איצטבא בהכשר סוכה ויש בה חוצה לה ארבע אמות הרי היא גדולה ואפילו הכי פסולה וזה כרבא דפסיל בכל אנפא אפילו בדפנות מגיעות לסכך ובסוכה גדולה מאד:
היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה כדי להשלימה לי' יש משפת חקק ולכותל פחות משלשה טפחים כשרה. פירוש דכל פחות משלשה כלבוד דמי ונראין דברים דהיינו כשיש בחקק שיעור הכשר סוכה דאע"ג דכי אמרינן בעלמא לבוד לא כן חשיב סתום מדאמרינן לקמן דאויר פחות משלשה כשר בסוכה ולא חשבינן ליה כאלו נתקרבה ואין כאן הכשר סוכה שאני הכא דכל שאין חלל עשרה בהכשר סוכה דירה סרוחה היא כדאמרינן גבי הוצין וכן פירש הריב"ג ז"ל מפי מורי נר"ו והקשו בתוס' מהא דאמרינן בפ"ק דמסכת שבת בית שאין בתוכו י' וקירויו משלימו על גגו מותר לטלטל בכלו בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמו' ואם חקק בו ארבע על ארבע מותר לטלטל בכולו ולא מפלגי' התם בין שיש משפת הגג ולכותל פחות משלשה או יותר ותירצו דהכא גבי סוכה שמצותה בדפנות בעי' פחותה משלשה כדי שיהיו דפנות הסוכה נראי' כשלה אבל התם כל היכא שיש רשות ארבע על ארבע מוקף מחיצות תו לא בעי וכדאכשרינן בה בגוד אסיק מחיצתה משא"כ בסוכה כדלקמן וזה נכון וברור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |