אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום ראשון ב אב - מסכת סוכה דף ד[עריכה]

שיעור עשרה בסוכה ודין הוצין יורדין[עריכה]

סוכה גבוהה מעשרה והוצין יורדין לתוך עשרה

במשנה ריש מסכת סוכה (ב.) שנינו: סוכה... ושאינה גבוהה עשרה טפחים... פסולה. ובגמרא (ד.) נחלקו אביי ורבא בדין סוכה הגבוהה יתר מעשרה טפחים אלא שהוצין יורדין מהסכך לתוך הסוכה ונכנסים לתוך שיעור עשרה. דעת אביי שאם הוצין אלו כשלעצמם אין בהם שיעור סכך המועיל, אלא חמתם מרובה מצילתם, ממילא אנו דנים אותם כמי שאינם והרי יש כאן סכך גבוה מעשרה טפחים - והסוכה כשרה. לעומתו, טוען רבא: הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה.


מחלוקת הרמב"ם והראשונים אם הסוכה פסולה או כשרה בדיעבד

וכתב רבינו חננאל: והוצין יורדין לתוך י' טפחים, דחה רבא דברי אביי ואמר דירה סרוחה היא 'ופסולה'. היינו שלדעת רבא שדירה סרוחה היא פסולה הסוכה אף בדיעבד, וכן פסק להלכה הטור (סימן תרלג): היתה גבוהה מעשרה והוצין יורדין לתוך עשרה, אפילו אם חמתן מרובה מצלתן פסולה. וכ"פ השו"ע (שם ס"ט). ובשער הציון (סקכ"ה) הביא כן בשם הרי"ץ גיאות (שערי שמחה הלכות סוכה), וכ"כ המאירי.

והריטב"א אף הוא כתב כן וז"ל: ואמר לו רבא דשאני הכא דבעי חלל עשרה פנוי מסכך דלא להוי דירה סרוחה כו', ולפיכך אפילו בדיעבד פסולה. והוסיף: ולא לכתחילה בלבד כדעת מקצת החכמים. וכן הביא המאירי: ויש מכשירין אותה בדיעבד, ואף לשון גדולי המחברים מוכיח כן, שלא כתוב בה פסול אלא שצריך להזהר בכך.

ומקצת החכמים וגדולי המחברים, הלא ניהו הנשר הגדול, שכן כתב הרמב"ם (סוכה פ"ה ה"ב) וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו. הרי שפסק הרמב"ם כדעת רבא, דאילו לדעת אביי אין בכך כלום וכשרה לכתחילה. ומכל מקום פסק ש"צריך להזהר" ולא פסל את הסוכה. וכן דקדק בספר המכתם וז"ל: לכאורה משמע דאפילו אותן ההוצין חמתה מרובה מצילתה, פסולה. אך לפי לשון הרמב"ם ז"ל משמע דלכתחילה הוא דאסור אבל פסול ליכא.


קושיית רבינו מנוח והשפת אמת ממשמעות הסוגיא

ודעת הרמב"ם צריכה ביאור בתרתי, חדא מהיכן הוציא דבר זה מדברי הגמרא שהרי בפשטות משמע כדעת הראשונים שאביי הכשיר הסוכה ורבא פליג עליה וסבר שהסוכה פסולה, ואם פסק הרמב"ם כדעת רבא היה לו לפסול הסוכה לגמרי. ועוד, שאף אם אכן נמצא מה מקורו של הרמב"ם בגמרא, אכתי יקשה מה טעם יש בדבר, הלא כיון שסוכה סרוחה היא מדוע תוכשר לקיום מצות סוכה.

ובאמת השפת אמת כתב שפשט הסוגיא מורה כדעת הסוברים שהסוכה פסולה לדעת רבא, שהרי משמע "דרבא פליג אהא דאמר אביי דכשרה". וכן העיר רבינו מנוח: ומלשון הגמרא משמע לכאורה היפך סברא זו, דאמרינן היתה גבוהה מעשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר אם חמתן מרובה מצילתן כשרה. אמר ליה רבא האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה. נראה שרבא רצה לומר שהיא פסולה.

ויישב רבינו מנוח דהרמב"ם דקדק כן מלשונו של רבא, שאם אכן כוונתו של רבא לפסול את הסוכה אף בדיעבד, היה לו לומר: "האי דירה סרוחה היא ופסולה", וכיון שלא אמר כן אלא רק אמר "האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה" - משמע שאי מצי דייר בה לא מיפסלה בהכי, אלא לכתחילה יש לו להזהר בכך דילמא שביק לה ונפיק.


ביאור הערוך לנר שמקור הרמב"ם מדצריך ילפותא לשיעור עשרה בסוכה

ובערוך לנר הביא מקור אחר לדברי הרמב"ם. דהנה הגמרא לקמן (סוף עמוד ב) מחפשת מהו המקור לפסול שאינה גבוהה עשרה טפחים, ומייתינן לה מקרא מארון תשעה וכפורת טפח, ודנה הגמרא בכך ומסיקה (ה:) דלרבי מאיר הילפותא היא מקרא, מארון וכפורת שהיו גבוהים עשרה טפחים, ולרבי יהודה שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני.

והקשה הפני יהושע: ויש לדקדק למה לי קרא, סברא הוא דאין אדם דר בדירה סרוחה. ומוסיף הפני יהושע שהדברים מוכרחים שהרי בסוגייתנו פוסל רבא סוכה המסוככת יתר מעשרה טפחים ורק הוצין יורדים לתוך חללה ואפ"ה פסולה משום שאין אדם דר בדירה סרוחה, ואם כן למה בעינן לקרא.


דברי הרע"ב שסוכה נמוכה פסולה משום דירה סרוחה ותמיהת התיו"ט

ובאמת רבינו עובדיה מברטנורא כתב בפירושו למשנה (פ"א מ"א): ושאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה, דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה. והעיר על דבריו התוספות יום טוב, שבבגמרא מסקינן מקור אחר לשיעור גובה עשרה, מקרא או מהלכה למשה מסיני.

וביאר התוי"ט שהרע"ב בא להרוויח בדבריו שאפילו אם הסכך עצמו גבוה מעשרה טפחים ורק הוצין יורדים לתוך עשרה, אפילו בכה"ג פסולה, כיון דאין אדם דר בדירה סרוחה [ודעת הרע"ב ע"כ כדעת הראשונים שרבא בא לפסול הסוכה אף בדיעבד, כי הרע"ב מסביר זאת בדברי המשנה האומרת שסוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה, וזה ודאי פסול אף בדיעבד לכו"ע]. אלא שמכל מקום צ"ב מאחר שסברא זו מספקת אף לאסור הוצין יורדין לתוך עשרה, למה בעינן לקרא או להלכה למשה מסיני לעצם שיעור עשרה, תיפוק ליה מסברא זו שאין אדם דר בדירה סרוחה. ויעויין בפנ"י מה שיישב.

וכתב הערוך לנר (ד. ד"ה בגמרא ואין) שזהו מקור דעת הרמב"ם שלא פסל רבא הוצין יורדין לתוך עשרה אלא לכתחילה אך בדיעבד כשרה, וממילא כיון דבמשנה אמרו סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה, והיינו אף בדיעבד, לפיכך הוצרכה הגמרא לתור אחר מקור אחר לפסול סוכה שאינה גבוהה ולא הביאה סברת רבא דאין אדם דר בדירה סרוחה כמקור לדין זה. ועיין שם שתמה על דברי התוספות יום טוב הנ"ל, כי לשיטתו נמצא שטעמו של רבא מספיק אף לעיקר הדין של סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, ואם כן בכל אופן יקשה למה הוצרכה הגמרא להביא מקור אחר לדין סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים.


ביאור הירח למועדים על פי דברי הלבוש דארכביה אתרי רכשי

בספר ירח למועדים ביאר רבי ירוחם אולשין את דעת הרע"ב באופן אחר קצת, וע"י זה תסתלק קושיית הערוך לנר. וזאת על פי דברי הלבוש (סימן תרלג ס"ח) שכתב: ולא תהא הסוכה נמוכה משיעורה והוא עשרה טפחים, שאם אינה גבוהה עשרה טפחים פסולה, דהכי אגמריה הלכתא מסיני, וטעמא דמסתבר הוא מפני שאינה ראויה לדירה. אע"ג דסוכה דירת ארעי בעינן ולא דירת קבע, מדכתיב 'שבעת ימים' שלא תהא ראויה אלא לשבעת ימים, מכל מקום כעין דירה בעינן, דכתיב 'תשבו' ומשמע תדורו, היינו על כרחך כעין תדורו, ואם אין בה עשרה אינה כעין תדורו, שאינה ראויה לדירה כלל. הרי שהתחיל הלבוש בהביאו מקור הגמרא מהלכה למשה מסיני, ושוב פירש שהוא מילתא דמסתברא כיון שאין אדם דר בדירה סרוחה, והדברים תמוהים ביותר, כי אם סברא הוא למה לי קרא וכתמיהת הפני יהושע.

ומחדש הירח למועדים שכוונת הלבוש ששונה שיעור עשרה בסוכה משאר שיעורים שבתורה, שאין השיעור עשרה שיעור בסוכה עצמה, דהיינו שנאמר הלכה למשה מסיני שסוכה צריכה להיות בגובה עשרה. אלא שהוא שיעור בישיבה ודירה בסוכה. והיינו שמצד הפסוק ד"תשבו" ילפינן שיש מצוה שתהיה ישיבתו כעין דירה, ומהי ישיבה כעין דירה, דבר זה ילפינן בהלכה למשה מסיני שדירה היינו בעשרה טפחים. ונמצא ששיעור עשרה טפחים נלמד בהלכה למשה מסיני, אך מכל מקום מה שצריך שיהיה כן בסוכה הוא מסברא דאין אדם יושב בדירה סרוחה.


סברת הרמב"ם לאסור רק לכתחילה

ובסברת הדבר שלדעת הרמב"ם סוכה גבוהה עשרה שהוצין יורדין לתוכה אינה פסולה אלא רק צריך להזהר בכך לכתחילה. הלכו בדרך אחת רבינו אברהם מן ההר והאור החיים הקדוש. והוא בהקדם תחילת דברי הרמב"ם שם, שהביא תחילה וז"ל: סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ או במחובר לארץ או בדבר שמקבל טומאה פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר או בדבר שריחו רע כשרה, שלא אמרו אין מסככין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. ואחרי זה הוסיף: וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה כדי שלא יצר לו בישיבתו.

והיינו שהרמב"ם למד סברת הדבר שאין לפסול הסוכה בכך ממה שמבואר גם לגבי מיני סכך אחרים שיש בהם חשש זה שיניח הסוכה ויצא, ואינם פסולים אלא לכתחילה, וכלשון הגמרא לקמן (יב:) לגבי שווצרי ש"אין מסככין" בהם כיון שריחם רע, הרי שאינו פסול בדיעבד, רק לכתחילה אין לסכך בהם. ולכן קשר הרמב"ם שני הדינים יחד, כיון שלשיטתו וכפי שהוכיח בגמרא אין הפסול פסול בעצם הסוכה אלא רק חשש שמא יניח סוכתו ויצא.


יסוד הגרי"ז שיש תרי שיעורי עשרה בסוכה

אמנם בחידושי מרן רי"ז הלוי, דרך אחרת לו בביאור דעת הרמב"ם. דהנה מסוגייתנו וסוגיית הגמרא לקמן אנו למדים שיש שני שיעורי עשרה בסוכה. שהרי הגמרא לקמן לומדת שיעור עשרה מפסוקים ואילו רבא מוסיף טעם אחר שאין אדם דר בדירה סרוחה, והנפקא מינה בין השיעורים היא שהשיעור הנלמד מקרא אינו מספיק כדי לפסול הוצין יורדין לתוך עשרה ואילו סברת רבא פוסלת אף סוכה כזו.

והביאור בזה, ששיעור עשרה הנלמד מקרא הוא שיעור במחיצה, כמבואר בגמרא ששיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. וכיון שהסוכה גבוהה עשרה טפחים אף שהוצין יורדין לתוך עשרה הרי הם כמאן דליתא, ויש כאן מחיצה עשרה. אלא שחידש לנו רבא שמלבד שיעור עשרה במחיצה יש שיעור עשרה בדיורין, שפחות מעשרה אין כאן דיורין אלא דירה סרוחה היא.


שיעור עשרה דדיורין הוא רק למאן דמצריך דירת קבע

ולהלן (ז:) מביאה הגמרא מחלוקת התנאים אם סוכה דירת ארעי בעינן או דירת קבע בעינן. ומחדש הגרי"ז שכל מה שיש מקום לחדש שיעור נוסף זה, שיש שיעור עשרה בדיורין היינו דוקא אם בעינן דירת קבע, שכיון שדין דירת קבע נאמר על עצם החפצא של הסוכה, ממילא יש לנו לומר שבעינן שיהיה בה שיעור דיורין שהוא בעשרה. משא"כ למאן דאמר דירת ארעי בעינן הרי ע"כ כל הדין דירה האמור בסוכה הוא רק לענין קיום מעשה המצוה אבל אין זה דין ותנאי בעצם הסוכה כלל. ומצד עצם הסוכה אפילו אם לא ראויה לדירה כלל עדיין יש לנו להחשיבה כסוכה כשרה כל שעשויה כתיקוני סוכה.

ומעתה כל מה שפסל רבא הוצין היורדין למטה מעשרה היינו רק אם יש דין בגוף הסוכה שתהיה ראויה לדיורים, שעל כן ס"ל לרבא שבהוצין יורדין הויא לה דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה, וממילא החפצא של הסוכה אינה ראויה לדיורין. אך הרמב"ם פסק שדירת ארעי בעינן, ואם כן לדידן לא בעינן בעצם החפצא של הסוכה שתהיה ראויה לדיורין, ואם כן אין לנו טעם לפסול הוצין יורדין למטה מעשרה. אלא שמכל מקום כתב הרמב"ם שלכתחילה צריך להזהר כי עכ"פ יש לחוש שיצר לו הדבר בישיבתו ויניח סוכתו ויצא.