עמק סוכות/סוכה/ד/א
תבן ובטלו הוי מיעוט. פירש"י ובטלו בפיו לשבעה. לכאורה לדידן דיתבינן גם בשמיני הוה ליה למימר לשמונה וכמ"ש בטור (סי' תרל"ג). אך יש לומר דביטול לשבעה על כרחך צריך מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דבעינן סוכה הראוייה לשבעה כדאיתא לקמן (דף כ"ג ע"א). ובביטלו לפחות משבעה לא מהני גם על הזמן שביטלו מחמת שאינה ראויה לז'.
ובאמת בלא ביטלו על שמונה, בשמיני לא ישב בה מפני פסולה שגבוהה מעשרים כיון דעל השמיני לא ביטל. וזה לא נימא אחרי שהצריכו חכמים לישב בסוכה שמונה ימים אם לא יבטלו לכל השמונה לא יהני גם לשבעה מדרבנן דכל־כך לא החמירו רבנן [והא דשו"ע סי' שי"ז ס"א גבי קשר של קיימא דיש אומרים דעד שבעה ימים לא מיקרי קשר של קיימא ע"ש. אינו ענין לכאן ועיין שם בט"ז]. וברא"ש (סי' ב') הביא דיש אומרים[1] דצריך ביטול לעולם עיין שם ובריטב"א.
והנה בחולין (דף פ"ג ע"ב) בהא דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין כיון דצריך עפר למטה היכי ליעביד ליתיב וליבטליה קמוסיף על הבנין כו' לא ליבטליה הוי חציצה ופרש"י ליבטלו להניחו שם לעולם, ומשמע דביטול לזמן לא חשיב ביטול כלל והוי חציצה דאם לא כן למה ליה לפרושי לעולם תיפוק ליה דגם אי יבטליה לזמן הויא לה הוספה על הבנין לזמן מיהת דגם כן נראה דאסור. ולכאורה זהו סתירה לפרש"י דהכא דסובר דביטול לזמן נמי הוי ביטול וצע"ק[2]:
תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן. בטור (סי' תרל"ג) פסק בזה דהוי מיעוט וכתב הט"ז (שם סק"ג) דמשמע דפסק כרבי יוסי ותמה על זה וכן בדרכי משה (שם) וכתבו דנוסח מוטעה הוא ע"ש.
והנ"ל דיש מקום לנוסח זה למה שהביא ביד מלאכי (סי' ר"ל ורל"א) דיש דסברי דהלכה כרבי יוסי אפילו מחבריו וגרסי הכי בעירובין (דף מ"ז) והביא דלהסוברים כן הוא גם כשדברי רבי יוסי נגד סתם משנה שסתם רבי דלא כרבי יוסי והביא מחידושי הרשב"א פ"ה דחולין (דף פ.) דבמתני' דכלאים (פ"ח מ"ו) שור בר מין בהמה ולרבי יוסי מין חיה פסק כרבי יוסי משום דנימוקו עמו ותמה על הרמב"ם דפסק כרבנן ע"ש ובספר עין זוכר להגאון חיד"א (מערכת ה' סי' מ"ד ומ"ה) ובשדי חמד (מערכת ה' סי' קט"ז) באורך. ואם כן אין תימא אם הטור הכא נחית לשיטה זו ופסק כרבי יוסי נגד רבנן. וגם כשתמצא סתירה לזה מאיזו פסק הטור במקום אחר, יש לומר דהכא סבר כן.
וקצת אפשר לומר בזה כעין דאמרינן ביבמות (דף י"ד ע"א) בפלוגתא אם עשו בית שמאי כדבריהם או לא וקודם בת קול וכגון דבית הלל רובא למאן דאמר לא עשו דהא בית הלל רובא ומאן דאמר עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא בית שמאי מחדדי טפי ע"ש. והכא נמי הא דרבי יוסי נימוקו עמו דפרש"י בגיטין (דף ס"ז ע"א) פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהיה מיישב את דבריו. זהו כעין הא דמחדדי טפי. וא"תי שפיר אי לא ניזיל בתר רובא נגד מחדדי טפי.
ובהג"א פ"ק דע"ז כתב דזהו גדול בחכמה וזהו גדול במנין הולכין אחר גדול במנין ע"ש, וזה כמאן דאמר לא עשו בית שמאי כדבריהם משום דבית הלל רובא ולא אזלינן בתר מחדדי טפי. והכא נמי אין לפסוק כרבי יוסי אף דנימוקו עמו נגד רבים או נגד סתם שהוא כרבים כנ"ל לכאורה:
הא דירה סרוחה היא כו'. קו' הרש"ש בגבוהה י' טפחים דאין יכול לעמוד אדם בינוני שגבוה ג' אמות בקומה זקופה עי' שו"ע סי' תר"מ ס"ד אמאי כשרה ע"ש.
איני מבין וכי נתחכם על חז"ל שלא חשבו לדירה סרוחה מחמת מניעת עמידה בקימה זקופה. ואינו דמיון להוצין תוך י' דרק זה החשיבו לדירה סרוחה. ורק לחז"ל היכולת לגדור כל דבר ולא לנו לפי דמיונינו. וזהו כעין הא דכתובות (דף ק"ד) כל מדת חכמים כן הוא בארבעים סאה טובל חסר קורטוב אינו יכול לטבול ע"ש ובבית יוסף ביור"ד סי' ר"א דהוא הדין חסר כל שהוא. אף שלפי דמיונינו אין נפקא־מינה מזה והוא הדין בנדון דנן כנ"ל פשוט:
ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה. פרש"י כל הסוכה גם מהאיצטבא והלאה כו' כפסל היוצא מהסוכה. וכתב הר"ן דכוונתו דלהכשיר על גבי האיצטבא לבד פשיטא והוא כתב דאין להכשיר משום פסל כו' רק בגווני דמתאמרי בגמ' בסוף פרקין ואופן אחר אפשר דלא עדיף כהנהו כו' ודקאמרת פשיטא ליתא דמ"ד ליגזור דילמא יאכל באידך גיסא כו' ע"ש.
והנלענ"ד דהא דלא גזרינן כהאי גוונא יש להוכיח מהא דבסמוך במן הצד אם יש משפת האיצטבא פחות מד' אמות כשרה, וזהו דוקא על האיצטבא כמ"ש הרא"ש דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [וע"ש בקרבן נתנאל] וכ"ה בשו"ע (סי' תרל"ג ס"ו) הרי דלא גזרינן דילמא יאכל חוץ לאיצטבא. ולא צריכא רישא לאשמועינן דלא גזרינן אי לאו לאשמועינן להכשיר כולה משום פסל. ואם מוכח כן מהגמרא אין חשש דילמא גרע מגווני דמתאמרי בסוף פרקין [וצע"ק מה שכתב הרא"ש כן בשיטת רש"י דלכאורה נראה דסובר דכולה מתכשרי בדופן עקומה כמ"ש בריטב"א].
והפני יהושע כתב דפרש"י מוכרח מדפריש בגמרא אם יש בה הכשר סוכה ואם להכשיר האיצטבא לחוד קאי שהיא סוכה בפני עצמה פשיטא דבעינן שיעור סוכה אלא על כרחך דכל הסוכה כשרה וקא משמע לן דהיינו דוקא ביש בהאיצטבא שיעור הכשר סוכה כו' ע"ש. ולכאורה מ"ל להכשיר באיצטבא פחותה משיעור סוכה בסוכה קטנה גבוהה למעלה מכ' ובנה איצטבא כנגד דופן האמצעי ביותר מד' טפחים דנשאר פחות מג"ט סכך דלמעלה מכ' דכשרה וישנים תחתיו כמו בשאר סכך פסול בסוכה קטנה דפחות מג' טפחים בין באמצע בין מן הצד כשרה וישנים תחתיו כמבואר בשולחן ערוך (סי' תרל"ב סוף סעיף א') [וע"ש במג"א סק"ג] וכמש"ש הט"ז כיון שהוא פחות מג' טפחים כמאן דליתא דמי יעוי"ש. ודוחק לומר דלזה יהא פסול דלמעלה מכ' גרע משארי פסולי סכך. אלא דיש לומר דנקיט שיהא באיצטבא הכשר סוכה כדי להכשיר בסוכה גדולה כל הסוכה משום פסל היוצא מן הסוכה כנ"ל לכאורה:
מ"ד מרוח אחת אמרינן כו'. וכתב המהר"מ דאי מבית שנפחת הוה אמינא דוקא בחזיא לדופן וקמ"ל דגם בלא חזיא לדופן אמרי'נן דופן עקומה לכל רוח. ועוד יש לומר דאי מבית שנפחת הוה אמינא מן הצד ע"ש.
ותירוצו הראשון מבואר בריטב"א וגם כתב דנפחת משמע באמצע. אך אף דלא משמע זה להמהר"מ דנפחת הוא באמצע תיקשי מסיפא דמתני' סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיה ד' אמות פסולה. והקיפוה ודאי משמע דהסוכה באמצע ומ"מ בפחות מד"א כשרה. וע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א:
- ↑ רבנו חננאל וראבי"ה.
- ↑ היינו דביטול לסוכה לכל שבעת הימים אפשר דאינו כביטול לזמן, דאפשר דכל זמנה של סוכה חשיב לגבה כביטול גמור לעולם, משא"כ בביטול לקרקע עולם דאיירי ביה התם.