ריטב"א/נדה/כג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואם איתא. פי' דהוא עצמו מתקיים כאן הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא להוי.
ותפשוט מהא דאמר ר' יוחנן וכו'. ק"ל דדילמא ההיא לרבנן היא דלית להו לדר"מ והלכתא כוותיהו וי"ל דקים להו דר' יוחנן לכ"ע אמרה והתם בפ' המקשה הכי מונח דלכ"ע היא.
התם לא פרס איכא ולא פרסות איכא. ואנן דרשינן התם כי פרסה בבהמה אותה תאכלו כדאיתא בפ' בהמה המקשה.
הכל מודים גופו תיש ופניו אדם. פי' דפרצוף בני אדם עיקר גופו אדם ופניו תיש ולא כלום פי' ואפי' לר"מ ופרש"י ז"ל דרב פליג אסוגיין דלעיל דאלו בסוגיין דלעיל אמרי' דטעמא דר"מ משום דגמר יצירה א"נ משום דעיניהם כשל אדם וכיון דבכולי תיש גמור חשיב לר"מ ולד כ"ש כשגופו אדם ופניו תיש אלא ודאי דרב פליג אסוגיין דלעיל וס"ל דר"מ ורבנן בסברא פליגי ואין זה נכון מדלא מייתי לה תלמודא לעיל בפלוגתא והנכון כמו שפר"ת ז"ל בספר הישר דהא דרב איתא אפי' לסוגיין דלעיל דכל שהוא כלו תיש עדיף ליה לר"מ דהוי במינו מתקיים וגמרינן ביה יצירה יצירה וכן כשפניו פני אדם פנים עיקר וכוליה אדם דיינינן ליה ולא בעינן בהא ג"ש דפני אדם דחשיבי עיקר אבל כשגופו אדם ופניו תיש אפי' לר"מ אינו כלום שהרי אין במינו כך ואין כאן לא אדם ולא בהמה וכשנברא בעין א' וכן בשאר אברים א' א' פליגי דמר חשיב ליה אדם ומר לא חשיב ליה אדם והא דאמר לא נחלקו אלא כשנברא בעין א' בבהמה לאו דוקא דא"כ היכי קרי ליה מצורת הא ודאי משום אבר א' דבהמה לא משמע לן השתא דנפיק מצורת אדם ולקמן הוא דאמר לה לחד לישנא דאמר אביי כי תניא ההיא לעכב וכאידך אב"א מנינן מיניה דמשמע לן דהאי כל צורת הוא אלא הכא לישנא קיטא נקט א"נ משום דלרבנן אפשר דאפי' באבר א' בבהמה פליגי אבל לר"מ אפי' אין לו אלא א' א' מכל צורת פני האדם כגון לסת וגבין וגבת העין וכדאמרי' בר ברי רבא אמ' חסא ואוקימנא כמ"ד מצורה ואיכא למידק מ"ל לרב דפליגי ר"מ ורבנן בהא דהא במתני' לא משמע דפליגי אלא במפלת בהמה וחיה גמורין י"ל דמתני' קשיתיה ל"ל למתני וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד ליתני וחכ"א אינו ולד אלא ודאי שמעוה דר"מ דקאמר תרתי חדא דדמות בהמה וחיה גמורין ולד ואידך דמטמא אפי' במקצת צורת בהמה וחיה וא"ל רבנן דכל צורת אדם בעינן דהיינו לכל הפחות פרצוף פניו ולא בהמה גמורא ולא מקצת צורה ואי בא למידק דאדרבה משמע מלישנא דרבנן דסגי ליה כמצורת ולא כל צורת ומהא ה"ל למרמי עליה דרב ולא ממתני' וי"ל דלא מסתבר ליה לרב דליהוי ר"מ מחמיר בכל צורת בהמה ומקל במקצת צורת אדם ומשמע ליה דמתני' ה"ק כל שאין בו מצורת אדם מה שהוא עיקר צורתו דהיינו פניו אינו ולד א"נ דס"ל דבמתני' גרסינן כל צורת ודמינן ליה ממתני' דקתני איפכא ובריתא פי' דמתני' היא ואע"ג דרב תנא הוא ופליג בהא אתנא דמתני' סמכינן דבקי בגרס' דמתני' ולהכי א"ל אי תניא תניא ולהא אתא מתני' כפשטה.
ואב"א לעולם כמ"ד מצורת ומאי א' א'. וק"ל מאי אב"א הוא למדחק מתני' וי"ל משום דלא מסתבר דלהוי אבר א' בלחוד מעכב בכל צורת וכדכתיבנא לעיל.
אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה. פרש"י ז"ל דס"ל טרפה חיה והקשה עליו הרמב"ן ז"ל חדא דמוקים ליה לרבא דלא כהלכתא ועוד דכי לא היה י"ב חדש מאי הוי מיגרע מנפל דאמו טמאה כיון דראוי לברית נשמה והא נמי לא סגיא שלא היה ראוי לברית נשמה מפני שיהא ושטו נקוב מתחלתו וכ"ש דאפשר דניקב לאחר זמן ולא גרע מיצא מחותך לכן פי' רבי' ז"ל דרבא אמ' אפי' למ"ד טרפה אינה חיה ואליבא דהלכתא והא דאמר בסמוך דאיכא בין ר' ינאי ובין ר' זכאי טרפה חיה לאו למימר דדין טומאה דהכא תלויה בדין טרפה חיה כלל אלא דר' נקט לסימן בעלמא כדי שייטל מן החי וימות דהיינו נטילת ארכובה עליונה העושה טרפה דס"ל טרפה אינה חיה ור' ינאי סבר דטרפה חיה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |