ריטב"א/נדה/כג/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה לאדם שכן מטמא מחיים. איכא דמקשי ליהדר לגמרי תנין מבהמה במופנה מצד א' דהא יצירה דבהמה מופנה מיהת ובכל התורה למאין למד מלמד חוץ מקדשים וי"ל דהאי ל"ק כלל לפום מאי דפרישת לשיטת רש"י ז"ל שאין למדין כאן אלא מדדמי לחוד ומיהו בר מהכי ל"ק דבהא נמי יש להשיב מה לבהמה שכן מטמאה לאחר מיתה משא"כ בתנין שבים ומהא טעמא נמי לא אתי תנין מאדם ובהמה דמה לשניהם שכן מטמאין לאחר מיתה.
הואיל ונאמר בו יצירה באדם. פי' והוא לא אמר מהיכן מופנה כדאמר בסמוך גבי רוח דהכא יצירה יצירה גמרינן ויצירה דאדם או בהמה מופנה וה"ל מופנה מצד אחד והכא אין להשיב דלא שייך ביה טומאה אבל בסמוך דגמרי' בריאה בריאה בעינן מופנה דאלו בריאה דאדם ובהמה לאו מופנה הוא ובלישנא מיהת לא דיינינן כלום בשאינו מופנה כל עיקר ואף עפ"י שאין תשובה.
ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה. פי' כל היכא דלא גמרי לה ממש ובעינן לה למילתא אחריתא כי הכא הא לאו הכי דנין כדאשכחן בעלמא וחדא מנייהו בפ"ק דמגילה גבי פרזי פרזי.
אי תנא נחש הוה אמינא גבי נחש פליגי רבנן וכו'. ק"ל וליתנהו כלהו בהמה וחיה ונחש וי"ל דאפ"ה מכיון דאיכא יצירה במופנה הא' דאנחש בלחוד הוא דפליגא דרבנן.
חסורי מחסרא וה"ק. לאו חסורי מחסרא ממש הוא אלא ה"ק נר' לי דברי ר"מ בבעין בהמה וחיה ונראין לכל דברי רבנן בעופות.
נ"מ לאיתסור באחותה. פרש"י ז"ל דנקט אחותה טפי מאמה ואם אמה לגזומי מלתא טפי ולאתויי לידי גיחוך משום דאחותה לא מתסרא אלא בחייה והיא אינה מתקיימת דתתסר אחותה שלה משא"כ בשאר קרובות דמתסרי לאחר מיתה והאי נמ' לאו ר' זירא א"ל אלא ר' ירמיה גופיה א"ל כלו' הא דבעי מינך נמ' לאיתסורי באחותה והא דאמר למימרא דחייב ה"פ למימ' דחייב כולי האי דתסתר אחותה בחייה והא לא אמ' ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל ואפי' לאסור אמה ואם אמה כ"ש אחותה כן דרך פרש"י ז"ל ורבי' הרמב"ן ז"ל פירש דכי פרכינן למימר דחייב אעיקר בעיא פרכינן למימרא דבן קיימא הוא דלתפסו בה קדושין ע"י אביה והא נפל גמור הוא וכבן ח' חי שהוא כאבן והוא נכון בלשון הגמ' יותר.
עד כאן הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך. פי' דאלו ר' ירמיה גופיה לא מספקא לי' כלל ומידע ידע ליה דנפל גמור הוא ולא תפסי בה קדושין ולא גחיך פרש"י ז"ל לפי שאסור לאדם למלא שחוק פיו בעה"ז ומיהו לאו למימרא דבכי הא דבדיחותא אסור דהא רגילי בהו רבנן כדאיתא בכמה דוכתי' ור' ירמיה לא הוה מחזר להביאו לידי איסור אלא חומרא וקדושה שהיה נוהג בו ר' זירא בעצמו שלא לשחוק כלל שמא יבא לידי שחוק אסור.
לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים. פי' הא ודאי ר"מ יצירה מיצירה גמר א"נ משום דעיניהם כשל אדם כדאמר לעיל ולא משמע דהא דרב פליגא אדלעיל דשמואל ור' יוחנן ואידך אמוראי דשקלו וטרו בה מדלא מייתי לה תלמודא בפלוגתא אלא ה"ק דאע"ג דגמיר יצירה יצירה או טעמא דעיניהם כשל אדם אפ"ה לא אמר אלא הואיל ובמינו מתקיים דומיא דאדם במינו דגמיר מיניה ולאפוקי גוף אטום שאין מינו מתקיים דכותיה וכן פירש"י ז"ל.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |