חתם סופר/נדה/כג/ב

חתם סופר נדה כג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא איפכא תני' ר"ח גרס איפכא כמ"ש תוס' וכן נ"ל שהיה גי' רמב"ם דפסק להקל דאינה טמאה לידה עד שתהיה כל צורתו והיינו כרבנן דברייתא לפי גי' ר"ח דלא כרב דברייתא עדיפא. והנה רוב הפוסקים פסקו להחמיר מצורת. ונ"ל משו"ה נמי העלו דבזה"ז אין אנו בקיאים לבדוק כלל בצורת כמ"ש רשב"א בתה"א והיינו משום דבמצורת סגי וכי הוי חצי צורה תיש תו אין אנו בקיאים להכיר באידך חצי צורה דע"י חצי צורת תיש משתנה ג"כ אידך חצי הצורה של אדם ונדמה לעינינו כצורה אחרת שהרי אפי' אי רק נחתך קצת מחוטם אין מעידין על האדם להתיר אשתו משום שעי"ז גם שאר דמותו משתנה א"כ כ"ש הכא שחצי צורתו תיש פשיטא שעי"ז גם אידך חצי צורתו משתנה ונדמה כאלו אינו אדם וכמ"ש רשב"א שיש כמה חיות במדינת הים שדומין לצורה אחרת ע"ש אך להרמב"ם דבעי כל צורה א"כ גם אנן בקיאים כנ"ל פשוט ולחנם נתלבט בכ"מ בזה:

אפי' פרצוף א' מן הפרצופין חוץ מן האזן נ"ל דלפי הס"ד הוא בין לר"מ בין לרבנן בחד נמי סגי אלא לר"מ אפי' באזן סגי והיינו כל דהו פרצוף פי' כל דהו היכר פרצוף היינו אוזן ולרבנן מצורת נמי סגי מ"מ היכר גמור בעי והיינו אבר א' שיש בו היכר גמור לאפוקי אוזן דלא. ודלא כמהרש"א:

ושטו נקוב טמאה כ' רש"י ותוס' דרבא ס"ל טריפה חי' והרשב"א הקשה ע"ז. ומלבד כ"ז ק' הא רבא ס"ל בחולין ל"ב ע"ב דנקיבת הושט נבילה הוה ולהרמב"ם נבילה מחיים הוה ותו קשיא טובי מאי דאמר רבי לקמן כדי שינטל מן החי וימות מאי בכך שינטל מן החי הא להרמב"ם כל שניטל טריפה אי נברא כך חסר כשרה כיון דמתחלת ברייתו נברא כך וא"כ מאי בכך שינטל מן החי וימות מ"מ השתא שנברא כך כשר אלא ע"כ נראה כמ"ש רשב"א דזה לא תליא כלל בטריפה חיה ואינו חיה ורבי דקאמר כדי שינטל מן החי לא דמשום כך אין אמו טמאה משום שהוא טריפה דאפי' הוא כשר כיון שנברא כך מ"מ בכה"ג אינו ולד וסימנא בעלמא קיהיב רבי כל שינטל מן החי וימות באותו שיעור בא לנו בקבלה שאינו ולד ולא משום זה הטעם. והא דקאמר הש"ס קמיפלגי בטריפה היינו משום דאתו לפרושי סימנא דרבי ולמר מן הארכובה ינטל מן החי וימות ולמר עד נקביו א"כ פליגי בטריפה חי' ולא דתליא ביה יולדת כלל. ועי' מ"ש בזה בסמוך אי"ה:

אמנם מ"ש תוס' מרבה ור"ח דתמורה ובכורות בודאי צ"ע. ולפע"ד דר"ח ודאי ס"ל טריפה חיה כדאמר להדיא בבכורות. ובתמורה הוא דקאי לר' יהודא שם דס"ל טריפה אינה חיה בע"ז ט"ז ע"א אינה יכולה להתרפאות ולחיות ע"ש. ורבא י"ל איפכא דלנפשיה ס"ל טריפה אינה חיה ובתמורה דקאי לר' יהודה ס"ל טריפה חיה אליבי' וכסוגיא דחולין נ"ז ע"ב ע"ש ואין להאריך יותר וק"ל:

רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות לפמ"ש בסמוך לרמב"ן דסימנא בעלמא יהיב וא"כ הני אמוראי פליגי רק לפרושי דברי רבי אי נתכוון עד לארכובה או עד לנקביו ותלי' זה אי ס"ל לרבי טריפה חיה או לא וקשה הא בחולין נ"ז ע"ב ס"ל לרבי בהדיא סימן לטריפה שלשים יום דאינה חיה שלשים יום ואיך אפשר לומר דס"ל לרבי טריפה חי' וצע"ג לכאורה. ע"כ נ"ל לומר דוקא גבי בהמה ס"ל נשמט הירך טריפה וניטל הירך וחלל שלה ניכר נבילה אבל באדם אפשר דניטל הירך וחלל שלל ניכר טריפה נמי לא הוי ומכ"ש דלא הוי נבילה. ואפי' למאי דלא קיי"ל כר"ת ר"פ א"ט דבן אדם דאית ליה מזלא שאני מ"מ גבי טריפת דירך יש לחלק בין אדם לבהמה ע"פ שיטת רש"י בחולין נ"ז ע"א וכמ"ש ר"ן ורשב"א שם דגבי עוף הואיל ואינו נשען כ"כ על יריכו כמו בהמה לא הוי ניטל הירך אפי' טריפה וא"כ ה"ה באדם המושכב על מטתו ואינו נשען כ"כ על יריכו וזה נ"ל ברור בדעת הרמב"ם דפסק עד מקום טבורו והקשו עליו הא איהו ס"ל טריפה אינה חיה ועוד הא איהו ס"ל ניטל ירך וחלל שלה ניכר נבילה. והא"ש דגבי בהמה הוי נבילה ובאדם אפי' טריפה נמי לא הוי. וסעד מצאתי לדברי שהרי בהלכות שחיטה מנה ניטל הירך בהדי נבילה ומטמא מחיים וכן ברפ"ב מאבות הטומאה מני ליה ע"ש ואלו ספ"א מהל' טומאת מת דמני התם המטמאים באהל מחיים לא מנה הא דירך אלא ע"כ כמ"ש דגבי אדם לא הוי נבילה ד"ז מצאתי ביש"ש דחולין. ומאי דקשי' ממתני' שלהי יבמות מן הארכובה ולמעלה תנשא עי' תשובתו אלף רס"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף