ריטב"א/נדה/כב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואמר א"ה כי לא נמחו נמי פי' דבשלמא לדידי אע"ג דיצאו יבשין מן הפרוזדור ולחוץ דילמא כשיצאו מן המקור לפרוזדור לחין היו לפיכך שנינו שאם נמוחו טמאה שזה ראיה שיצאו מן המקור וטמאוה בפרוזדור כשהוא לח וכשלא נמוחו הוי ראיה שהיו יבשין גם ביציאתן מן המקור ולפיכך טהורה אלא לדידך דאמר' דדם יבש מעיקרו טמא מ"ל נמוחו מ"ל לא נמוחו ומהדרין דכי לא נמוחו הוי ראיה דאינו דם כלל ואפילו יבש אלא בריה דעלמא ואין כאן לא דם ולא ולד כך פי' רבי' נר"ו לפי שיטת רש"י והיא הנכונה אבל בתוס' פי' דעיקר בעיין דהכא לאו משום לחות ויובש בלחוד הוא אלא משום דכיון דכתיב כי יזוב זוב דמה דדאיב ביציאתו מן המקור לפרוזדור ולמעוטי יבש שאפי' יהא בו סימן שדינו כלח מ"מ אינו זב והיינו דפשיט לה מדתנן המפלת כמין קליפה וכו' והא הכא שאינו זב ואפ"ה טמא והקשה רבי' נר"ו היכי הוה פשיט ליה מעיקרא ממתני' דדם הנדה והיכי שייכא הא לבעיא דבעי מיניה ויש לתרץ דאיהו סבר דסתמא קתני יבשין אפי' שיש שם סימן שיצאו יבשין מעיקרו ואיהו אהדר ליה דדילמא התם כשהיה תחלתו לח וזב להכי פשוט ליה קראי אפי' ביבשין היא מדתנן באידך המפלת כמין קליפה וכו' אם נמוחו טמאה והנהו מסתמא לא זבו בשעת יציאה מן המקור כיון שיצאו יבשין כל כך. עוד הקשה רבי' נר"ו דא"כ מאי האי דמהדרי א"ה כי לא נמוחו נמי ולדידיה היכי ניחא דאדרבה לדידיה תקשי טפי דאפילו נמוחו אמאי טמא דהא בעי' זב המקור ותירץ דההיא אי הכי לאו אא"ב הוא אלא שאלה בעלמא לפרושי מתני' ודכותא בתלמוד עי"ל דה"ק דבשלמא לדידי כי נמוחו הוי ראיה שיצאו מן המקור כשהן זבין דאל"כ לא היו נמוחין עכשו אלא לדידך אפי' לא נמוחו נמי ופרקי' אמר רבה וכו' והא דאמר דאי לא נמוחו בריה היא הדבר ברור שלא אמר כן אלא בדברים השנויין במשנתי' שאינן בפנינו דם ברור ונוטין יותר להיות בריה ולהכי הוי נמוחין בחינ' שלהן הא כל שהוא דם ברור אפילו לא נמוחו כלל טמא וכדאמר דם יהיה זובה כהוייתהו יהא שלא כדברי ר"ח ז"ל שכתב בפ' דם הנדה דדם יבש אינו טמאה אלא היכא דנמוח דאי לא בריה הוא ורבי' הביא ראי' מפרקין דאוקי שמואל פלוגתא דר' יהודה ורבנן בחתיכה של ד' מיני דמים וד' יהודה מטמא משום דם דקריש ואע"ג דלא נימוחה נמי וע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא משום שאין דרכו של דם לקרוש ולהיות חתיכה אלמא כל שיש לספקה בדם לא בעיא נמוח ואינה ראיה בעיני דהתם הוא בחתיכה שהיא לחה וכל שאתה מחזיקה בדם קרוש אין לך דם לח גדול ממנו ואין צריך לבדקה במים דחתיכה לא מתמח' אבל בדם יבש אמר לך דכל שאינו נמוח כלל לא חשיב דם והרי הוא כבריה וכאלו הוא מין עפר ועוד נפרשנה בפ' דם הנדה בס"ד.
מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות וכו'. דקדק רבי' נר"ו דכיון דקתני שהיתה מפלת משמע שהיתה למודה בכך דאלו במעוברת הל"ל שהפילה וש"מ דכל שלא נמוחו דתלינן בבריה בכל אשה היא ולא במעוברת בלבד ויפה כיון.
ממעכתו ברוק. מיהא שמעינן דפושרין דיו שיהא כעין חמימות שברוק וזה כלל גדול הא דאמר ע"כ לא קאמר ר' יהודה אלא גבי דם דקריש והוי חתיכה לא דק תלמודא בלישנא דהא דהתם לא פשיטא לן דהוי דם ודאי טפי מהכא והכא הל"ל ע"כ לא קאמר ר' יהודה אלא דדם קריש והוי חתיכה אבל לא הוי.
ויברא לגופיה וייצר לאפנויי ודנין יצירה מיצירה. איכא למידק דקושיא ברייתא דנגמר בריא' שפיר מתרצה בהכי אבל קושי' קמיתא דנילף בריאה מיצירה מדתנא דבי ר' ישמעאל היכי מופנה ומה שתירץ רש"י דמדדמי ליה ילפי' דהיינו יצירה מיצירה ולא בריאה מיצירה דלא אמר ליה ומפרקינן בכל דוכתא אינו נר' מחוור חדא דה"ל לתלמודא לפרושי הכי כדעביד בכל דוכתא ועוד דלעולם לא דמי הני אלא היכא דסתרן אהדדי ולא אפשר למליף תרוייהו ורבי' הרמב"ן פי' ע"כ וייצר לאפנויי וכדבעינן למימר וכיון דכן לא סגייא שאין דנין יצירה יצירה דדמי ליה מאי אמר דנגמר נמי מניה בריאה יצירה במופנה מצד א' דיצירה מאחת מופנה היא ההוא ליצירה יצירה הוא דמופנא לגבי בריאה אינה מופנה וה"ל לגבי דידיה כאלו אין כאן מופנה כלל ואפשר שאף רש"י לזה כיון אלא שלשונו קצר כמנהגו. עי"ל וכן נר' מלשון רש"י דה"ק ויברא לגופיה וייצר לאופנויי וכיון דקפיד רחמנא למכתב בריאה לגופיה ויצירה לאפנויי הא גלי לן דלא בעי אלא דיליף יצירה מיצירה בלחוד דדמי ליה והיינו דמהדרין אדרבה וייצר לגופיה ויברא לאפנויי ודנין בריאה מבריאה בלחוד דדמי ליה ולא יצירה מבריאה כלל ובזה יעלה תירוץ לפי' ז"ל שפי' אדרבה וייצר לגופיה ויברא לאפנויי ונילף בריאה בריאה לאתויי תנין ולא נגמר בהמה והק' רבי' נר"ו דהא אפי' כי מפנית ויברא דגבי אדם אכתי מופנה מצד אחד הוא ויברא לגבי תנין לגופיה הוא מאי אמר דמופנה מצד א' למדין מעתה אף יצירה דבהמה נגמר מבריאה דאדם והרי מופנה מצד א' דהא אמ' דבריאה דאדם מופנה ולפי מה שפי' לדעת רש"י ז"ל ל"ק דאינן ה"ק דדילמא בריאה נפקא לאפנויי ולהכי נפקא טפי מיציר' כי היכי דנגמר מיניה יצירה יצירה דדמי ליה בלחוד ולא נגמר יצירה כלל ואע"ג דמופנה מצד א' כותיה ובר מהני נמי ל"ק דהשתא פירכא בעלמא פרכינן ולא ידעינן דבריאה דתנין לגופיה ובסמוך הוא דפרשי' ליה ורבי' נר"ו פי' דהכי פרכינן אדרבה וייצר לגופיה ויברא לאפנויי ונילף בהמה ותנין במופנה מצד א' חד מבריאה בריאה וחד מיצירה בריאה ואין לשון הסוגייא מוכחת כן וגם לשון אדרבה דייק יותר כפרש"י ז"ל.
ויברא גבי תנין לא מופנה. פרש"י ז"ל וכיון דאינו מופנה אלא מצד א' משיבין והרי יש להשיב דמה לאדם שאין מטמא מחיים וכדאמר' לקמן בסמוך ובחנם דחק רבי' ז"ל דהא לא אדכר ליה תלמודא הכא אלא כלישנא דרב אחא בריה דרבא דס"ל דאפי' שאינו מופנה כל עיקר למדין ומשיבין דאלו להאי לישנא קמא לא צריך תשובה כלל דאנן הכי אמ' דאי דיינינן יצירה איכא מופנה משני צדדין ואי שבקינן יצירה יצירה ודיינינן בריאה בריאה ליכא מופנה אלא מצד א' וכיון דכן שבקי בריאה בריאה ודיינינן יצירה יצירה דדמי בשני צדדין ומעתה בריאה בריאה לגופיה וליכא מופנה כלל ולהאי לישנא קמא כל שאינו מופנה כל עיקר אין דנין ואעפ"י שאין תשובה וזה ברור מנמוקי רבי' הגדול הרמב"ן ז"ל וכן בתוס'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |