חתם סופר/נדה/כג/א

חתם סופר נדה כג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולהכי אפני' רחמנא וכו' הקשו בתוספות הפנאה דאדם ל"ל וי"ל דסד"א בתר דנילף חי' ועוף מגז"ש הדר נילף תנין וכל רמש המים מהיקישא דעוף דכתיב בקרא דויברא את התנינים וגם כל רמש האדמה נילף בהקישא מחית הארץ בקרא דויעש את חית האדמה והיו כל המינים מטמאים בלידה וע"כ צ"ל דז"א דא"כ ל"ל הפנאה גבי בהמה כלל לא לכתוב הפנאה אלא גבי אדם וממילא נילף בגזירת שוה המופנה מצד אחד נילף הכל ומדהפנה גבי בהמה ש"מ לא בעי למילף אינך מינים בהקישא כצ"ל וא"כ תינח השתא דכתיב גבי אדם הפנאה. וא"כ הפנאה דבהמה לא איצטריך אלא לאורוי דלא נילף שארי מינים בהיקישא. אבל אי לא הוי כתיב הפנאה גבי אדם רק גבי בהמה והוי איצטריך הפנאה דבהמה לגופיה לגז"ש שפיר הוי ילפינן שאר מינים בהיקישא וק"ל:

מה לאדם שכן מטמא מחיים יל"ד טובא דילמא להכי אפני' רחמנא לבהמה מב' צדדין כי היכי דנילף גם תנין המופנה מצד א' ולא נפרוך שכן אדם מטמא מחיים משא"כ תנין דנימא בהמה תוכיח שאינה מטמאה מחיים מה תאמר מה לבהמה ועוף דאיכא מיהת שום טומאה בעולם משא"כ בדגי הים דלית בהו שום טומאה בעולם א"כ הו"ל להש"ס להזכיר הך פירכא דמטמא מחיים ומכאן נראה קצת כפי' מהרש"א ז"ל דהש"ס קאי אהמופנה משני צדדים מאי פירכא אית ביה והיינו בהמה ומשו"ה איצטריך דאי לאו דבהמה מופנה מב' צדדים הוי פרכינן [מה לבהמה] שכן אינה מטמאה מחיים:

אלא מעתה המפלת דמות נחש כו' הרמב"ם פסק דבנחש טמאה לידה אפי' לרבנן משום דגלגל עיניו דומה לשל אדם טפי מבהמה דגבי נחש דומה באוכמי וציריא כ"כ בכ"מ פ"י מא"ב וסמך אסוגיא דלקמן כ"ד ע"ב עובדא דחנינא בן אחי ר' יהושע ע"ש והיה לו לפרש דבשמעתין ה"נ הו"מ לשנויי דבנחש גם חכמים מודים משום דגלגל עינו דומה באוכמי וציריא אלא דאכתי לא אסיק אדעתי' עד לבתר שהקשה והא גבי מומין קתני לה:

הואיל ועינו עגולה כשל אדם לכאורה היה נ"ל דכל האמוראים לא פליגי אגז"ש דיצירה רק טעמא יהבי לחלק בין בהמה לשארי מינים מ"ט רבי קרא להנך טפי מאינך. ובהכי רהטא שמעתתא. ולפ"ז הא דפריך מנחש אע"ג דלא כתיב בה יצירה דמ"מ צ"ל פריך שפיר דע"כ טעמא דבהמה לאו משום גלגל עינו דא"כ הו"ל לרחמנא לרבוי נחש נמי:

למאי נ"מ לאיתסורי באחותו מ"ש תוס' דאינו יכול לחיות שנה להוציאו מספק טריפה צ"ל דס"ל דולד זה אינו בכלל רוב בהמות כשרות משו"ה בעינן שנה להוציאו מספק טריפה. וצ"ל דלרווחא דמילתא כ"כ דלפמ"ש לעיל ב' ע"ב ד"ה דאיכא וכו' לא מהני חי שנה דהו"ל חזקה שאינה מבוררת:

אמנם בעיקר דברי תוספות לא יכולתי להבין דמשמעות דבריהם דעכ"פ זמן מה יכול הוא לחיות ע"פ האדמה דאל"ה לא שייך הורגו ורובעו וא"כ מאי גיחוך איכא באחותו הא אכתי מיבעיא לן אי קידש אחותו באותו שעה שהוא חי ובא אחר וקדשה אי חלין קידושי שני או לא. ועוד תיבעיא ליה הבא על אמו של ולד שקדש דבהא לא שייך לחלק בין חי לאחר מיתה וע"כ צ"ל כמ"ש רשב"א אהא דגם מה שהוא חי אינו אלא כנפל בעלמא וכבן ח' חי שאסור לטלטלו בשבת וחיותו אינו אלא כזנב הלטאה שמפרכסת וא"כ גם קו' תוס' ליתא דההורגו והרובעו פטור ואי תימא מ"מ הו"ל להביאו לידי גיחוך בשאלות האלו ומ"ש אחות אשתו דקבעי מיניה ז"א דא"כ אכתי לא תי' תוס' מידי דנהי דלא יכול לחיות שנה מ"מ גיחוך מיהא הוי וע"כ צ"ל דקו' תוס' היה דהנך שאלות צריכא לקושטא דמילתא וא"כ קשה כנ"ל הא ע"כ נפל בעלמא הוא ועי' ב"ש רס"י ל"ז:

לידי גיחוך ולא גחיך פירש"י אסור למלאות [שחוק] פיו ור"ז מחמיר טפי נראה משום גדר ערוה נגע ביה דשחוק וקלות ראש מרגילין לערוה והוה בתר הך דקטינא חריך שקי ונראה לפי חסידותו של ר"ז כל המביאו לידי גיחוך היה בעיניו כאלו הרגילו לערוה ח"ו (ואולי לזה כוונו חז"ל במתק לשונם פ"ק דמגילה רבה ור"ז עבדו סעודת פורים בהדדי אבסום קם רבה שחטי' לר"ז פי' שהביאו לידי גיחוך במשתה היין והיה דומה בעיני ר"ז כאלו ח"ו היה משוחטי ילדים לעי' רפ"ב ויש ליישב גם בעי רחמי ואחי' פי' בתשובה גמורה על הנ"ל וכן כולי שמעתי' דהתם וק"ל):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף