ראשון לציון/ביצה/כו/א

ראשון לציון ביצה כו א

מתניתין אם יש בו מום יעלה וישחוט כו'. לפום מאי דמפרש לה בגמרא הכי קאמר שמותר לראו' החכם אם יש בו מום פי' אם המום שהיה בו מערב י"ט הוא מום קבוע יעלה וישחוט והגם דאית ליה לר"י מוקצה האי לאו מוקצה הוא כיון דמאתמול ידע בעליו דנפל ביה מום ויודע דרואין מומין דהדין כן הוא לזה דעתיה עלויה ואם לאו פי' דמום דמעי"ט היה עובר הגם דהיום נולד בו מום קבוע שראוי לשחוט עליו הרי זה הגם דהעלהו לא ישחוט. וא"ת האי מום קבוע ומום עובר דקאמרינן היכי דמי אי דבעל הבית ידע בהו במום קבוע דקבוע ומום עובר דעובר קשה פשיט' כיון דידע דמום עובר הוא הו"ל כמאן דליתיה ולית דעתיה עלויה ואמאי אצטריך ר"י דלשמועי' דהוי מוקצה אחר שכבר השמיענו דעדיפא מינה בדין מוקצה בבהמה מסוכנת דאם לא נתנבלה מעי"ט הוי מוקצה והרבה דכותה ונראה דמיירי דבעלים ידעו דאית ביה מום ובין ברישא דמום קבוע בין בסיפא דמום עובר איהו לא ידע אם עובר אם קבוע אלא דלאחר כן בשעת ראיה המומחה מגיד לאדם מום שבו ואם נמצא בו מום קבוע הגם דאיהו לא הוה ידע מאתמול דקבוע הוא כי היכי דיסמוך עליו אעפ"י כן חשיב מוכן ותדע מההיא דאמר רב כהנא בעיית הש"ס בסמוך מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר. והא נמי דכותה ואם נמצא שהיה המום עובר הגם שנמצא בו מום שנפל בי"ט לא אמרי' דסוף סוף הא הוה דעתיה עלויה מעי"ט וצישחטיה כיון דהך דהוה סמיך עליה בדעתו לא היה מום קבוע ונמצא דעתו טועה וכמאן דליתיה ואסור ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה נרא' דדוקא שנעשה בו המום קבוע אחר שהעלהו אבל אם היה בו המום קבוע והוא בבור הגם דמאתמול לא היה אלא עובר הרי זה מעלהו ושוחטו והגם דמוקצה הוא היקל בו ר"י משום צער בעלי חיים כיון דלא הוי כ"כ מוקצה דהא מאתמול הוה ליה מום אמרינן דלא אסח דעתיה מיניה כולי האי ומקילינן מטעם צער בעלי חיים ולדרך זה מתישב מאי דהוה קשה לן לפום מאי דמשני תלמוד' בכור שנפל אצטריך ליה ס"ס ליתני לא יעלה ולא ישחוט ומפרשינן הגם דנפל בו מום בי"ט ולדברי הרמב"ם ניחא דאי הוה תני הכי ה"א דהגם דנפל מום והוא בבור לא יעלה וישחטנו ולא כן אלא כל דבבור אית ביה מום קבוע הגם דמעי"ט לא הוה ביה אלא מום עובר ה"ז מעלהו ושוחטו משום צער ב"ח והגם דצער ב"ח אזיל ליה בהעלאה עכ"ז כיון דהותר הותר ולא החמיר לאוסרו בשחיטה אבל אם לא נראה בו המום הקבוע אלא אחר העלאה דעבר אדם והעלהו דליכא צער בעלי חיים לא שרינן ליה לשוחטו כיון דמעי"ט לא היה כפי האמת אלא מום עובר ור"ש סובר אין רואין מומין בי"ט ולזה אפי' הוה ביה מום קבוע מערב י"ט כל שלא ראהו חכם הרי זה מוקצה גמור דכשלא קרא לחכם מערב י"ט דמן הסתם יודע דלא אתי חכם לראותו דהא אין רואין מומין והוי כגרוגרות וצמוקים ומשמע דאפי' עבר וראהו חכם אינו מן המוכן ולא דמי לטבל דאם עבר ותקנו בשוגג אוכל ממנו דההוא הוי מוכן טפי כיון דאינו חסר אלא הפרשה וכל מאן דהו מצי לאפרושי ומתקן ליה משא"כ הכא דבעי דוקא חכם מי יימר דאיתרמי ליה ומי יימר דמזדקק ליה בזה מפליג ליה מדעתיה טפי מטבל ועיין מ"ש בס"ד בד"ה נולד בו וכו':

שם גמרא ת"ר בכור תם שנפל כו' רש"י ותוס' כתבו תרי גירסאות חד בכור תם שנפל וחד בכור שנפל כו' ולא הכריעו וכתבו עוד התוס' דבסוף מכילתין דנסתפק הש"ס אי סבר רבי איסור מוקצה כר"י או כר"ש ולא הכריע טעמא דלא הכריע מהכא לחד גיסא משום דתלמודא גופיה נסתפק בלישני דברייתא ותמיהא לי מלתא דנימא דתלמודא נסתפק בגי' דברייתא דאי הוה מסתפק הו"ל למבעי בכור תם תניא או בכור תניא. ותו ק' אי תלמודא הוה מסתפק אי בכור תם תניא לקמן דקאמר הש"ס אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא למימר. מאי פריך פשיטא לאו מלתא דפשיטא היא מצד עצמה דהא ר"י נשיאה קאמר דאפילו בכור תם דודאי מעי"ט מוקצה גמור הוא דהא אין בו מום אפילו מום עובר ואפ"ה קאמר אם מצא בו מום יעלה וישחוט ומאי דקתני סיפא ואם לאו לא ישחוט לאו משום מוקצה אלא אם לא נמצא בו מום ועבר והעלהו ואיתרמי ונפל בו מום קנסוהו לבל ישחוט וכמ"ש רש"י א"כ מאי פשיטא דקאמר אתא לשלול דעת זה ורש"י ז"ל נתחכם לפרש דאפילו לר"י בר פלוגתיה ואין משמעות פשיטא כן אלא דליכא מאן דמצי למיסבר איפכא אלא ודאי דלא גרסי' תם אלא בכור שנפל ותלמודא שפיר מסתפק בדעת רבי מאי סבר אי כר"ש אי כר"י ולא מצי למיפשט מברייתא דידן משום דמצינן לפרושי למלתיה אי כר"ש אי כר"י והכא בנפל בו מום מערב י"ט ולא איתחזי לחכם ולזה ירד מומחה כו' פי' אם יש בו מום שמכיר בו שמעי"ט הוה ביה מום זה הרי זה יעלה וישחוט דסובר רואין מומין וכו' וכדפירשנו במתני' במלתיה דר"י דהא ס"ס אשכחן תנא דמיירי בדרך זה ואמרינן דרבי אמר למלתיה כדרך עצמה דאמר ר"י לכשתאמר דכבר גילה דעתו דסובר דמוקצה אסיר כר"י ולהכי לא חש הכא לפרושי והוי ממש כר"י דמתניתין ואי כר"ש מפרשינן ליה דמיירי דנמצא כשבדקו מומחה שלא היה לו מום מעי"ט דאין זה מוכן ומדאצטריך לאשמועינן דלית ליה מוקצה בכה"ג דלא היה מום מעי"ט כל עיקר ש"מ דכר"ש סבירא ליה דר"ש מודה במין מוקצה זה דאסיר דלא אסיק אדעתיה דיפול בו מום מחדש למחר בי"ט והוי מוקצה טפי מגרוגרות וצימוקים וא"כ בעית הגמרא במקומה עומדת הגם דלא הוו גרסי בברייתא בכור תם בלא שום ספק ועיין בסמוך:

שם גמ' הרי אמרו כו' פרש"י וז"ל הרי אמרו כו' וקאמר ליה ר"ש בן מנסיא לר' הרי נחלקו בה דורות ראשונים וניזיל לחומרא עכ"ל. קשה לי מאי הכרח הוא זה דכיון דנחלקו בה דורות ראשונים ניזיל לחומרא אדרבה ניזיל בה לקולא דכל כי האי אזלינן לקולא בדרבנן. ואני אומר דלאו בדרך קושיא קאמר ליה ר"ש בן מנסיא לרבי אלא דעתו קאמר דכבר נחלקו בה ראשונים ודעתו דר"ש נוטה אחר האוסרים ולא רצה לחלוק להדיא משום דכבר קדמוהו ושמעה לדעת זו והסכימה דעתו עמה ולעולם אין הכרח לדברי רבי מהראשונים וא"נ מפרשי דר"ש מכריח לרבי מהרי אמרו ה"פ ממאי דמייתי חלוקת נולד בו מום בי"ט בשם ר"ש מוכח דחלוקה א' בשם רבים מתניא ולזה קא' ליה הרי רבים אמרו אין רואין ותדע דאשכחן נמי בברייתא דמתניא מלתיה דר"ש בשם חכמים דמהאי טעמא סבר ר' זירא למפסק הלכתא כר"ש כדאיתא בש"ס דף כ"ז ואין הכרח זה לר' דמצינו ליה כמה פעמים פוסק כיחיד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף