חתם סופר/ביצה/כו/א

חתם סופר ביצה כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ירד מומחה ויראה וכו' אם הי' בו מום עובר מעי"ט ואותו מום עובר נעשה מום קבוע בי"ט יש בזה ג' שיטות ללשון א' ברש"י ד"ה קמ"ל משמע דהוה מוקצה ועיי' לקמן כ"ז ע"ב בהמה שמתה דמסקי' במסוכנת ולהפוסקי' דלא גרסי התם ודברי הכל ועיי' מהרש"א שם א"כ פליג ר' יהודה אפי' במסוכנת שמתה דה"ל מוקצה וה"ה וכ"ש מום עובר מעי"ט שנעשה מום קבוע בי"ט דלא עדיף עובר לגבי קבוע ממסוכנת לגבי מיתה. ואמנם לפי' ב' דרש"י לא הוה מוקצה אלא אם עבר והעלהו קנסי' לי' לאוסרו על שעבר על דברי חכמי' אבל אם רואהו בבור שנעשה ממום עובר דאתמול מום קבוע היום מעלין ושוחטין ואין כאן מוקצה דכבר הי' דעתי' עלי' מאתמול וזה הוא כשיטה דמודה ר' יהודה במסוכנת מעי"ט שמתה בי"ט. והנה מהרש"ל מוחק לקמן מפירש"י האי טעמא דקנס ומהרש"א פקפק על זה מ"ט לא מחקו גם כאן מפירש"י ולק"מ דהכא ראוי לקונסו באותו מום ממש שעבר על דברי חכמי' ולא יהנה לו מעשיו הרעי'. אבל לקמן שנפל בו אח"כ מום אחר. שלא על אותו מום העלהו מתחלה ומה ענין לקונסו בו ולא מצינו קנס כזה והוא פשוט לפע"ד:

שיטה ג' הוא שיטת פי' המשנה לרמב"ם דס"ל עובר מעי"ט ונעשה קבוע בי"ט יש בו קצת איסור מוקצה אבל לא חמור כל כך על כן אם הוא בתוך הבור משום צער בעלי חיים מתירי' איסור מוקצה קל כזה. ואם כבר העלהו ונסתלק צערו שוב לא שרי איסור מוקצה. ונ"ל דיש נפקותא בדינא בין טעמו של רש"י לרמב"ם דלרש"י דליכא אלא קנסא הואיל ועבר והעלהו דיו לומר שלא יבקרנו חכם ואם עבר ובקרו אינו מבוקר שלא ישחטנו לכתחלה. אבל אם גם עבר ושוחטו לא נקנסנו שלא לאוכלו בי"ט ויהי' שחיטתו על מגן וחילל י"ט בחנם זה לא נימא דיו שאם עבר ובקרו אינו מבוקר שאסור לשוחטו לכתחלה. אבל לרמב"ם דהוה מוקצה. א"כ אפי' עבר ושוחטו אינו שחוט דמוקצה אסור באכילה. וזה נ"ל נמי כוונת רש"י בסיפא דמתני' בדברי ר"ש שכתוב רש"י אינו מן המוכן אין התרתו היתר ואינו מוכן להכשיר עכ"ל ותוס' הקשו עליו וכוונתו מבואר דס"ל אם עבר ובקרו אינו מבוקר לשוחטו לכתחלה אע"ג דעבר ובקרו ומצא בו מום קבוע אבל עכ"פ אם עבר ושוחטו שחוט דמוקצה אין כאן וס"ל דסוגי' דפ' כירה אזלא למ"ד מודה ר"ש בבעלי חיים שמתו אבל למ"ד חלוק הי' ר"ש בבעלי חיים א"כ אין כאן מוקצה דשכיח טפי מום בבכור דמנגחי אהדדי כדאיתא בכורות כ"ה סוף ע"ב. וא"כ שכיחי טפי ממיתת בעלי חיים ואפ"ה לית לי' לר"ש מוקצה בנתנבלה בי"ט כ"ש בבכור וע"כ אם עבר ושוחטו שחוט רק אם עבר ובקרו אינו מבוקר וגם למסקנא י"ל ג' בבות דברייתא וי"ל נהי בין נולד מום בעי"ט ובין נולד בי"ט שוין שאינו מן המוכן כדאיתא באידך ברייתא בחד בבא. מ"מ חלוקי' הם דמעי"ט אינו מן המוכן לבקרו ואי עבר ובקרו אינו מבוקר. אך עבר ושוחטו הרי מותר משא"כ נולד בו מום בי"ט אפי' עבר ושוחטו אינו מותר באכילה. ונולד הוא ומומו עמו אם עבר ובקרו מבוקר ושוחטי' לכתחלה משו"ה פלגינהו בהך ברייתא בתלתא בבא:

העתיק בסוגיא הנ"ל:

אין זה מן המוכן. פירש"י דה"ל כמתקן ודן את הדין והתוספת הקשו דבשבת פ' כירה מוכח להדי' דמשום מוקצה אוסר לי' ולפע"ד ליישב דהנה הא דפשיטא לרש"י דמשום דעבר אאיסורא דרבנן דתיקון או דדן קנסי' לי' לאסור אפי' בעבר ובקרו כדמשמע לשון (כמ"ש תוס' התם בשבת אלא דס"ל דרש"י לא נחית לכך ובאמת גם רש"י ס"ל כן וכמ"ש מהרש"א ופי' בשמעתין עיי' עליהם) היינו לפי מה דאמרי' לקמן דר"ש בשיטת ר"מ אמרוה דס"ל הואיל ולא נשחט שלא עפ"י ב"ד מומחה יקבר א"כ הא קחזינן דהואיל ועבר אאיסורא דרבנן אסרי' לבכור ולס"ד דש"ס דפליגי בראיי' מומין אי הוה כראיי' טריפה א"כ משמע דר' יהודה נמי לא פליג אדר"מ בהא דקנסי' לאסור אי עבר אאיסורא דרבנן אלא דס"ל דלא עבד איס' כלל דלא אחשבי' לראיי' מומין כלל ואפילו לכתחלה מותר לשחוט ולהראותו אח"כ אלא משום דר"מ נקוט לשון דיעבד וא"כ לכ"ע העובר על איסורא דרבנן קנסינין לי' לאסור אותו דבר ואפי' למאי דמוקי אביי פלוגתתם וס"ל לר' יהודה דלא קנסי' מ"מ לר"מ קנסי' ופסקו כל הפוסקי' כר"מ התם דלא כהתוס' בשמעתין עיי' ברמב"ם וש"ע יו"ד ריש סי' ש"י ופסקו נמי כר"מ וכדינא כר"ש בשמעתין א"כ י"ל דר"ש נמי כר"מ ס"ל ואוסר אפי' בדיעבד משום דעבר אדרבנן ודן את הדין או תיקון מה שאסרו לתקן והאי טעמא עדיף מטעמא דמוקצה ונצטרך לדחוק בין מי יימר דבכור למי יימר דנדרים ע"ש בשבת פ' כירה אך אביי דפריך התם בשבת לטעמי' אזיל לי' דדחי לקמן בשמעתין אטו התם ברואין מומין פליגי בקנסא פליגי וכו' משמע דלמאי דדחי לא אתי' דר"ש כר"מ וממילא כיון שאין הכרח דיהי' ר"ש כר"מ ממילא הלכה כר' יהודה בהא כמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה אלא ר"מ וכו' וא"כ א"א לפרש הטעם משום דן או תיקון דמשום הא לא הוי קנסי' לאסור בדיעבד אם עבר ובקרו וע"כ משום מוקצה ושפיר פריך אביי התם דר"ש אדר"ש ולק"מ קו' תוס' אפירש"י:

אי נימא ברואין מומין פליגי וכו' פירש"י דה"ל כיושב ודן דין ובמתני' פירש"י ב' טעמי' דה"ל מתקן או דן. ולקמן בבריי' דאדא בר אוכמי פירש"י דנפל בו מום בי"ט ה"ל מתקן לגמרי ולא פי' משום דן. וי"ל דרש"י פי' משום תיקון לאביי דאי"ל בנדרים ע"ז ע"א דלא שייך דין בהתרת נדרים משום דכשר בלילה ובקרובים א"כ ה"ה לראיי' מומין ועיי' בס' מחנה ראובן א"כ לדידי' ע"כ הטעם משום מתקן. והנה במס' שבת מ"ג ע"א ד"ה טבל וכו' הקשו בתוס' דמ"ש דגבי טבל אם עבר ותיקנו מתוקן ובבכור אם עבר ובקרו אינו מבוקר ע"ש והנה אי הטעם משום דמיחזי כדן דין לק"מ דבטבל הטעם משום מיחזי כמתוקן ולכן אם עבר ותיקנו מתוקן משא"כ בבכור הטעם משום דין ואין לדמות גזירת חכמי' זל"ז מה תאמר דאביי לשיטתו ע"כ גם בבכור הטעם משום תיקון דלדידי' לא מיחזי כדין כנ"ל כיון דכשר לקרובים ובלילה וא"כ לדידיה יקשה מ"ט בטבל אם עבר ותיקנו מתוקן משא"כ בבכור ז"א דהא איהו ס"ל באמת כאדא בר אוכמי דאם עבר ובקרו מבוקר ולק"מ. והא"ש דבמתני' פי' רש"י ב' הטעמים א' לאביי דס"ל כאדא בר אוכמי דשייך משום תיקון ולק"מ מטבל ודין לא שייך וחד לר' אושעי' דס"ל אם עבר ובקרו אינו מבוקר וע"כ הטעם משום דין דאל"כ מ"ש מטבל ולכן בתחלת קו' הש"ס אי נימא ברואין מומין פליגי פירש"י משום דין כר' אושעי' דמשמע דקיי"ל כוותיה וכדאדא בר אוכמי פי' משום תיקון דלדידיה משום תיקון הוא כנ"ל:

ובזה מיושב ג"כ קו' תוס' דאביי מפרש במס' שבת בהדי' טעמא דר"ש משום מוקצה ולא משום דין מתקן. והא"ש לפמ"ש תוס' במס' שבת דלבתר דשמעה אביי מרב אושעי' הדר ביה וס"ל נמי אם עבר ובקרו אינו מבוקר. א"כ היה קשה ליה מ"ש מטבל דאם עבר ותיקנו מתוקן דלדידי' ע"כ ליכא למימר דהכא הטעם משום דין דהא איהו ס"ל דכל שכשר בלילה וקרובי' לא שייך דין ע"כ הוכרח לומר משום מוקצה והשתא לק"מ מטבל דבטבל ליכא מוקצה משום דדעתיה עלוי' שאם ירצה לעבור ולתקנו מתוקן. משא"כ בבכור לאו בדידי' תליא דהחכם לא יעבור ה"ל מוקצה גמור. כל זה אביי לשיטתו. אמנם לדידן אף אי קי"ל כר' אושעי' מ"מ נימא הטעם משום דין והוא עדיף מאשר נדחוק בטעמא דמוקצה ונבוא לשנויי דחיקא דמס' שבת בין מי יימר דחכם לבין מי יימר דנדרים וק"ל. ועי' בחי' למס' שבת שם ובסיומא במס' שבת ותמצא נחת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף