ראשון לציון/ביצה/טז/ב

ראשון לציון ביצה טז ב

גמרא ההוא סמיא כו' סמוך אדידי כו' איכא למידק דמדקאמר ליה שמואל סמוך אדידי ולא קאמר ליה אנא מערבנא אכוליה נהרדעא משמע דהוה ידע דכבר עירב שמואל אכולה נהרדעא ולא הוצרך לומר לו אלא סמוך אדידי א"כ ק' אמאי הוה עציב וזה יכולין לדחוק דלעולם לא הוה ידע דעירב שמואל אכולה) נהרדעא דאין הכרח לומר דמסתמא דבני העיר הוו מערבין אכולה מתא ותדע דאמרינן במכילתין דף ו' דרבינא הוה יתיב קמיה דר' אשי חזייה דהוה עציב משום דלא ערב וא"ל שיעשה ויתנה כו' ומדלא א"ל סמוך אדידי משמע דלא הוו רגילי כולהו לערובי אכולה מתא וה"נ אפשר דלא הוה ידע סמיא דשמואל ערב אכולה נהרדעא ומאי דלא א"ל להדיא אנא מערב אכולה נהרדעא וכו' שמואל חדא דנפקא מחדא א"ל סמוך אדידי וממילא מודיעו דמערב אכולה נהרדעא ותדע מדאמר למעלה מכריז ר' יעקב מי שלא הניח כו' יבא ויסמוך על שלי כו' ולא קאמר להו אנא מערבנא אכולה מתא וממילא ידעו השוכחים לסמוך והא נמי דכוותה והגם דאיכא לחלק שאני התם עכ"ז יכולין לפרש הכי. ומהשתא שמואל דהוה מערב מה הוא מועיל בעירובו כיון דלא הוו ידעי בני מתיה דערב עלייהו ומהראוי הו"ל להכריז כר' יעקב בר אידי וי"ל דלא הוה מכריז מטעמא דגילה דעתו בההיא עובדא דההוא סמיא דא"ל פושע את ולא משתרי ליה בעירובו ופיר' שאין דעתו של שמואל על הפושעים כמו שאבאר בדיבור שאחר זה בס"ד. ולפי זה אם היה מכריז היו נכנסים גם הפושעים בכלל והגם דמצי להכריז ולפ' דוקא מי שאינו פושע עכ"ז מי מפיס ומה גם שתורת כל א' בידו וכל א' יאמר לאו פושע אנא לזה לא הוה מכריז ומהני עירובו אכולה מתא שאם בא אדם ושאלו ויודע שלא פשע יאמר אליו סמוך אדידי וליכא לאקשויי דילמא מעיקרא השוכח עירוב לא יבא לשאול כיון שאינו יודע שעירב דהא כל השוכח עירוב בא אצל חכם לומר לו תקנה היכי ליעביד וכדקתני במתני' בסמוך כיצד הוא עושה מקנה קמחו כו' א"כ כשיבוא אצלו יאמר אליו סמוך אדידי כדקאמר לההוא סמיא שנה אחת שלא היה פושע. אי נמי טעמא שלא היה מכריז משום דהוה ידע דכל דלא מנח עירוב יבא אצלו למחר לומ' לו מה יעשה ודוקא ר' יעקב דאפשר דלא הוה מפורסם באתריה כשמואל להכי הוה בעי לאכרוזי וכפ"ז אה"נ שלא היה חושש שמואל לפושעי' וטעמא דההוא סמיא עיין בדיבור שאחר זה. ודע דמאי דאמרינן דהוי פושע דוקא דלא ידע מעי"ט דאיכא מאן דעירב עליו ופשע ולא עירב זה שאנו קורין עליו פושע אבל כל שמערב י"ט יודע שיש אדם שמערב עליו או על כל בני העיר ודאי דאפילו לכתחילה אם ירצה שלא לערב ולסמוך על המערב כיון שזיכה לו ועירב עליו הרי הוא כשלוחו ודוקא לא אמר שמואל לההוא סמיא פושע את אלא לפי שלא היה יודע ששמואל ערב אכולה מתא וכדכתיבנא דהא לא אשכחן מאן דסבר דהגם דערב עליו אדם אחר וידע ביה מעי"ט אם לא עשה עירוב וסמך על זה שעשה בשבילו שיקרא זה פושע אדרבא נאמר אליו הלכה למעשה אם תרצה סמוך על זה שעשה לך ולא תעשה אתה שום עירוב ופשטא דדברי הש"ס דאמר למעלה אבוה דשמואל שערב אכולה נהרדעא ר' אמי ור' אסי מערבי אכולה טבריא משמע דהוו מפטרי לבני נהרדעא ובני טבריא מעשות עירוב שהיו רוצים בני העיר שלא לטרוח בעירוב היו הם מערבין עלייהו וסומכים עליהם ולא היו צריכין בני העיר לערב והגם דאיכא לדחויי דה"ק מערב אכולה כו' ונ"מ לשוכח. קושטא דהוינן מפרשי הכי אי הוה קדם לן דאין נכון שיסמכו על המערב כל העיר וצריכין לערב כל א' בפ"ע אז הוינא מפרשי הך דמערבי אכולה כו' בדרך זה הגם דהוי דוחק משא"כ אחר האמת דלא אשכחן מאן אמרה להא מלתא דאין אדם יכול לסמוך על עירוב שעושה אחר עליו אמאי דחקי' פשטא דמלתא נמצינו אומרים ב' הלכות א' דכל דאיכא מאן דמערב אכולה מתא אם הודע לון מעי"ט דאיהו מערב עלייהו מאן דבעי לסמוך עליו יסמוך ואינו צרי' לערב כל עיקר אפילו לכתחילה. ב' אם לא אודע להו מעי"ט חייבים כולן לערב ואם שכח א' מהן הרי זה סומך על המערב עליו כשמודיעו בי"ט ודעת הרמב"ם ז"ל בזה עיין בדיבור שאחר זה:

שם גמרא לשנה חזייה כו' א"ל לכ"ע שרי ולך אסיר פושע את ע"כ. בין בדעת הסמיא בין בדעת שמואל בדעת הסמיא אמאי הוה עציב ולא סמך אדשמואל וזה יכולני לומר דלא ידע דשמואל הוה מערב כל שנה ושנה אכולה מתא וכדכתיבנא לעיל דלא הוה מכריז ולהכי נתעכב כמעשהו אשתקד וכטעמו הראשון אלא שמואל דא"ל לכ"ע שרי ולך אסיר בשלמא מאי דאצטריך למימר לכ"ע שרי נתכוון לומר אליו שערב גם בשנה זו אכולה מתא מה דלא הוה ידע איהו אלא מאי דאסר עליו מ"ט והרי שכחה מצויה היא ומאי פשיעותא איכא. והר"ן כתב וז"ל פושע את דכיון דעציבת גילית אדעתך שאינך רוצה לסמוך על אחרים ולא הנחת ואף אני אין דעתי על הפושעים שאינם רוצים לסמוך עלי עכ"ל. דברי הרב לכאורה אינן מחוורין לפי דעתי חדא אמאי חושדו לסמיא בהכי דילמא לא הוה ידע דשמואל ערב וכי היכי דהוה עציב בשנה ראשונה ואין הכרח לומר דאם ערב בשנה אחת על כל בני מתא שיעשה כן בכל שנה ולהכי הוה עציב דילמא לא עירב אכולהו לסמוך עליו ב' וכי בשביל שלא רצה לסמוך על שמואל ורצה לערב הוא יקרא פושע מה תאמר שהפשיעה היא ששולל בדעתו שאינו חפץ לצאת בדשמואל הגם שישכח ולא יערב דבר תימה הוא זה אטו בשופטני עסקי' מאי דעתו דסמיא למיעבד כי האי ופשי' דשמואל ג"כ לא יחשדנו בדבר זר כזה שאין אדם עושה דברים זרים ופשעים בלא הנאה וסיבה ראויה לו כזה ג' אמאי אצטריך למימר ליה פושע את מאי אירייא פושע דקאמר ליה בלא טעמא דפושע הרי הוא שולל בדעתו עירובו של אחר וזה אינה עבירה שיקרא עליה פושע וכי מי ששולל בדעתו הנאה מאחר יקרא פושע והר"ן ז"ל הרגיש ליישב ואמר פושעים שאינם רוצים לסמוך עלי ע"כ. משמע שהקפיד שמואל על ששללו מדעתו שלא לסמוך עליו וע"ז קראו פושע ודרך רחוק הוא זה ואפשר דדעת הר"ן היא עז"ה דשמואל הוה ידיע אכוליה מתא דמערב אכולהו ובשנה א' דחזייה דהוה עציב חשיב שמואל דלאו אדעתיה דההוא סמיא דשמואל מערב והעירו שיסמוך עליו. אי נמי שנה ראשונה חשב ההוא סמיא דבעי' דעת מי שהניחו בשבילו וכדבעי בסוגיין אי בעי' דעת מי שהניחו בשבילו או לאו בהא נמי הוה מסופק ההוא סמיא וא"ל שמואל סמוך אדידי פי' ולא בעי' דעת מי שהניחו בשבילו וכפשיטותא דסוגיין אבל בשנה אחרת דחזייה דהוה עציב דן שמואל ביה דלא הוה ניחא ליה למיסמך עליו משום שסובר שאין מהני עירוב שעושים אחרים אלא מה שעושה הוא בעצמו וזה הוא פשע שפשע בדברי חכמים שחכמים סוברים דעירוב שעושים אחרים עליו יוצא בו והוא אינו רוצה לצאת בשל אחרים א"כ אדם כזה ראוי לקנוס דהגם שבדיעבד ירצה לסמוך אסיר והיינו דקאמר ליה לכ"ע שרי ולך אסיר משום שפושע הוא שמורד בדברי חכמים והוא אומרו פושע את וכפ"ז מאי דאמר הר"ן שאינם רוצים לסמוך עלי לאו דוקא עליו אלא בשביל שהוא ערב נקט להא מלתא ביה ואה"נ אם היה מערב אחר נמי יקפיד שמואל על הסמיא ולפום האי פירושא האי סמיא פושע גדול שהמרה בדברי חכמים וראוי הוא לכל קנס וקנסו שמואל כפי הנראה לו לפי שעה ואה"נ אי הוה נראה לו לקונסו באופן אחר והכל לפי ראות עיני הדיין ובזה ליכא לאקשויי למה השמיט הרמב"ם ז"ל דין זה דפושע בשהזכיר הלכות אלו דפושע דהכא הוא שאינו מודה להלכה א' שהורו חכמים והוי כממרא על דברי חכמים ובזה לא קא מיירי הרמב"ם ולעולם כל ששכח לעשות עירוב ואפילו שנה אחר שנה לא נתן דעתו ושכח הרי זה סומך על המערב על כולה מתא ולדרך זה מפרשינן טעמא דשמואל שלא היה מודיע דהוה מערב אכולה מתא כדרך ב' שפירשנו בדיבור שלפני זה. וחוץ מדרכו של הר"ן נראה לומר ששכח שנה אחר שנה ולא היה יודע דשמואל הוה מערב תמיד אכולה מתא לומר שסמך עליו להכי קראו פושע והגם דאמרי' בברכות בדין השוכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' דשוכח אנוס הוא ולא מחלקינן בין שכח פעם א' לשכח יום אחר יום שאני ההיא דהא מאי דאנו אומרים שוכח פושע לאו משום דמחליטין דלא משכחת לה שיאנס בשכחה דזה שיבוש דפשיטא דשכחה מצויה בבני אדם ושלא לדעתו ישכח אלא דמשכחת לה שישכח מחמת הפשיעה שיסלק הדבר מדעתו ולא יחוש לו ומשכחת לה נמי שתאנסהו השכחה לזה בתפלה דהויא מלתא דליכא למיחש שמזלזל בה ואינו חש שישכחנה דבני אדם לא מזלזלי בתפלה וכמ"ש הב"י בישובא דקו' דאמאי בנ"ח אפי' איכא פיתחא אחרינא אנו מצריכין אותו להדליק בשני פתחים משום חשדא והעובר על פתח בה"כ אנו אומרים דלא חשדי ליה דאמרי אחלף באידך פיתחא ואמר דשאני תפלה דלא חשדי ליה אינשי דפושע משום דכ"ע מזדהרי בה יעש"ב. והגם דהך ישובא לא סליק שפיר מטעמא אחרינא סוף סוף בהא מלתא הוי טעם לשבח דלענין תפלה טפי מזדהרי בה אינשי משא"כ מצות עירוב דהוי דרבנן משום היכירא לומר ק"ו מי"ט לחול כו' בהאי מלתא אם שכח ב' פעמים רצופים תלינן למימר דפושע הוא ומצד זלזול דמזלזלי במלתא דרבנן הוא דשכח ולא אנסתו השכחה עוד אפשר לומר שמכירו היה שמואל דפושע היה ומזלזל בדברי חכמים ולזה כשראה שגם שנה שניה לא הניח אמר בודאי שפושע הוא כחזקתו שהיה מחזיקו בה והוא אומרו פושע את פי' בעלמא מכירך אני שאת פושע ולזה לכ"ע שרי פי' אפי' שוכחים דכוותך ואת אסיר ולפום השת' דברי שמואל לדרך שפי' בהר"ן ז"ל נקרא פושע כל מי שאינו מאמין בדברי חכמים שאמרו לסמוך על המערבין לו ולפי דרכינו לדרך הא' נקרא פושע כל מי ששוכח שנה אחר שנה ודוקא במלתא דרבנן כהא דגזרו שמא יטעה. ולדרך הב' דוקא מי שהוא מוחזק בפושע בעניינים אחרים אם שכח ב' פעמים זה אחר זה הגם שהוא אומר שכחתי דיינינן בשכחתו דין פושע. והרמב"ם ז"ל שהשמיט דין דפושע לדרך זה בין אם נאמר דמפרש דמאי דקרי ליה פושע למה שקדם אליו בידיעתו בין למאי דנפרש דקרי ליה פושע בשביל דהוי מלתא דרבנן קנס ליה בשכחתו דהוי פשיעה אין זה אלא הוראת שעה שיכול הדיין לקנוס כמו שיראה בעיניו ולא להוראה הוי הא מלתא ותלמודא דמייתי לה הוא להודיע דמצינן למיקנס אפי' בכה"ג דמיבטיל משמחת י"ט עכ"ז אם יראה בעיניו לקנוס כה"ג הכל כמו שיראה בעיניו למגדר מלתא ולזה לא כתבו הרמב"ם ז"ל דכבר הודיע במקומו דרשות ביד החכם לעשות ככל אשר יראה בעיניו ואת"ל דדעת שמואל היא דכל שפושע בכה"ג ואינו מניח עירוב לא שרינן ליה לסמוך בי"ט על אחרים מדהוה ר' יעקב בר אידי מכריז סתם כל מי ששכח כו' משמע דבכל גוונא יסמכו אדידיה וקיימא מלתא בפלוגתא דאמוראי ופסק כר' יעקב והרמב"ם בפ"ו מהלכות י"ט כתב וז"ל המניח עירובי תבשילין כדי שיזכה לו ולאחרים וכו' ואינו צריך להודיע לאלו שזיכה להם מעי"ט כו' אבל הן צריכין לידע שזיכה להם ועירב להם ואח"כ יסמכו עליו ויבשלו אעפ"י שלא ידעו אלא בי"ט הרי אלו מותרים ע"כ. מ"ש א"צ להודיען כו' פי' כשיערב העירוב אינו צריך להודיע להמערב עליהם אלא מערב סתם הגם שהם אינם יודעים בשעת הנחת העירוב שום דבר ולזה כשהזכיר הרמב"ם ידיעתם של המערב עליהם דקדק לומר צריכין לידע שכבר זיכה להם כו' אמר תיבת כבר לומר שהידיעה היא אחר שכבר עירב לא קודם שזה כבר שלל במ"ש ואין צריך להודיע כו' והיינו מאי דמסיקי' דדעת מי שהניחו לו לא בעינן ומ"ש אבל הן צריכין לידע פי' ואפילו בערב י"ט שיש להם זמן לעשות עירוב אם יודעים שחכם א' עירב להם יסמכו עליו ולא יערבו הם אם ירצו יסמכו על מה שערב להם האחר והיינו מאי דשמעי' מעובדא דאבוה דשמואל ור"א ור' אסי דהוו מערב כו' והיו סומכין עליהן לכתחילה ולא היו מערבין וליכא לפרושי דברי הרמב"ם במאי דכתב יסמכו עליו כו' פי' אם שכחו ולא ערבו מעי"ט וידעו בי"ט יסמכו עליו והוא מה שגמר אומר הרמב"ם אע"פ שלא ידעו אלא בי"ט כו' אבל לעולם מעי"ט כל שיש שהות לערב אין להם לסמוך על המערב להן וכמו שפי' בדעת ר' יעקב בר אידי הא ליתא דממה שדקדק לומר הרמב"ם ז"ל הרי אלו מותרים גילה שאין מאמר אעפ"י נרדף וסמוך אדלעיל מיניה דא"כ אמאי הוצרך לומר הרי אלו מותרים הרי אמר בסמוך יסמכו עליו ויבשלו ויאפו וכשאמר אעפ"י וכוונתו לומר גומרן של דברים דבהכי מיירי מאי דקאמר ויבשלו ויאפו מה מקום בעולם לומר הרי אלו מותרים אלא ודאי דמלתא אחריתי קאמר מאי דלא השמיענו בתחילת דבריו דבתחילת דבריו השמיענו שיסמוך על המערב עליו אפילו מעי"ט ולא יערב הוא כדכתיבנא ובתר הכי השמיענו חידותא דדינא דאפילו לא ידע בעולם שיש מאן דמערב להו אלא בי"ט שפיר דמי ומותרים לסמוך דדעת מי שהניחו לו בעינן עוד כתב הרמב"ם שם וז"ל ויש לו לאדם לערב על כל העיר וכו' ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי עכ"ל במ"ש ויש לו לאדם וכו' הודיע דמצוה לערב על כל העיר וכדעבדי כל האמוראים דמייתי הש"ס. ואמר לאדם לפי שבזה אין הפרש בין חכם למי שאינו חכם כל שיודע לערב מצוה לערב על כל העיר. ומ"ש למחר מכריז כו' שלל דעת שמואל ואפילו לפום מאי דפי' דסובר דמי שלא הניח שנה אחר שנה וכדומה פושע הוא דמהאי טעמא לא הוה מכריז דהגם דנאמר דכך היא דעת שמואל פסק כר' יעקב דהוה מכריז וטעמו משום דמעשה עדיף ואפי' מי שפשע ולא הניח יבא ויסמוך. וא"ת דהא ההוא עובדא דההוא סמיא נמי נימא ביה מעשה עדיף הא ליתא דבהוראה להיתירא כדעביד ר' יעקב הוי חידוש לומר עליו מעשה עדיף מהוראה לאיסורא דשמואל לההוא סמיא דחומרא היא והגם דאיכא קולא לענין שמחת י"ט הא מצי לתת קמחו ומאכלו במתנה לזולת ויבשל לו ולפום מאי דפרישית דדוקא לא אמר שמואל אלא לההוא סמיא מהטעמים הנז' שפיר השמיט הרמב"ם דין פושע אפילו לשמואל:

וראיתי להרא"ש והאחרונים שכתבו דאם עירוב אדם א' לבני העיר אין רשאים לסמוך עליו לכתחילה ולא יעשו עירוב אלא דוקא אם שכחו בשוגג. ולא ידענא מנין להם דבר זה ואולי שסוברים דר' יעקב שלא היה מכריז אלא בי"ט מוכח שלא היה רוצה שיסמכו עליו אלא בזמן שאין בידם לתקן והיינו בי"ט ושכחו לערב אבל מעי"ט צריכין לעשות ודעת הרמב"ם ז"ל לא כן ואין הוכחה מדברי ר' יעקב וכדכתיבנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף