ראשון לציון/ביצה/טז/א

ראשון לציון ביצה טז א

גמרא אמר רב דגים קטנים מלותי' אין בהם משום בישולי גוים אר"י ואם צלאן גוי סומך עליהן כו' משמע דוקא צלאן אבל בלא"ה הגם שמלוחין הגם שנאכלין חיין אין סומכין עליהן משום עירובי תבשילין. וקשה לדקתני בברייתא דמייתי תלמודא בע"ב וז"ל תבשיל זה צלי ואפי' כבוש כו'. הרי להדיא דהגם שאינו מבושל ולא צלי סומך עליו ומ"ש מדגים מלוחים וראיתי להטור בסי' תקכ"ז שהשמיט מהלכות כבוש משמע שקושייתנו דחקתו וכתב הב"י דסובר הטור דמדרב יוסף נשמע דלא קי"ל כברייתא דקתני כבוש סומכין עליו וסובר הטור דכבוש במים נמי נקרא כבוש וממאי דקאמר רב יוסף דגים מלוחים בעי צליה כ"ש דכבוש במים בעי בישול או צלי ע"כ משמע מדבריו דאם היה סובר הטור דכבוש הוי דוקא בציר וחומץ הוה מחלק בכבוש דכבוש דהוי טפי ממליח לא בעי בישול אלא לצד שסובר כבוש במים בהכרח דהוי דלא כרב יוסף דהצריך אפילו במליח צליה וקשה לדבריו דהא פסק בש"ע י"ד סי' ק"ה ס"ה וז"ל איסור שנשרה עם ההיתר מעת לעת בצונן מיקרי כבוש והרי הוא כמבושל וכו' ואם הוא כבוש בתוך ציר או חומץ אם שהה כדי שיתננו על האור כו' ע"כ הרי דדעת מרן בפי' כבוש הוא במים א"כ כיון שפסק סי' תקכ"ו ס"ה וז"ל תבשיל זה אפילו צלי כו' ואפי' כבוש כו' ע"כ הרי דכבוש אפילו במים סומך עליו א"כ אמאי גמר אומר שם באותו סעיף וז"ל ועל דגים הקטנים שבשלן ע"כ. מאי אירייא בשלן והלא ק"ו הוא מכבוש שפסק שאין צריך בישול וכמ"ש הוא ז"ל והגם דמצינן לומר דמאי שכתב מרן אינו אלא כדעת הטור שטעמו שהשמיט כבוש משום דסובר דכבוש במים בזה באה לו הסברא לומר דאדחייא ברייתא דקתני כבוש מדמייתי הש"ס הך דר' יוסף דמצריך במליח צלייה אבל לדידן אפילו כבוש במים מערבין בו ולא במליח אלא דסברא מרחקת דבר זה דלפחות להוו שקילי כבוש במים ומליח. והרמב"ם כתב בפ"ו מהל' י"ט וז"ל תבשיל שאמרו לענין עירוב זה אפילו צלי אפילו שלוק אפילו כבוש או מעושן כו' אפילו דגים קטנים שהדיחן במים חמין והדחתן היא בישולן לאכילה עכ"ל פסק כברייתא ומשמע דסובר דמלתיה דרב יוסף דהצריך צלייה בדגים קטנים אדחייא מחמת הברייתא והגם דלא אותיב תלמודא מינה לרב יוסף כללא הוא דכל דהברייתא משתמעא ודאי דלא כוותיה אינו חש הש"ס להקשות דודאי דדחוים דבריו דלא פריך הש"ס אלא אם מסתפק דאיכא לשנויי וכל זה הסכימו אליו בכללי התלמוד ומהשתא כיון דברייתא קתני להדיא כבוש הרי הוא כמליח דסומך עליו אלא דלדברי מרן שפסק בכבוש דסומך עליו והצריך בדגים קטנים שצריך לצלותן צ"ע והנכון בעיני לומר דכיון דמתניתין קתני דבעי תבשיל לעירוב בעינן מידי דהוי מבושל ובברייתא חדית דינא דכבוש הגם דאינו מבושל ע"י אש כיון דאמור רבנן דהוי כמבושל סומך עליו לעירוב ודגים קטנים הגם דמלוחים הם וקי"ל מליח כרותח ה"מ דה"ל מליח כרותח דוקא במליחה דהוי כמליחה דלקדירה דאינו נאכל מחמת מלחו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ להדיא בפ"ט מהלכות מ"א ה' י"ח יע"ש אבל מליחה דדגים קטנים היא מליחה ולא עד מאוד שיעור שממתקת אותן באכילה ואינן מולחין אותן הרבה כל עיקר ולא הוי רותח ובמליחה זו הם נאכלים כמות שהם חיים ומהאי טעמא הוא דאמר רב אין בהם משום בישולי גוים מטעם שנאכלים כמות שהם חיים אבל לענין עירוב כיון שלא נתבשלו ולא היתה להם מליחה גדולה דהוי כרותח הגם שע"י מליחה זו קטנה הוי להו מעט בישול אינו נקרא תבשיל לסמוך עליו בעירובי תבשילין ותדע שכתב הרמב"ם בפ"ז מהמ"א וז"ל דגים קטנים שמלחן ישראל או כותי הרי הם כמו שנתבשלו מקצת בישול ואם צלאן כותי אח"כ מותרים ע"כ. ובהלכה שאחריה כתב וז"ל דג שמלחו כותי ופירות שעשנן עד שהכשירין לאכילה הרי אלו מותרים מליח אינו כרותח בגזירה זו ומעושן אינו כמבושל ע"כ. קשה אחר שכתב הרמב"ם דגים קטנים שמלחן כותי כו' וצלאן כותי דשרי מה צורך להשמיענו במליחת דגים גדולים דלא יאסרו מחמת מליחת כותי אלא ודאי דחידוש גדול השמיענו בהלכה ב' דלא שמעינן במליחת דגים קטנים משום דמליחת דגים קטנים אינה מליחה דכרותח לומר הנה הוא בישול דגזור רבנן בישולי גוים וזה בכלל אלא מליחה קלה ודומה למקצת בישול אבל מליחה גדולה דהוי כרותח והוי בישול ממש אימא דהוי בכלל גזירה דבישולי גוים קמ"ל דג שמלחו כותי דסתמא במליחה גדולה והוי כרותח דהוי מבושל ואעפ"י כן שרי מטעם דלא גזרו אלא בישול דאש ממש ולא מליח ולא מעושן ואפשר דאשמועינן ג"כ הלכה ראשונה דדגים קטנים הגם דלא נמלחו מליחה דכרותח אעפ"י כן אם בשלן גוי שרי דמקצת בישול זה מוציאן מידי איסור בשולי גוים נמצאת אומר דמליחת דגים קטנים אינה כרותח ומהשתא מי הוא זה שידין בהם בכבוש לענין עירובי תבשילין דשאני כבוש משום דהוי כמבושל ואה"נ מליח דנמלח במליחה דהוי כרותח מערבין עליו מידי דהוה כבוש וכפ"ז עולין פסקי מרן על נכון שכתב דכבוש סומכין עליו ודגים קטנים מלוחים צריכין צלייה ופש גבן ליתובי דעתא לדעת הטור שהשמיט כבוש. ונראה דהטור סבר דדגים קטנים לפעמים עושים להם ג"כ מליחה גדולה דהוי כרותח ואעפ"כ מצריך רב יוסף צלאן והגם דבברייתא קתני כבוש סומכין עליו איכא תנא אחר דלא קתני כבוש אלא צלי ושלוק וכן מצאתיה בפרק ב' דתוספתות די"ט וכיון דכן לא חש הש"ס לאותובי לרב יוסף מהברייתא דהא איכא דתני כוותיה ובכגון דא דאיכא פלוגתא דתנאי פסקי' כתנא דסבר רב יוסף כוותיה וכפ"ז למאי דנאמר דמליחת דגים קטנים לא הוי מליחה גדולה דהוי כרותח ובהכי הוא דמיירי דהכי הוא מנהגם ולא חיישינן ללפעמים דמולחין אותן מליחה גדולה כפ"ז יודה הטור לפסק הרמב"ם כדכתיבנא וא"ת כפי דרכינו הוי מלתא מחלוקת במציאות דהטור סובר דהוי מליחת דגים קטנים במליחה גדולה דהוי רותח ולרמב"ם הוי מליחה קטנה דלא הוי כרותח לאו קו' היא דלעולם דרכם הוא במליחה קטנה אלא דסובר הטור דלפעמים מולחים אותן הרבה להתקיים ימים רבים ואעפ"כ קאמר רב יוסף אם צלאן ולהרמב"ם דברי רב יוסף הוא ברגיל ואגב ראיתי לתת לב במאי שפי' מרן בי"ד סי' קי"ג דפירוש דברי הרמב"ם שכתב דג שמלחו כו' היא בדג גדול שמלחו ובשלו גוי דאסיר ודייק ממה שאיחר הרמב"ם דין דג גדול אחר דין מליחת קטנים כו' יע"ש דאחר המחילה מכבודו אין דבריו נראין דהרי כתב הרמב"ם שם באותו פרק ה' י"ד וז"ל ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי כגון בשר ודג תפל כו' יע"ש הרי דאפילו דג גדול אם הוא מליח אין בו משום בשולי גוים אלא ודאי דדג שמלחו אפי' הוא גדול ונאכל ע"י הדחק אם בשלו גוי מותר ואדרבה השמיענו הרמב"ם ז"ל בבישול דגים קטנים דאין בהם בישולי גוים ומכ"ש דגים גדולים שמולחים אותם מליחה גדולה דהוי כרותח כדכתיבנא ועיקר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף