גליוני הש"ס/ביצה/טז/א
גליוני הש"ס 
ביצה טז א
כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה כו'. נ"ב כלשון זה ב"ב יו"ד א' כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה כו':
חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יו"ט. נ"ב אולי בזה עניין הדרש כהך דשלהי עירובין דדרשי' בתפילין והיו לך לאות יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות כן כאן דרשי' כי חק לישראל הוא יצאו שבתות וי"ט שהן גופן חק אינם בדין ר"ה, עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ט דשבת איקרי חק עש"ה ויו"ט ושבת כי הדדי נינהו, עיין שבת ס' ב' ומש"ש על הגיון וכיון דחק לישנא דמזוני הוא לכן דרשי' גם יציאת שבתות וי"ט לעניין זה שאין המזון שלהם ויציאותיהם נידון בר"ה רק אם פיחת כו' ועיין רוקח סי' רכ"ח הביא ל' הפסיקתא מר"ה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים וחולו של מועד כו':
מצא אחרת נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה. נ"ב יל"ע לכאורה למ"ד הזמנה מילתא היא מדוע אין הראשונה אסורה משום מוקצה מחמת מצוה ועיין פי' הראב"ד עדיות פרק ד' משנה יו"ד ד"ה כלכלת שבת דכ' שכל המוכן לשבת אין אדם נמלך עליו למוכרו ולא לעשותו לדבר אחר כו' ע"ש ואולם י"ל דרק הדרך כן משום חיבוב וכבוד שבת אבל אינו איסור ועוד דבמוצא אחרת נאה הימנה הא לא עדיף מקדשים דנפדין בשביל מציאת אחרת נאה הימנה כמבואר בשבועות י"א ב' וכאן נמי מה שמכין השני' הנאה מן הראשונה תחת הראשונה זהו כפדיון לראשונה שהיא נפדית ומתחללת בשני' וגם סתמא בהכינו ראשונה מיד דעתו שאם יזדמן לו נאה הימנה יאכל את זו והיא אומדנא ברורה דהוי כתנאי דמהני בהקצאה וז"פ:
נשמה יתיר' לא אודעינהו. נ"ב עיין רש"י נשמה יתיר' רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה כו' ונ' דטעמא דלא אודעינהו לעכו"ם משום דזה לא שייך בעכו"ם אכילה של קדושה ונ' דהיינו נמי טעמא דמ"ד דעכו"ם מקריבין רק עולות דכליל ולא דבר הנאכל לאדם, עיין מנחות ע"ג ב' וזה כפי עניינם דאין אצלם אכילה של קדושה וגם לפמ"ש רש"י רוחב לב למנוחה ולשמחה כו' והיינו דיש שמחה של קדושה בהאכילה וזה לא שייך אצלם כי האכילה אצלם מוגשמת ולשמחה מה זו עושה והיינו ג"כ טעמא דאין מקריבין דבר הנאכל דכל אכילת קרבנות הוא ג"כ שמחה מדבא מן המעשר, עיין תוס' מנחות פ"ב א' ד"ה אינו וד"ה הנסכים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |