קרן אורה/תענית/יט/א

קרן אורה תענית יט א

ובעז"ה נתחיל פ' סדר תעניות אלו - פרק שלישי}}

דף י"ט ע"א

משנה על אלו מתריעין בכ"מ כו' מעשה שירדו זקנים כו' וגזרו תענית על שנראה כו'. יש לדקדק מאי מייתי מתני' מהנהו זקנים הא בכל צרה שלא תבא כל סביבותי' מתענות ולא שמעינן מינייהו דמתריעין בכל מקום. וי"ל דשמעינן מינייהו שהם מכה מהלכת וצריך להתענות אפילו שאינן סביבותי' וכ' הר"ן ז"ל דלאו דווקא בכל מקום אלא בהפרכי' שלה כמו ארץ ישראל כולה וכן מבואר בתוספתא אלא דצריך לדקדק על מה שכ' הר"ן ז"ל במשנה דעל אלו מתריעין בכ"מ אם הם בבבל מתריעין באספמיא ונראה קצת כסותר דבריו הראשונים ז"ל עכ"פ ודאי גם לדברי הר"ן ז"ל יש חילוק בין אלו לשאר צרות שלא תבוא דבשאר אין מתריעין או מתענין אלא סביבותי' ובאלו בכל הפרכי' ולפרש"י והרמב"ן ז"ל יש עוד חילוק דבאלו מתריעין ומתענין בכל הפרכיא אבל דעת הראב"ד ז"ל דאין חילוק בזה אלא דכאן רק בסביבותי' וכאן בכל הפרכי' ולר"ע מתריעין בלא תענית ועובדא דזקנים אתיא כרבנן דמתענין ולא מתריעין והא דמיבעי לן בש"ס הא דלא הודו לו חכמים לשמעון התימני אי אפילו בחול ופשיט הש"ס דאין מתריעין אפילו בחול על הדבר ומשום ר"ע תני לה בברייתא צ"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דאין מתריעין רצופים אבל בה"ב ודאי מתריעין לר"ע אפי' כל סביבותי' אלא דלשון הברייתא אין מתריעין על הדבר כל עיקר לא משמע כן וכן משמע לקמן מפירש"י ז"ל דאין מתריעין כלל משום דגזירה היא וצ"ל לפירושי דתנאי היא ואליבא דר"ע תנא דמתניתין אליבא דר"ע ס"ל דמתריעין על הדבר בחול וחנן בן פיטום ס"ל דאין מתריעין כלל אלא דא"כ אמאי קאמר הש"ס דלא הודו לו חכמים אפילו בחול הא איכא חכמים שמודים לו בחול ר"ע דמתני' ודעת הרמב"ם ז"ל בזה הוא דאין חילוק כלל ובכל הצרות של"ת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותי' מתענות לבד אפילו של חיה רעה וחרב ועמדו ע"ז הכ"מ והלח"מ דהא על אלו מתריעין בכל מקום תנן ועי' בלח"מ ז"ל שכ' דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטת הראב"ד ז"ל דפי' על אלו מתריעין בכ"מ היינו מתריעין לחוד וכר"ע ולרבנן מתענין לחוד וסביבותי' היינו איפרכי' שלה וא"כ אין חילוק כלל ע"ש בדבריו ז"ל שכ' שם הר"ן ז"ל דסביבותי' היינו האיפרכי' וכבר כתבתי לעיל דמבואר בדברי הר"ן ז"ל אליבי' דהראב"ד ז"ל דיש חילוק בין סביבותי' לאיפרכי' אלא מדברי התוספתא משמע דאין חילוק דתני התם גבי בורות שיחין ומערות על כולם אין מתריעין אלא באיפרכי' וכן גבי חרב תני נמי דאין מתריעין אלא באפרכי' משמע דאין חילוק בדבר וע"כ צ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל אלא דמאי דתנן במתני' על אלו מתריעין בכ"מ כו' מפני שהיא מכה מהלכת קשה ליישב לשיטתו ז"ל ועיין בכ"מ ולח"מ שישבו בדוחק. ונראה דגם הרמב"ם ז"ל מודה דיש חילוק בין צרות חרב וחיה רעה וארבה וחסיל לשאר צרות דבשאר צרות אין מתענין אלא סביבותי' ובחרב וחי' רעה מתענין בכל הפרכי' ולא הוצרך לבאר זאת משום דמסברא בחרב העוברת ממקום למקום כל הפרכי' צריכין להתענות מפני שקרוב הוא לעבור החרב גם בתוכם ח"ו ולענין זה כל הפרכי' חשיב סביבותי' כמו כן החי' רעה ג"כ מכה מהלכת היא וא"כ גם לדידי' יש חילוק בין מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת אלא דאכתי אינו מיושב כיון דמתני' איצטריך לאשמעינן האי מילתא אמאי לא אשמע לן הרמב"ם ז"ל ועוד תיקשי הא דכתב גבי ארבה וחסיל אפילו לא נראה אלא כנף א' בכל א"י מתענין ומתריעין עליהם וא"כ פסק בזה כפשטי' דמתני' דאפילו משום כנף אחד מתריעין בכל א"י והטעם הוא מפני שהיא מכה מהלכת כמבואר בתוספתא להדיא וא"כ אמאי לא כתב כן גבי חרב וחיה רעה ושדפון והיה נראה עוד לומר דהרמב"ם ז"ל מפרש המשנה כשיטת רש"י ז"ל דעל אלו מתריעין בכ"מ היינו מתריעין ומתענין והא דמייתי מתני' עובדא דזקנים דגזרו תענית הוא ע"ד מחלוקת דפליגי את"ק וס"ל דבשדפון וחי' רעה סביבותי' מתענין לבד ופסק כוותייהו בחרב דהוי דומיא דחיה רעה ובחיה רעה ובשדפון אבל בארבה לא מצינו דפליגי בזה ע"כ פסק כסתמא דמתני' דאפי' לא נראה אלא כנף אחד בכל א"י מתריעין עלי' ועדיין צ"ע ולשיטת הרמב"ן ז"ל א"ש הא דתני בברייתא בגמרא על כולן אין מתריעין עליהן אלא באיפרכי' שלהם דקאי אחרב וחיה דכוותייהו כמו שכתב הר"ן ז"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דבכ"מ היינו אם יראו באספמיא מתריעין בבבל א"כ במאי קמיירי האי ברייתא אי בחרב וחי' רעה מאי אירי' ב פרכי' הא בכל מקום מתריעין ואבשאר צרות הא אין מתריעין אלא בתוך המקום שהצרה ח"ו בו אם לא שנאמר דאתיא כר"ע ועיין בלשון רש"י ז"ל בגמ' משמע דהפרכי' היינו המקום שהצרה שם ח"ו ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מש"כ דאין מתריעין על הדבר אלא אותה העיר מתענה ומתרעת כו' ע"ש וצ"ל כמ"ש לעיל דחנן בן פיטום פליג עם תנא דמתני' אליבא דר"ע ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף