קרן אורה/עירובין/ה/א
גמרא היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו עיין ברא"ש ז"ל ובבעה"מ מה שהשיגו על הרי"ף ז"ל ונראה כפי' הר"ר יהונתן דהרי"ף ז"ל ג"כ כוונתו שיתן הקורה למטה בקרקע ודי בטפח ולא בעינן ד' טפחים דהיכר של מטה כהיכר של מעלה ומ"ש הרי"ף ז"ל האי טעמא ובג' מסקינן דפליגי בשמא יפחות משום דבירושלמי משמע דפליגי בהאי סברא אי היכר של מטה כהיכר של מעלה דאמר רב אחא התם ממעטו כדי מקום משמע דבעינן דוקא ד' טפחים שיעור מקום ועיין בק"ע בירושל' ואישתמיט לי' ד' הרא"ש ז"ל דגרסינן בירושלמי כדי מקום ע"ש ובעה"מ ז"ל כתב דהלכה כאביי דבעינן ד' טפחים מהא דאמרו בירושלמי הא דרב אחא ברישא ש"מ דהוא רבי' ואין זה מוכרח דהא בירושלמי פליגי בהיכר של מטה ובש"ס דילן מסקינן דכ"ע ס"ל היכר של מטה כהיכר של מעלה ובשמא יפחות פליגי ורב יוסף דהוא רביה דאביי אמר דלא גזרינן ולשון הרא"ש ז"ל דמסופק בד' הרי"ף ז"ל הלכה כד' מי אינו מובן דהא כתב בהדיא דהיכר של מטה כהיכר של מעלה והוא כרב יוסף ויש לדקדק בהא דאמר הש"ס דפליגי בקורה אי משום מחיצה או משום היכר ומ"ד בד' ס"ל משום מחיצה ופירש"י ז"ל דס"ל דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מך' א"כ לפ"ז מאי מהני אמלתרא בגובה בשלמא אי משום היכירא כי איכא אמלתרא הוי היכר אלא אי משום דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מך' מאי מהני אמלתרא וי"ל דהא מיבעי' לן לקמן אמלתרא אי מהני ברוחבה אלמא משום אמלתרא חשיבא מחיצה יותר ועוד אפשר לומר דהא דאמרינן הכא קורה משום מחיצה היינו כרב דיליף מפתחו של היכל דלמעלה מך' הוי פירצא אלא דלפ"ז לא הוי דומיא דקורה משום מחיצה או משום היכר דאמרינן לקמן במכילתין דהתם קאי על עיקר תקנתא דקורה ויותר נראה דזה שאמרו חכמים דלא אמרינן יורד וסותם למעלה מך' היינו נמי משום דתקרה שהוא למעלה מך' אמה דלא שלטא ביה עינא לא אמרינן יורד וסותם ולפמש"כ רש"י ז"ל בריש שמעתא דאפילו למ"ד משום מחיצה עכ"פ טעמא דעשרים אמה היינו משום הכירא א"כ הוי מצי למימר דתרווייהו ס"ל משום מחיצה ולמר סגי בטפח ולמר בעי ד' טפחים. וראיתי לא' מהמפרשים שרצה לקיים פירושא דכמה ממעטו היינו בגובה כפי משמעות ד' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והא דבעי אביי ד' טפחים משום דס"ל כרבה רביה דמקצת קורה למעלה ומקצת למטה פסול ולא אבין דהיכא דאיכא הכשר קורה למטה כ"ע מודו דכשר ועיין בדברי הה"מ שמפרש ג"כ כפי הר"ר יונתן וכמש"כ לעיל ודו"ק:
שם גמרא היה פחות מי' טפחים ובא להשלימו משכו בכמה. רש"י ז"ל דקדק מ"ש דלעיל גבי מיעוט נקט רחבו בכמה והכא נקט משכו בכמה. והיה נראה דלעיל נקט רחבו משום דהמשך הוא לרוחב המבוי דהמיעוט בעינן על כל רוחב המבוי לאורך המבוי אין צריך אלא טפח וזה נקרא רוחב אבל הכא דלאביי צריך ארבע אמות לאורך המבוי ע"כ נקרא משך דרוחב המבוי אולי היא פחות מד' אמות והנה פשט הלכה זו נראה דפליגי במבוי גדול אלא דבשיעור השלמה לרב יוסף סגי בד' טפחים במשך המבוי ועל כל רוחב המבוי ולא הוי מבוי שרחבו יתר על ארכו משום דנחשב למבוי מה שחוץ לד' טפחים ואביי ס"ל דבעינן ד' אמות במשך המבוי בשיעור משך מבוי ולפ"ז הי' אפשר לומר דרב יוסף מודה דבעלמא משך מבוי בד' אמות אלא דהכא די בד' טפחים להכשיר הקורה כיון דהמבוי בעצמו גדול הוא וכן משמע להדיא בירושלמי דהכי אמרינן התם ר' יוסי אמר כדי מקום ר' אחא אמר כדי מבוי משמע דתרווייהו ס"ל דמשך מבוי בד' אמות אלא דר' יוסי לא בעי כדי מבוי היינו ד' אמות אלא כדי מקום לחוד דהיינו ד' טפחים ולפ"ז הוי פלוגתא זו דומיא דהא דפליגי לעיל במיעוט אלא דמהא דאמר אביי מנא אמינא לה משמע דפליגי במשך מבוי גופא ולרב יוסף משך מבוי בד' טפחים וכן מוכח לעיל גבי הא דאמר אביי אמת מבוי באמת בת חמשה דפריך והא איפא משך מבוי ומשני כרב יוסף משמע דל"ל לרב יוסף שיעורא דד' אמות כלל אלא דלפמש"כ התוס' בד"ה אמר אביי כו' דמודה רב יוסף דלחלק את המבוי בעינן ד' אמות אכתי תיקשי דהא לרב יוסף כי איכא משך מבוי כמו לחלק מבוי לב' מבואות דהוי לקולא עכ"פ מסוגיא דשמעתין משמע דבשיעור משך מבוי פליגי והיינו משום דכל למטה מי' לאו מבוי הוא כלל והא דרב יוסף ס"ל בד' טפחים היינו משום דמשך מבוי כך היא אלא דיש לדקדק א"כ אמאי לא פליגי בעלמא בשיעור משך מבוי והנה לפ"ז א"א לומר דבמבוי גדול צריך שיהי' ההשלמה על כל רוחב המבוי דא"כ יהי' מבוי שאין ארכו יתר על רחבו ומש"ה כתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דצריך להשלים לרב יוסף דע"ד טפחים וע"כ האורך יהי' משהו יותר כמש"כ התוס' ולאביי יהי' ההשלמה ד' אמות על ד' אמות ולרב יוסף ניחא דבעינן דע"ד משום דרוחב המבוי צריך שיהי' לא פחות מד' טפחים אבל לאביי לא ידענא אמאי צריך שיהיה נמי ד' אמות ברוחב דהא נראה מדבריהם שאין צריך שיגיע ההשלמה עד כותלי המבוי וא"כ אמאי לא יהיה די ברוחב המבוי שיעור ד' טפחים כשיעור רחבו בכ"מ דהא דוקא במשך פליגי ועוד קשיא לי אמאי לא בעינן שיגיע ההשלמה לכותלי המבוי מ"ש מסוכה דבעינן שיגיע ההשלמה עד פחות מג' מן הדפנות והיינו משום דצריך שיגיעו הדפנות עד הסכך וה"נ צריך שיגיעו הדפנות עד הקורה וא"כ צריך שיגיעו ההשלמה עד הדפנות וי"ל כיון דלענין שבת די בחקק דע"ד אף שהמחיצות רחוקות הרבה מן החקק שפיר משתריא בקורה אלא דלפי זה לא הוי פלוגתא זו דומה להא דפליגי לענין מיעוט בע"כ התם צריך שיהי' המיעוט על פני כל רוחב המבוי דהא לרב יוסף ודאי ליכא למימר דסגי בטפח על טפח וה"נ לאביי דאמר בד' טפחים ברוחב המבוי צריך שיהי' ע"פ כולו ובהשלמה אין צריך שיהי' ע"פ כל רוחב המבוי וצ"ל דהתם משום דלשלטא בי' עינא צריך שיהי' כל הקורה בתוך עשרים אבל הכא לענין לשוויא מבוי לא איכפת לן מה שהקורה בצידי המבוי למטה מעשרה ואכתי קשה מהא דאמרינן לקמן היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה צריך שיהא בין זה לזה פחות מג' אלמא דכל למטה מעשרה כמאן דליתא דמי ולא ירדתי בזה לסוף דעת קדושים ה"ה הרי"ף והרמב"ם ז"ל ובש"ע פסק באמת דצריך שישלם ע"פ כל רוחב המבוי ולא מצאתי מבואר דצריך שיהי' רוחב המבוי לא יותר מד' אמות דאל"כ הוי רחבו יתר על ארכו וצ"ע. והנה התוס' ז"ל בד"ה ורב יוסף הקשו מהא דאמר רב יוסף לקמן משך מבוי בד' אמות ותירצו בדוחק ולפמש"כ לעיל הי' נראה דסוגיא דלקמן אזלא בשיטת הירושלמי דלרב יוסף נמי משך מבוי בד' אמות אלא דהכא סגי בכדי מקום וסוגיא דהכא אזלא לסברת אביי דחשיב לה להאי השלמה לתחלת מבוי ולסברתו הא דאמר רב יוסף דסגי בד' טפחים היינו משום דס"ל כן במשך מבוי וע"ז קאמר הש"ס דאפילו לסברת אביי אין ראיה מכל הני שהביא אביי ראיה מהם אבל רב יוסף בעצמו ס"ל דמשך מבוי בד' אמות אלא דהכא סגי בד' טפחים ודוק היטיב ועי' בריטב"א ז"ל שכתב ג"כ סברא זו דשיעור המבוי מצטרף ע"ש ועי' בזה ברבינו יהונתן מש"כ כאן בהא דלחי המושך בדופנו של מבוי ואין דבריו ז"ל מתיישבין לפירש"י שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |