קרן אורה/סוטה/כו/א

קרן אורה סוטה כו א

דף כ"ו ע"א

רש"י בד"ה אנא דאמרי כי האי תנא כו' אלמא כר"א ס"ל עי' משל"מ ז"ל בפ"ב שם מש"כ על דבריו ז"ל גם עיין מ"ש המשל"מ ז"ל בדברי התוספות ז"ל בד"ה שנשא כו' תימא כו':

תוס' בד"ה לא ישא כו' היו לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות ולקמן בד"ה מעוברת כו' כתבו לאידך בבא לא היו לו אשה ובנים ונולדו לו בנים בין קינוי לסתירה כבר נראית שלא לשתות והרמב"ם ז"ל בפ"ב כתב להאי דינא כדברי הירושלמי ולענ"ד צ"ע טובא דלכאור' איפכא מסתברא דאם מתו בין קינוי לסתירה הרי היא בשעת סתירה אשה שאינה ראויה לו ולא תשתה ואם נולדו לו קודם סתירה הרי היא אשה הראויה לו ותשתה כמו בארוסה דאע"ג דהקינוי היה בשעת אירוסין דלא חזיא לשתיה מ"מ כי כנסה ונסתרה משקה אותה ומאיזה טעם ניזיל בתר קינוי. הא לקנאות לה יכול באיזה אשה שיהיה לאוסרה עליו ואפ"ה מהני קינוי זה לכשתבא שעה הראויה לשתיה ותסתר יכול להשקותה ע"י קינוי זה ואפי' קינא לה בעודה שומרת יבם דאינה ראויה לשתיה כלל ואינה נאסרת עליו אפ"ה אם כנסה ונסתרה משקה אותה וה"נ אפי' היתה בשעת קינוי באיסור עליו כל שהותרה לו אח"כ ונסתרה אמאי לא ישקנה ומד' התוספתא משמע דלר' יוסי לקמן לאו דוקא לכשיצא מבית האסורים ישקנה קאמר אלא ה"ה אם נתפקח החרש ונשתפה השוטה ישקנה אלמא אפילו לא היה ראוי להשקותה בשעת קינוי אפ"ה אם חזר ונראה ישקנה וה"נ דכוותה:

וכן איפכא אם אחר הקינוי נאסרה עליו ולא נראית לשתות מסתבר דלא ישקנה כמו בא עליה בעלה בדרך או זינתה עם אחר קודם שתיה דאינה שותה וה"נ כיון דאינה ראויה לו השתא לא ישקנה וכ"ז לפי האי טעמא דכל אלו הנשים אינן שותות מפני שאין ראוין לו וכפי' רש"י ז"ל אבל לטעמו של הרמב"ם ז"ל דמשום דאינו מנוקה מעון שבא ביאה האסורה א"כ בלא"ה אם מתו בין קינוי לסתירה אמאי לא תשתה כיון דמנוקה הוא מעון ואפילו מתו קודם קינוי ולא בא עליה אח"כ אמאי לא יקנא לה וישקנה כיון דמנוקה מעון הוא ולזה י"ל דגם זה בכלל אינו מנוקה מעון בין שעשה עון קודם קינוי וסתירה או שעתיד לעשות עון עמה אם נתירנה לו והכל בכלל אינו מנוקה מעון הוא ומש"ה אם היתה נאסרת עליו קודם קינוי לא היתה שותה אבל אידך בבא אם היו לו בנים בין קינוי לסתירה דאינה שותה משום שלא נראית לשתות משמע דווקא אם נולדו לו הבנים אחר קינוי אבל אם נולדו לו קודם קינוי היתה שותה ואמאי הא כבר אינו מנוקה מעון קודם שנולדו לו הבנים וצ"ל דדוקא בהאי דינא דנושא אשה שאין ראויה לילד דמצד עצמה אין כאן עון כ"א מפני ביטול פו"ר. ע"כ לא יחשב לו עון אם נשא עוד אשה בת בנים רק אם בשעת קינוי היתה אתו עדיין באיסור לא נראית עוד לשתות והוי אינו מנוקה מעון וכן אם בשעת קינוי היתה לו בהיתר גם שמתו הבנים אח"כ מ"מ נראית לשתות ולא חשיב אינו מנוקה מעון מה שהיא עתידה להיות תחתיו באיסור כיון דבתחלה בהיתר היתה לו וגם בשעת קינוי גם מה שיהיה אחר כך אין זה עון כ"כ וראויה היא לשתות אבל בשאר איסורין ודאי כל שנאסרה לו אפי' אחר סתירה לאו בת שתיה היא משום דלא יהיה מנוקה מעון ואם היתה אסורה לו מכבר ודאי דאינה שותה אע"ג דהותרה לו אח"כ דאינו מנוקה מעון מכבר וכ"ז לטעמו של הרמב"ם ז"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דבעינן אשה הראויה לו כל שנראתה לו קודם סתירה ישקנה וכבר האריך בזה המל"מ ז"ל ג"כ שם פ"ב הלכה י' וי"א ומה שנ"ל כתבתי:

ומדברי התוס' ז"ל בד"ה מעוברת כו' נראה דס"ל דמעוברת חבירו לאו בת קינוי היא כלל דממעט לה בספרי מכי תשטה אשתו והביאו ראיה לזה מדברי הירושלמי הנ"ל ואין זה מובן דא"כ דאשתו שאינה ראויה אימעיטא גם מקינוי כי נסתרה אמאי לא נוטלת כתובה כיון דקינוי אין כאן סתירה אין כאן אלא ודאי מקינוי לא אימעיטא וכמש"כ לעיל ולא אימעיט אלא מהשקאה ומש"כ דאם קינא לה כשהיא מעוברת והפילה דאינה שותה משום דלאו בת קינוי היתה לא ידענא למה הוצרכו לזה. הא גם אחר שהפילה אינה ראויה לו לר"מ דאמר יוציא עולמית. שוב ראיתי במל"מ ז"ל שהרגיש בזה ע"ש הלכה ז':

ומ"מ לענין שתית מעוברת עצמו ראיתי בילקוט שהביא בשם ספרי זוטא דר"ג דריש ונקתה ונזרעה זרע פרט לזרועה מגיד שאין עוברה שותה הרי מבואר כדברי התוס' ז"ל דאינה שותה כשהיא מעוברת ואין לומר דאמעוברת חבירו קאי דהא אינה אסורה אלא מדרבנן:

עוד ראיתי שם בילקוט בשם הספרי זוטא דאיכא תנא דמרבי מתחת אישה כל הפסולין כגון אלמנה לכה"ג כו' לשתיה:

ור' אלעזר בר' שמעון פליג ואמר אין משקין את הפסולות ובתלמודין לא הובא מחלוקת בזה לא בבבלי ולא בירושלמי:

גמ' בד"ה אשת גר ועבד משוחרר פשיטא מכאן קשה לפי' רש"י ז"ל בברכות בהא דאמר עקביא בן מהללאל אין משקין הגיורת ופי' רש"י ז"ל שם דכתיב בני ישראל פרט לאשת גר ועבד משוחרר משמע דס"ל אליבא דעקביא דאין משקין לא הגיורת ולא אשת גר וא"כ מאי פריך הש"ס פשיטא. כיון דאיכא תנא דס"ל דאין משקין קמ"ל דלא כהאי תנא אלא ודאי משמע דבגיורת לחוד פליג עקביא ובילקוט איתא וכדברי עקביא בן מהללאל אף המשוחררת ואשת גר אינה שותה. משמע כדברי רש"י ז"ל דבתרווייהו פליג בגיורת ובאשת גר ובירושלמי דמכילתין משמע דבישראל שנשא גיורת כ"ע מודו דמשקין ובגר שנשא בת ישראל לכ"ע אין משקין כי פליגי בגר שנשא גיורת לעקביא אין משקין דכתיב בני ישראל ולא גרים ולרבנן משקין דמרבינן מואמרת אליהם ולא מרבינן אלא כששניהם שוין אבל לא גר שנשא בת ישראל וכבר תמה בזה המל"מ ז"ל שם בפ' הנ"ל א"כ אמאי נקט עקביא אין משקין את הגיורת וכן מה שהביאו חכמים ראיה מכרכמית שפחה וע"כ צ"ל דבעלה נמי גר היה או עבד משוחרר ואמאי לא אמרי רבנן עיקרא דמילתא דהוא היה גר אבל מהא דפריך בשמעתין משמע דליכא מאן דפליג בגר ואיתרבי מואמרת וע"כ לא פליגי עקביא ורבנן אלא בגיורת או מטעם שכ' הרע"ב ז"ל לאלה ולשבועה בתוך עמך. או מכי תשטה אשתו יצתה זו ששטתה כבר ודו"ק:

תוס' בד"ה אמר לו ר"י תימא ר"י לימא ליה לנפשיה ובירושלמי במכילתין חד תנא הוא דאמר לכולהו שאם היתה עקרה כו' ואם ילדה בצער וכו' ור"ש הוא דפריך א"כ כל הנשים יסתרו אלא ס"ל דלית להו שכר כלל ונזרעה זרע אתי לזרע כשר ולא זרע פסול למעוטי אלמנה לכה"ג וכמו שהבאתי לעיל דרשא זו בשם הירושלמי ועיין בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג הל' כ"ב:

בד"ה וזו הואיל כו' תימא אמאי לא פריך ואימא ה"נ כו'. נראה דמפרשי כפי' רש"י ז"ל דס"ד למעוטי אשת כהן ממשמעותא דקרא דמיירי בישראל ולא בכהן ומש"ה קשיא להו ליפרוך ואימא ה"נ אבל לפי' של הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דמסברא בעלמא ס"ד דאשת כהן לא תשתה משום דניחוש שמא זינתה באונס ומש"ה לא בדקוה מיא ולכהן אסורה קמ"ל דלא חיישינן לאונס ואין כאן קושיא כלל וסיפא ומותרת לבעלה קמ"ל רבותא טפי דאפי' מתנוונה דרך אברים ג"כ לא חיישינן לאונס אבל באשת סריס ע"כ צ"ל כתירוצם ז"ל. ובירושלמי ובספרי מרבינן מואת כי שטית תחת אישך לרבות אשת סריס ע"ש:

רש"י בד"ה קמ"ל דלמיקדם כו' ובסריס חמה כו' ועיין מהרש"א ז"ל שעמד על ד' רש"י ז"ל במתני' שכ' דמיירי שנסתרס אחר שנשאה והעיקר כמו שכתב כאן כיון דמקנא לה ע"י סריס ה"ה דבעל סריס בר שכיבה הוא ועי' מל"מ ז"ל מה שדקדק על דברי רש"י ז"ל דהכא ועי' תוס' ז"ל ולזה נתכוין גם רש"י ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף