קרן אורה/נדרים/כז/א
ר"ן ודאמר הותר מקצתו כו' דוקא בשכללם כו' יישוב דברי הר"ן ז"ל דהכא עם דבריו בפרק פותחין ושיטת הרמב"ם ז"ל בזה יתבאר שם בפ' פותחין בס"ד:
משנה נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו קצת קשה למאן דמוקי הא דארבעה נדרים כר"ט הדק"ל מאי אריא חלה אפילו לא חלה נמי וכבר דקדקתי לעיל כעין זה:
והתנן נדרי אונסין כו' ופירש הר"ן ז"ל דרב הונא לא חש להשיבו משום דגבי מתפיס דכוותיה הוי ליה לאתנויי אבל הכא המדיר לא הוי ליה לאתנויי ולפ"ז נראה דרב הונא לא קאמר אלא באונסא דשכיח ולא שכיח דשייך למימר בזה הוי ליה לאתנויי אבל אונסא דלא שכיח כלל גם רב הונא מודה דלא בטלו זכוותיה דלא אסיק אדעתיה לאתנויי והוא לטעמיה אזיל דפירש לעיל דאדריה זמינא למזמנא היינו שנדר המזמן לבקשת המזומן והרא"ש ז"ל כתב דרב הונא סובר דגבי נדר הוא דמהני משום דבעינן פיו ולבו שוין ולא היה בדעתו לידור אם יעכבנו אונס אבל בממון לא אזלינן בתר מחשבת לבו ואין אונס מבטל התנאי ולפ"ז לרב הונא אין אונס כלל אפילו אונסא דלא שכיח לגמרי ולא ניחא ליה לפרש כדברי הר"ן ז"ל דהתם הוי ליה להתנות משום דבאונסא דלא שכיח קצת גם כן לא אמרינן דהוי ליה לאתנויי ועוד דבנדרים ג"כ הוי ליה לאתנויי לפי פירושו באדריה זמינא למזמנא וכפי מה שפירש רבינו ירוחם ז"ל דבריו כמש"ל:
ולפי שיטתו צ"ל דלא ס"ל לרב הונא הא דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו דאונסא דלא שכיח הוא דלרב הונא אפילו אונסא דלא שכיח כלל אין אונס אלא צ"ל התם בברייתא טעמא משום דאם מתי מחולי זה קאמר היינו מחמת חולי זה וכמ"ש התוס' ז"ל התם בגיטין אבל לרבא יש אונס אפי' אונסא דשכיח ולא שכיח ודוקא בגיטין הוא דאין אונס משום צנועות ופרוצות והתוס' ז"ל כתבו דהכא מיירי דוקא באונסא דלא שכיח כלל אבל באונסא דשכיח ולא שכיח ג"כ הוי ליה לאתנויי כדאיתא בריש כתובות ולא הבנתי דבריהם ז"ל דבההוא דספק מברא הוא דאמרינן התם דהוי ליה לאתנויי ועוד דמאי פריך לרבא מהא דמעכשיו אם לא באתי כו' ומת כיון דרבא איירי דוקא באונסא דלא שכיח כלל והעיקר כמ"ש דלשיטת הר"ן ז"ל מיירי הכא דוקא באונסא דשכיח ולא שכיח וס"ל לרב הונא דבכה"ג נמי הוי ליה לאתנויי אבל באונסא דלא שכיח כלל רב הונא נמי מודה דלא בטלו זכוותיה ובנדרים היה נראה לשיטת הר"ן ז"ל דאפי' אונסא דשכיח סגי כיון דהמדיר לא הוי ליה לאתנויי אלא דא"כ היכי מייתי רבא ראיה מנדרים כיון דלרבא גופא יש חילוק בין נדרים לשאר מילי באונסא דשכיח אלא צ"ל דבאונסא דשכיח גם בנדרים לא מהני ועכבו נהר ע"כ היינו ע"י הפשרת שלגים:
ולשיטת הרא"ש ז"ל מיירי הכא בין באונסא דשכיח ולא שכיח בין באונסא דלא שכיח כלל רב הונא ס"ל דבשאר מילי אין טענת אונס כלל כיון דלא אזלינן בתר מחשבת לבו ולרבא יש טענת אונס אם לא באונסא דשכיח משום דהוה ליה לאתנויי ולפי שיטה זו מצינן למימר דבנדרים אפילו באונסא דשכיח סגי ואפילו הכי מייתי רבא שפיר ראיה דיש טענת אונס ואזלינן בתר מחשבתו אלא דהוא ז"ל פירש בפירושו ובפסקיו דעכבו נהר היינו על ידי הפשרת שלגים ולפי פירושו של רבינו ירוחם באדריה זמינא למזמנא דהמזומן נדר אתי שפיר משום דהכא נמי הוי ליה לאתנויי אבל לפי פירושו של הטור ז"ל דהמזמן נדר וכמ"ש לעיל אינו מוכרח לפרש דבנדרים בעינן ג"כ אונסא דלא שכיח קצת וצ"ל דמשמע ליה דלגמרי מדמי להו רבא אהדדי נדרים עם שאר מילי:
ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות גירושין ובפי"א מהל' מכירה משמע דלמסקנא אפילו אונסא דשכיח יש אונס בשאר מילי לבד בגיטין אין אונס. ועיין במשנה למלך ז"ל פ"ג מהלכות שבועות שהאריך קצת בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |