קרן אורה/נדרים/כו/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
רש"י בד"ה והא אמרת כו' אין לשונו ז"ל מדוקדק בזה ע"ש:
גמ' איתביה רבינא לרבא ר' נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר כו' ואמר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות מאי לאו כו' הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות כו' והקשו התוס' ז"ל מ"ש דהכא דייקינן דאמר תאנים שחורות ולבנות ולעיל גבי בצלים דייקינן דאמר כל הבצלים ע"ש ובירושלמי פרק פותחין גרס בדברי ר' נתן אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר כלל כולן מותרות אבל אם אמר לא הייתי נודר מבנות שוח בנות שוח מותרין והשאר אסורות. ולפ"ז א"ש דדייק מרישא דאין כולן מותרות אלא באומר לא הייתי נודר כלל. משמע דבסיפא אפי' באומר הייתי נודר תאנים שחורות ולבנות אסורות כו' ג"כ לא הותר כולו:
ולענין הלכה כתב הר"ן ז"ל דאיכא לספוקי אי הלכה כרבה דהוא רביה דרבא או כרבא דבתראה הוא וכן נסתפק הרא"ש. והרמב"ם ז"ל פסק כרבה ובכמה מקומות מצינו שפסק כרבא נגד רבו אבל נראה דרבא דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן בתפוס לשון ראשון לטעמיה אזיל דסבירא ליה דבהא פליגי ואפילו אמר תמורת עולה ושלמים פליג רבי מאיר והיינו משום דתפוס לשון ראשון אבל לדידן דקיי"ל דלאו בתפוס לשון ראשון פליגי אלא בכוונתו דר"מ ס"ל תמורת עולה תמורת שלמים הוא כמו אח"כ תמורת שלמים. מדלא אמר ושלמים ור' יוסי ס"ל דהוי כאומר ושלמים וא"כ לא פליגי כלל בתפוס לשון ראשון ולא שייך לאוקמי פלוגתייהו בהכי וע"כ בנדר שהותר מקצתו אי הותר כולו פליגי והיינו במשנה אבל במעמיד לא הוי נדר שהותר מקצתו ואע"ג דע"כ רבא פליג עליה דרבה וס"ל דאם לא מחמת תפוס לשון ראשון אין חילוק בין מעמיד למשנה מצד הסברא וא"כ נהי דע"כ פליגי בנדר שהותר מקצתו אבל נימא דבין במעמיד ובין במשנה פליגי וכרבא דלא מחלק בין מעמיד למשנה בסברא בעלמא מ"מ כיון דלא קיי"ל כרבא באוקימתא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה לא קיי"ל כלל כוותיה אלא כרבה דבמעמיד כ"ע מודים דלא הותר כולו:
וכתב הר"ן ז"ל עוד דאיכא מ"ד דע"כ לא אמר רבה דבמעמיד אין כאן נדר שהותר מקצתו אלא דוקא בנדרי שגגות דומיא דמתניתין שלא היה יודע שאביו ביניהם וכן הא דבצלים ובנות שוח דכולהו הוי נדרי שגגות. אבל נדר שהותר ע"י שאלה אין חילוק בין מעמיד למשנה ובכל גוונא הותר מקצתו הותר כולו והקשה הר"ן ז"ל עליהם דא"כ רבנן דפותחין ע"כ פליגי בין במעמיד בין במשנה דלא הותר כולו כיון דהתם ע"י שאלה הוא דהותר ואפ"ה ס"ל לרבנן דלא הותר כולו וא"כ מאי פריך רבינא עליה דרבא מבנות שוח דרבנן פליגי עליה דר"ע אין הכי נמי דרבנן דפותחין פליגי ע"ש באורך ודבריו ז"ל מיותרין קצת ולדידי קשיא לי על סברת איכא מ"ד דהיכא דהותר ע"י שאלה אמרינן ביה טפי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובירושלמי בפרקין אמרינן איפכא דמה בנדר שע"י חקירת חכם אמרינן הותר כולו כ"ש בנדר שהותר שלא ע"י חקירת חכם והכי איתא התם אמר ריש לקיש קומי ר' בא ר"ע בא להוסיף על ב"ה כיי דתנינן עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"ל כן הוא שבא להוסיף מה אם תמן שצריך חקירת חכם הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו כ"ש כאן שא"צ חקירת חכם ר' יוסי בשם ר' הילא משום נדר טעות נגעו בה שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר ולא איצטריך למימר דלב"ה טעמא משום נדר שהותר מקצתו ובתלמודין ע"כ ס"ל דטעמא דב"ה משום נדר שהותר מקצתו מדמשוי לפלוגתא דב"ש וב"ה לפלוגתא דר"ע ורבנן וא"כ מוכח דכל שאמרינן בהותר ע"י שאלה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כ"ש בהותר שלא ע"י שאלה והיכי מצינן למימר דע"י שאלה אפי' במעמיד הותר כולו ובשלא ע"י שאלה בעינן דוקא משנה וי"ל דמ"מ נהי דמסתבר יותר לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו היכא דהותר שלא ע"י שאלה היינו היכא דהנדר היה הכל בכלל אבל במעמיד דלא היה אביו בכלל אין כאן נדר שהותר מקצתו:
ועפ"ז יש לישב גם קושית הר"ן ז"ל מאי פריך לרבא מברייתא דבנות שוח דפליגי רבנן ואין הכי נמי דרבנן דפותחין פליגי אפילו במשנה דז"א דע"כ לא פליגי רבנן אלא בהותר ע"י שאלה אבל שלא ע"י שאלה מודו דהותר כולו כב"ה ולא איצטריך למימר דרבנן דר"ע ס"ל דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה כמ"ש הרא"ש ז"ל:
אלא דע"כ צ"ל דבנדר שהותר שלא ע"י שאלה ג"כ פליגי רבנן ור"ע כדמוכח מברייתא דר' נתן עד שבא ר"ע ולימד משמע דרבנן פליגי עליה וכדאמרינן בכולה שמעתא דפלוגתא דר"ע ורבנן גם בנדר שהותר שלא ע"י שאלה וכן מוכח ממתניתין דכיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם ולשיטת איכא מ"ד ע"כ צריך לפרש דהיה אביו או אחיו ביניהם מדמחלק בין מעמיד לזאח"ז אבל מדברי הירושלמי נראה דכל הני דמתניתין דפרק פותחין כולם הותרו ע"י חקירת חכם דאל"כ הדק"ל וכי בא להוסיף על ב"ה:
ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה כדעת האיכא מ"ד. דבפ"ח מהלכות נדרים כתב להא דאביו ואחיו ביניהם וכתב על זה דוקא אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני כו' וכן בהא דקונם יין שאני טועם ובפ"ד כתב לבבא דתנן התם קונם שאני נהנה לכולכם והותר אחד מהם ע"י שאלה הותרו כולם ולא כתב התם דוקא באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני והב"י ז"ל כתב דמלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו ע"י שאלה בעינן דוקא משנה ולא ידעתי מהיכן משמע ליה הכי ומדברי הטור ז"ל בסי' רכ"ט גם כן נראה דס"ל כאיכא מ"ד אלא דמ"ש בריש סי' רכ"ט גבי פותחין בשבתות וי"ט אומרין לו אילו שמת אל לבך דשבתות וי"ט בינתיים כלום היית נודר. וכן פירש הרא"ש ז"ל שם במתניתין דפותחין. ובכה"ג לכאורה גם ת"ק מודה דהותר כולו וכמו שהבאתי לעיל מהירושלמי בדברי ר' נתן:
ועיין בדברי הרא"ש ז"ל שנסתפק אם נדר משני דברים דלא שייך בזה לא משנה ולא מעמיד אי הוה כמעמיד ולחומרא או דילמא דאזלינן לקולא כיון דלא שייך הכא לא זה ולא זה ונראה דמהא דמוקמינן ברייתא דמי שנשאל על נזירות עלתה ראשונה בשניה בקיבל עליו שני נזירות בבת אחת ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכדאמרינן בירושלמי בנזיר והיינו משום דהירושלמי לא מחלק בין מעמיד למשנה ובכל גוונא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל לשיטת תלמודין דבמעמיד לא אמרינן הותר כולו א"כ התם בקיבל שני נזירות הרי הוא מעמיד ולא הוי נדר שהותר מקצתו ולא הותר כולו והתוס' ז"ל בשבועות שהקשו כנ"ל וכמו שהבאתי לעיל יש לומר דס"ל לריב"ם כשיטת איכא מ"ד דבכל גוונא הוי נדר שהותר מקצתו בנדר שניתר ע"י שאלת חכם ועיין בדברי הר"ן ז"ל לעיל בריש פרקין שהביא דברי הירושלמי היה מעמיד לזה ולזה אינו מעמיד כיון שבטל אצל זה בטל אצל זה מכאן נראה דאזלינן לקולא והוי בכלל נדר שהותר מקצתו אלא דכבר כתבתי דלשיטת הירושלמי אין חילוק בין מעמיד למשנה וא"כ לדידן לא קיי"ל הכי והנדר להשני במקומו עומד ובש"ע פסקינן הכי ולהרא"ש ז"ל לא תיקשי דגירסא אחרת היתה לו בדברי הירושלמי וכמ"ש לעיל ועיין בש"ע ז"ל מה שהביא בשם רבינו ירוחם בנשבע לפרוע לחבירו והתיר לו מקצתו דלא הוי נדר שהותר מקצתו כיון דאין הנדר נעקר מעיקרו ובד"מ שם שכתב דנדר שאין צריך התרה אלא מספק אין אומרים בשבילו נדר שהותר מקצתו ומהירושלמי הנ"ל לא משמע כן:
והנה כוליה שמעתין מיירי באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני אבל היכא דהלך לו ולא שאלוהו מה בדעתו צ"ע ונראה דאזלינן לחומרא ואמרינן דלגבי אחרים רוצה לקיים נדרו והם אסורים ואביו ואחיו מותרין וכ"כ הרשב"א ז"ל ויפלא בעיני על הלח"מ ז"ל בפ"ח מהלכות נדרים שכתב בפשיטות דסתמא נמי כולן מותרין משום דמסתמא דעתו שיתקיים כולו והרי הרשב"א ז"ל כתב להיפך וכן מסתבר דלגבי אחרים רוצה שיתקיים נדרו ודיוקו מדברי הרמב"ם ז"ל אינו מוכרח ע"ש ודו"ק:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |