קרן אורה/נדרים/כו/א

קרן אורה נדרים כו א

דף כ"ו ע"א

בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר כולכם ופרש"י ז"ל רישא קונם שאני נהנה לכולכם מיירי דאמר בחזרה פלוני ופלוני וסיפא היינו סיפא דסיפא ומציעתא לא דייק ונראה מדברי רש"י ז"ל דלא ס"ל לרבה דהוי שינוי היכא דאמר תחלה בפרט ואח"כ בכלל ומש"ה לא מצינן לאוקמי מציעתא אליבא דרבה אבל הרא"ש ז"ל פי' דארישא ואסיפא קאי ורישא דאמר בשעת חזרה לזה ולזה וסיפא דאמר בשעת חזרה כולכם ושמעינן מינה דאפי' באומר בלשון פרט בעינן דוקא משנה דאל"כ למה ליה לאוקמי סיפא באומר כולכם אלא ש"מ דבכל גווני בעינן דוקא משנה:

והר"ן ז"ל פי' דרישא היינו תרתי בבי רישא ומציעתא ופי' ג"כ כפי' הרא"ש ז"ל ולפי פירושו אין כאן הכרח דבלשון פרט בעינן ג"כ דוקא משנה לרבה ואדרבה הוי ניחא יותר אי נימא דבפרט אין נ"מ גם לרבה בין משנה או מעמיד דמש"ה לא איצטריך לאוקמי אלא רישא בלזה ולזה אבל מציעתא לא הזכיר דבכל גווני הותר האחד הותרו כולן וצ"ל דמסברא לא ניחא ליה בהכי וכל שמעמיד דבריו בין בכלל בין בפרט לרבה לכ"ע לא הותר כולו:

ומסיק אלא לרבא בשלמא רישא דאמר כולכם אלא סיפא דאמר לזה ולזה אמאי פליגי רבנן עליה וכבר הקשה הר"ן ז"ל דלמא סיפא נמי קמ"ל דבמעמיד בפרט פליגי נמי ע"ש אבל מדברי הרא"ש ז"ל נראה דס"ל אליבא דרבא כמ"ש דאם בשעת. חזרה אמר כולכם בין שאמר בשעת הנדר בכלל או בפרט בזה פליגי ב"ש וב"ה וכל שאמר בשעת חזרה לזה ולזה כ"ע מודים דהותר כולו אפי' אם בתחלה ג"כ אמר לזה ולזה וכן משמע פשטיה דלישנא דברייתא דשאיני נהנה לזה ולזה אשעת הנדר קאי ואפ"ה מוקי לה לרבא דאמר בשעת חזרה ג"כ לזה ולזה ומ"ש הר"ן ז"ל דלרבא תרתי במעמיד לא איצטריך לא הבנתי וכמ"ש לעיל דבלזה ולזה לא שייך תפוס לשון ראשון:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף