שיטה מקובצת/נדרים/כו/ב

שיטה מקובצת נדרים כו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ליה רבא ולרבה מי ניחא לפירוש מה שאתה רוצה לפרשה לזו. סיפא במאי מוקי לה. כלומר כולה סיפא בין סוף דסיפא ואי נמי סוף דרישא דהיינו לזה ולזה בדאמר לכולכם כלומר סיפא דרישא שאמר מעיקרא לזה ולזה ועכשו אמר לכולכם. וסיפא דסיפא שאמר מתחלה ועד סוף לכולכם. הי ניהו ראשון והי ניהו אחרון דקתני האחרון מותר דהא כיון דאמר כולכם ליכא למימר לא אחרון ולא ראשון. ספרים אחרים מאי שנא ראשון מאי שנא אחרון. והכל עולה לטעם אחד אלא שלשון הראשון קאי לרישא דסיפא דהיינו דאמר מתחלה לכולכם ועכשו לזה ולזה. וללשון השני קאי אסיפא דסיפא ובדאמר מתחלה ועד סוף לזה ולזה. ועיקר הקושיא אינה אלא דלא הוה ליה למימר ראשון ואחרון אלא הותר (הראשון) האחד הותרו כולן אי נמי הוא מותר והשאר אסורין. אלא סיפא בשתלאן זה בזה כו'. וכולה סיפא דברי הכל היא ולחדשה באה לאשמעינן דבתולה זה בזה לא לאיסור בלבד תלאן זה בזה אלא לגמרי שאם הותר הראשון בין מחמת שגגה כגון שנמצא אביו או אחיו בין שהותר מחמת שרצה להתירו מחמת פתחים שמצא או אפילו בחרטה כל שלמטה ממנו מותר דלגמרי תלאן זה בזה בין לאסור בין להתיר. הרשב"א ז"ל:

בצל הכופרי. בצלים של אותו מקום והכי גריס המורה בשם דב"ש. ואית דגרסי כופרי. מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר על הבצלים אסורים וכופרי מותר ואפילו הכי התירו ר' מאיר בכל הבצלים ולדברי הכל. וקשיא בין לדידך בין לרבה לדידך קשיא דהאמרת בית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ואסור בכולכם והכא שרי ר' מאיר אפילו בכולכם. ולרבה נמי קשיא דאמר אפילו בכולכם. אמר ליה רבא אי לרבה קשיא לדידי לא קשיא דאנא מתריצנא לה אליבא דידי הכא במאי עסיקינן באומר אילו הייתי יודע כו' דהיא כלזה ולזה ולכך התיר ר' מאיר בכל הבצלים. ור' מאיר דהתיר אליבא דר' עקיבא ואליבא דרבא. כלומר לדברי הכל התיר וכדאמינא לה אנא דהיכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר לזה ולזה אסורין ולאבא מותר דדברי הכל נדר שהותר מקצתו וכו'. ולרבה אכתי קשיא. ואית ספרים דכתיב בהו האי פירכא בלישנא אחרינא. פירוש.

וזה לשון הרי"ץ ז"ל: ועוד הקשה לו רב אדא בר אהבה לרבא קונם בצל שאני טועם. ופירש הטעם למה אמר כן לפי שבצל רע ללב. והלא כופרי יפה ללב. כלומר ידוע הוא שהבצל הבא מכופרי שהוא שם מקום יפה ללב. היכי דמי שהתירו ר' מאיר. מכלל דרבנן שהיו בזמנו פליגי עליה כי הוא לבדו התיר וקשה לרבא לעיל דכהאי גוונא שפירש דברי הכל מודו דשרי. ותירץ דמיהא לא יקשה לרבא דהכא מיירי כגון דאמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר. ורבנן דפליגי אדר' מאיר סברי לה כבית שמאי ור' מאיר כבית הלל ומה שאמר ור' מאיר אליבא דר' עקיבא כבית הלל סבירא ליה שהוא היה מתלמידי בית הלל אי נמי מפני שרבו רבו דר' מאיר. ויש גירסאות דגרסי רבה בהא קושיא והקשה בין לו בין לרבא אלא שהקושיא נעשית בבית המדרש לרבה. וגרסינן במאי לאו אילו הייתי יודע הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר והוא הדין דקשה לרבא. לרבה קשיא דקאמר לעיל דבצל כופרי כולי עלמא מודו לאיסור והכא שרי ר' מאיר. ולרבא קשיא דאמר לעיל דבית שמאי סבירא להו כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובכולכם אסר והכא שרי ר' מאיר. (ובתירוצים) ובפירושים יש היפוך גדול בנוסחאות והגירסא הראשונה ופירושה ישרה מן האחרונה. עד כאן.

הכי גרסינן איתיביה רב אדא בר אהבה קונם בצל שאני טועם. ולא גרסינן איתיביה לרבא כי לתרוייהו קא פריך. מעשה היה והתיר ר' מאיר לכל הבצלים מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר לא דאמר אילו הייתי יודע הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר. ופירושו דלתרוייהו פריך דלרבא דאמר דבית שמאי כר' מאיר משמע נמי דר' מאיר כבית שמאי ובחדא שיטתא קיימי ואילו בית שמאי אליבא דרבא במעמיד דבריו מיהא אסור דתפוס לשון ראשון: וכל שכן דקשיא לרבה דלדידיה לכולי עלמא באומר כל הבצלים אסורים חוץ מן הכופרי כופרי מותר והשאר אסורים. ופרקינן באומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר. והילכך לרבא אף על גב דר' מאיר כבית שמאי הא מודו בית שמאי במהפך דבריו שהותרו כולם ואתיא דר' מאיר ככולי עלמא. ולרבה ר' מאיר דאמר כר' עקיבא רביה דקאי כבית הלל. וקצת קשה דלהדין גירסא ופירושה קסבר רבא דר' מאיר כבית שמאי והיכי שביק בית הלל ועביד כבית שמאי. ותירצו בתוספות דאיכא למימר דקסבר ר' מאיר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. ואכתי אינו מחוור דמכל מקום אית ליה דלא כר' עקיבא רביה. ויש לי לומר דרבא לא קאמר אלא דבית שמאי אית להו דר' מאיר דתפוס לשון ראשון ואלא הא דבית שמאי עדיפא מדר' מאיר דר' מאיר לא אמר אלא בתמורת עולה ותמורת שלמים לפי שהוא גומר בלשון ראשון שתהא תמורת עולה וכשחוזר ואומר תמורת שלמים הויא חזרה גמורה. אבל בכולכם אינו כלל גמור דמה שאמר חוץ מאבא לאו חזרה היא אלא אסוקי מילתא בעלמא וכדכתיבנא לעיל. אלא דרב אדא טעי בה וקסבר דלרבא בית שמאי כר' מאיר ור' מאיר כבית שמאי והכא הוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין אלא דניחא ליה לאוקמה להא ככולי עלמא ואפילו למאי דטעי ביה רב אדא. כן נראה לי. ויש גירסאות אחרות וזו הנכונה שבגרסאות וכן נראה שגורסים בתוספות וכן מצאתיה בקצת מחבורי חכמי הראשונים. הרשב"א ז"ל.

ור' מאיר אליבא דר' עקיבא ואליבא דרבנן דפליגי עלה. ואליבא דרבא קאמר תלמודא הכי דאמר לעיל דהיכא דלא אמר כולכם כולי עלמא מודו דמותרים. ורבה אמר דר' מאיר כר' עקיבא ולא כבית שמאי וכהאי לישנא אמר רבה לעיל דפליגי. והשתא לרבה לא מסקי מהא שמעתא אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא דהא לא שרי ר' עקיבא אלא היכא שהחליף לשונו ואם נדר אדם בהרבה דברים והותר לו האחד השאר לא הותרו דמי (אבל) יוכל להבין אם משנה מלשון שנדר. אבל לרבא דאמר דלר' עקיבא הותרו כולם בכל ענין וכר' עקיבא הילכתא אם כן אם נדר בכמה דברים קונם בשר ויין ופירות ונמצא לו פתח ביין לבד הותר בכולן (דש"מ) דשמא הלכה כרבא דבתראה הוא או דשמא לגבי רבה לית הילכתא כותיה. ובכולה הך שמעתתא יש לפרש דנדר שהותר מקצתו הותר כולו מן התורה ומדרבנן אינו מותר ולכך חלוקים תרוייהו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. שיטה:

בנות שוח. מין תאנים הבר שקורין קבופיימ"ש. ובעלמא גרסינן בנות שבע משום דשביעית שלהן היא תשיעית לפי שעושות לשלש שנים. פירוש בנות שוח פרי שאכל אדם הראשון שגרמו שוחה לאדם. ובע"ז פרק א' מפרש תאיני חיורתא וכמאן דאמר בסנהדרין אילן שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היתה.

הייתי אומו הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות. פרי חשוב הוא. עד שבא ר' עקיבא ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ולא א"ה אפשר דצריך לומר: ויש גרסינן בזה הייתי אומר תאינות שחורות ולבנות אסורות ובנות שוח מותרות. ואף על גב דבנות שוח מפרש תאיני חיורתא לא קשיא דמין בפני עצמו וחלוק משאר תאנים הוא. ור' עקיבא הוא ופליגי רבנן. ר' נתן וקשיא לרבא דאמר לעיל דהיכא דלא אמר כולכם כולי עלמא מודו דמותרים. ומתרץ לא באומר וכו'. תימה מאי קא סלקא דעתיה דמקשה והא בהדיא הכי תניא. שיטה. וכן הרא"ם ז"ל וז"ל: בנות שוח. פירות שאכל אדם הראשון שהביאו שוחה לעולם. ובפרק קמא דע"ז תאיני חיורתא וכמאן דאמר בסנהדרין תאנה היתה ובנות שבע שגרמו אבל שבעה.

הכי גרסינן אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר אלא משאר הכלכלה והכי איתא בתוספתא. הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות. שני עניני לבנות הן. ובנות שוח מותרות. ור' עקיבא היא ופליגי רבנן וקשיא לרבא דאמר לעיל דהיכא דלא אמר כולכם (מותרי') כולי עלמא מודו דמותרין. לא באומר וכו' הייתי אומר כל הכלכלה אסורה. וקשה קצת דמאי סלקא דעתיה דמקשה דהא הכי תניא בתוספתא. ואי תיקשי מההיא דאלו מותרין גבי נדר שתי נזירות בבת אחת דהיכא דנשאל על הראשונה קאמר דעלתה לו שניה בראשונה והשתא כיון דהותר מקצתו הותר כולו מה אני להעלות השנייה בראשונה. תריץ דמיירי דנדר בשני פעמים הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר למחר. והא דמתרץ לה התם בבת אחת דיחויא הוא דלא מסייע לרבה או שמא רבנן דפליגי עליה דר' עקיבא היא. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף