קרן אורה/מועד קטן/כ/א

קרן אורה מועד קטן כ א

דף כ' ע"א

תוס' בד"ה ג' ימים אחרונים כו' פי' בתוס' דה"ה דמלאכתו נעשית ע"י אחרים עכ"ל מדבריהם אלו נראה דהא דמלאכתו נעשית ע"י אחרים קולא היא כיון דכבר נהיג קצת ז' ברגל והוא נגד דבריהם לעיל בד"ה ומלאכתו נעשית שהקשו מהא דתניא לעיל בתוך ביתו אסור ותי' דמיירי הכא בדבר האבד אלמא דלא שני להו בין אלו הז' שהוא נוהג אחר הרגל לכל ז' אבל הריטב"א ז"ל כ' דנעשית ע"י אחרים אפילו אינו דבר האבד וכן נראה דאל"ה אלא דווקא דבר האבד מאי איריא דתני לה הכא בקברו ברגל בכל ז' נמי דינא הכי דדבר האבד מותר לעשות ע"י אחרים אלא ודאי מיירי אפילו בדבר שאינו אבד ומשמע דאפילו בביתו מותר דאי בבתיהם בלא"ה מותר וכדתניא בברייתא היתה מלאכתו ביד אחרים בבתיהם מותר אבל הב"י כתב בשם רבינו ירוחם ז"ל דנעשית ע"י אחרים דווקא בבתיהם וכ"כ בש"ע ומשמע דבביתו אסורין לעשות וצ"ל דהא דתניא לעיל בבתיהם מותר היינו דווקא אם קבלו המלאכה קודם האבל אבל לתת להם בתוך האבל אסור והכא מותר ליתן להם מלאכתו אפילו בימי אבלו שיעשו אותה בבתיהם אבל בביתו לא אבל צ"ע הא ודאי אחרים לא גריעי מעבדיו ושפחותיו דעושין בצינעא בתוך ביתו ואמאי יאסרו אחרים לעשות בתוך ביתו וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל אפי' דעבדיו ושפחותיו לא נאסרו כלל א"כ כש"כ אחרים עוד כתב ר"י דבדבר האבד הוא עצמו מותר וגם זה לא ידענא מנ"ל ובתוספתא ובירושלמי איתא עבדיו ושפחותיו עושין בבית אחר ובעיקר דברי התוס' מאי דאצטריך לאשמעינן דה"ה לענין מלאכתו נעשית ע"י אחרים היינו משום דלא תני בברייתא קמייתא דמלאכתו נעשית ע"י אחרים אלא בקברו ב' ימים קודם הרגל וה"א דדוקא בכה"ג שנהג קצת אבילות קודם הרגל הוא דקילא ימי השלמה שמשלים אחר הרגל לענין מלאכתו נעשית ע"י אחרים אבל בקברו ברגל דלא נהג אבילות כלל אימא דכל דין ז' נוהג אחר הרגל להכי כתבו דגם בזה הקילו להעשות מלאכתו ע"י אחרים אבל אכתי מאי קמ"ל הא באידך ברייתא תנא בהדיא דאפילו קברו ברגל כי מונה ז' אחר הרגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים וי"ל דבקברו שלשה ימים סוף הרגל ה"א כיון דד' ימים הראשונים חמירא שלא להעשות מלאכתו ע"י אחרים ה"נ ג' ימים האחרונים שלא נחלק ביניהם להכי אתא לאשמעינן דה"ה הכא בג' ימים האחרונים כיון דהשלמה בעלמא הוא מלאכתו נעשית ע"י אחרים אבל בריטב"א ז"ל ראיתי שכ' בשם י"א דלא הקילו בזה אלא דווקא בקבר ב' ימים קודם הרגל אבל לא בקברו ברגל ונראה מדבריו דלא הוי גריס הא דמלאכתו נעשית ע"י אחרים באידך ברייתא דמיירי בקברו ברגל ועפ"ז יש ליישב מה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הא דמלאכתו נעשית ע"י אחרים משום דס"ל נמי דלא הקילו אלא בקברו קודם הרגל וא"כ לדידן דקי"ל דאפילו שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה תו ליכא נ"מ בהאי דינא והא דלא כתבו דרבים מתעסקים עמו לנחמו ברגל נראה דמפרשי דעסק רבים לאו בתנחומין מיירי אלא שכבר נתעסקו בו רבים בשמחת י"ט וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל דאין שום אבילות ברגל ודו"ק היטב:

שם גמרא קיים כפיית המטה כו' עיין בדברי הרא"ש ז"ל שכ' בשם הראב"ד ז"ל להוכיח מזה דאם הזיד או שגג ולא נהג אבילות כלל קודם הרגל אין הרגל מפסיקו מדנקט דווקא קיים כפיית המטה וכ' הרמב"ן ז"ל בתה"א דמדמי לה לנזיר שעבר על נזירותו דנוהג איסור כימים שנהג בהן היתר וכן איפסיק הלכה בש"ע ויש לדקדק דבסי' ר"ח בי"ד פסק דהעובר על דיני נידוי ולא נהג בהן לא קנסינן לי' לנהוג איסור כימים כו' משום דנידוי דרבנן והוי כמו ד' נדרים דלא קנסינן לי' והוא מדברי הריב"ש ז"ל שהביא ב"י בסי' הנ"ל וא"כ באבילות אמאי קנסינן לי' הא אבילות נמי דרבנן ואבל ומנודה דין אחד להם ונראה דטעמו של הרא"ש ז"ל לאו משום דמדמינן לנזיר שעבר על נזירות מדכתב הטור ז"ל בשמו דדווקא אם לא נהג כלל אבילות מחוייב לנהוג אחרים תחתיהם אבל אם נהג במקצת אין מחוייב להשלים ואי מדמי לה לנזיר שעבר על נזירותו אמאי לא ישלים הימים שלא נהג בהם אלא ש"מ דטעמא אחריתא הוא וכן נראה מהא דכתב דאפילו שגג ולא נהג אבילות אין עולין לו ובשוגג ליכא קנסא אלא דבתה"א ז"ל כתב נמי דאפי' אם בשוגג לא נהג לא עלו לו והוא ז"ל כ' דמדמי לה לנזיר שעבר על נזירותו ועיין בלח"מ ובמשל"מ פ"ד מה' נזירות ובד"מ סי' ר"ח ודו"ק ועיין בש"ך סי' ר"ח:

שם גמרא יחידאה היא ולא ס"ל כוותי' דתניא מעשה בר' צדוק כו' וכשמת בנו של רב אחי' בגולה ישב עליו ז' ושלשי' ק"ק מאי מייתי מהאי ברייתא הא איהו ס"ל כחכמים דבכל הקרובים צריך לנהוג ז' ושלשים אפילו בשמועה רחוקה וברייתא דבד"א ע"כ לא אתיא כוותי' ונראה ליישב דבירושלמי ובאבל רבתי איכא פלוגתא בשמועה רחוקה אי היא לאחר ל' או לאחר י"ב חודש וא"כ י"ל דהאי ברייתא ס"ל בשאר קרובים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום א' אבל דווקא לאחר י"ב חודש ובנו של רב אחי' נודע לו בתוך י"ב חודש ולאחר ל' כדי הליכה מן הגולה לא"י אבל עובדא דר' צדוק שהי' לאחר ג' שנים ע"כ צ"ל דס"ל דעל אב ואם אין דין שמועה רחוקה כלל והיינו דדייק הש"ס ונקט והודיעוהו לאחר שלש שנים דאשמעינן בזה דבאביו ואמו אפילו רחוקה כמה צריך לנהוג ז' ושלשים ומה שדקדקו התוס' ז"ל בהא דתני לעיל וחכ"א בלשון רבים אינו מובן דבהא מילתא לחלק בין חמשה מתי מצוה לאב ואם קאמרינן דיחידאה היא וק"ל. עיין באבל רבתי דלא גרס התם ובא ושאל לאלישע בן אבוי' וד' זקנים אלא ינהוג בעצמו ז' ושלשים ולפ"ז א"ש טפי הא דאמרינן יחידאה היא ובלא"ה לא יתכן לומר דר' צדוק שהי' בימי ר' יוחנן בן זכאי ובימי ר"ג ושאל לאלישע בן אבוי' שהי' מתלמידיו של אם לא שנ' דר' צדוק אחר הוא ובנזיר איתא מעשה בר' צדוק הכהן כו' ובא ושאל לר' יהושע בן אלישע ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף