קרן אורה/יבמות/מ/א

קרן אורה יבמות מ א

דף מ' ע"א

גמרא הכא מאי תרי גווני איכא ופי' רש"י ז"ל דליכא למימר רצה לשם מצוה אוכלה כו'. דכל כמה דבעי ליכליה. וכן כתבו התוס' ז"ל דאין צריך שיכוין לשם מצוה אלא שלא יאכל אכילה גסה. ויש לדקדק מ"ש משאר מצות דבעי כוונה כמו אכילת מצה דבעי כוונה לשם מצוה. וי"ל דאכילת קדשים שאני דכתיב בהן למשחה כדרך שהמלכים אוכלים משמע דאין צריך כוונה למצוה. אלא דא"כ אכילת פסח ג"כ לא בעי כוונה למצוה. וא"כ מצה נמי לא תיבעי כוונה דאיתקש לפסח. ונראה דדבר שבחובה ודאי בעי כוונה למצוה למ"ד מצות צריכות כוונה והכא שאני דקרא דמצות תאכל בנדבה כתיב ולא שייך בזה כוונה למצוה כיון דלאו חובה היא:

אלא למאי הילכתא מצה היא כו' עיין מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא קאמר דנ"מ לענין מנחה גופה דאי מצה היא אינו מעכב כמו שכ' דלא שמעינן אלא למצוה עש מש"כ בזה. ואין כאן קושיא דלפי האמת חלוט פסול במנחות כדאיתא להדיא בפ' כל המנחות דתהיה עיכובא היא ע"ש:

ס"ד הואיל ואפסדה מיבום ליקנסי' קמ"ל. נראה דלאו קנסא מדרבנן קאמר דמהיכא תיתי למימר דרבנן קנסוהו להעביר חלקו בנחלת אחיו ועוד דהיכא דלאו בת יבום היא אלא בת חליצה מאי שייך קנסא בזה אלא נראה דס"ד דהתורה קנסה אותו כדכתיב מאן יבמי להקים לאחיו שם. משמע דאינו קם לנחלה כלל קמ"ל. ועיין בק"ע מש"כ בזה. ואיתא בירושלמי דלר' אלעזר דאמר מאמר קונה קנין גמור זכה בנכסי אחיו ע"י מאמר. ומכאן משמע נמי דלר"א מאמר קונה קנין גמור וגומר דאל"ה אמאי זכה בנכסי אחיו ואמרו עוד שם דאם עשה מאמר באחת ויבם אחת לא זכה בנכסי אחיו כלל כיון דאינו יכול לקיים אחת מהם. ולא מיבעי לשיטת הירושלמי דמאמר קונה מקצת מדאורייתא דודאי אינו זוכה בנכסי אחיו אלא אפילו א' מאמר אינו אלא מדרבנן כיון דביאה פסולה היא ובעיא ג"כ חליצה ודאי אינו זוכה בנכסי אחיו דלא מצינו אחר חליצה שיזכה בנכסי אחיו ולא ידעתי למה הניח הק"ע דין זה בצ"ע ע"ש. ומ"מ נראה דדין זה אינו אלא בביאה פסולה דצריכה חליצה אחריה. אבל ביאה פסולה שאינה צריכה חליצה אחריה אפשר דזוכה בנכסים כמו ביאת ח"ל. אבל מסתימת לשון הפוסקים משמע דכל שאינו יכול לקיימה לא זכה בנכסים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף