קרן אורה/יבמות/לח/ב
רש"י בד"ה עושה ספק נשואה כו'. ולב"ש חלוקה עדיפא דידו כידה ולב"ה חזקה עדיפא דאין ידו כידה עכ"ל. ולקמן באוקימתא דרבה בד"ה סיפא פי' דלב"ה הואיל ואלו קרובים וודאין הם והוחזקה נחלה בחזקת משפחתם אמרינן אוקי אחזקתה. ויש לדקדק בשינוי לשונו ז"ל מ"ש דבאוקימתא דעולא פי' דפליגי בידו כידה. והכא פי' דהוחזקה נחלה באותה המשפחה. וצ"ל דלעולא דס"ל דבמחיים נמי פליגי מדלא מוקי רישא נמי בנפלו לה כשהיא נשואה ש"מ דס"ל דאין חילוק בין מחיים לאחר מיתה. וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לעולא אליבא דב"ש דידו כידה ואין לה בהם חזקה יותר ממנו ומש"ה מחיים נמי יחלוקו בפירות וב"ה ס"ל דאין ידו כידה וחזקה עדיפא. אבל לרבה דאמר דמחיים בית שמאי נמי מודו דמוקמינן לה בחזקתה אלא לאחר מיתה פליגי דהללו באין לירש כו' שפיר כתב בזה בטעמא דב"ה משום דהוחזקה נחלה באותה המשפחה:
אלא דיש להקשות מנ"ל לרבה דלעולא מחיים נמי סברי ב"ש דיחלוקו בפירות דילמא גם עולא מודה דאין ספק מוציא מידי וודאי. ואפ"ה לא מצי לאוקמא רישא דנפלו לה כשהיא נשואה משום דעכ"פ לא תמכור לכתחילה וכמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן אליבא דרבא דאמר מאמר לב"ש עושה ספק נשואה וי"ל דלישנא דעולא דשני על הא דלא פליגי ב"ש ברישא משום דמיירי בנפלה כשהיא ארוסה משמע דאם נפלה כשהיא נשואה ברישא דהיינו מחיים נמי פליגי ומש"ה פריך עליה ליפלגו מחיים. ורבה ס"ל דמחיים אין ספק מוציא מידי וודאי אפילו לאסור מכירה לכתחילה:
והנה מלשון רש"י ותוס' ז"ל משמע דלהני אוקימתא ב"ה נמי מודו דהוי' ספק נשואה אלא משום דהוחזקה נחלה באותו השבט. ולא ידענא מי הכריחם לזה ואמאי לא נימא דלב"ה זיקה לאו כלום היא ואפי' ספק נשואה לא הוי. וי"ל כיון דלא מצינו בעלמא לב"ש דמחמרי בזיקה יותר מב"ה לא ניחא להו ז"ל לפרש דפליגי ב"ש וב"ה בזיקה אלא דצריך לדקדק בטעמא דהאי מילתא דזיקת נשואה עושה ספק נשואה ואמאי כיון דזיקה אינו אלא מדרבנן ואיכא תנאי דס"ל דאין זיקה כלל. ואמאי תהיה כספק נשואה. וצ"ל דתקנתא דרבנן היא לענין ירושה לחוד דתיהוי כספק נשואה. אבל לשאר מילי מודו דאין זיקה ככנוסה. ומהר"ם ז"ל הקשה בשמעתין דהכא משמע דאפילו זיקה לחוד עושה ספק נשואה ליטול חלק בירושה לב"ש לרבה ולעיל קאמר רבה דאפילו אחר מאמר אינו יורשה וכמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן דרבה גרסינן לעיל. ולפי הנ"ל יש לומר דלעיל לענין ירושת הבעל דאורייתא קאמר דמאמר לא מהני והכא תקנתא דרבנן הוא אפילו בזיקה לחוד עבדי רבנן תקנתא לעשותה ספק נשואה:
ואביי לא ניחא ליה בתירוצא דרבה משום דס"ל דזיקה לאו כלום היא. ולכ"ע לא חשיבא אפי' כספק נשואה ומש"ה מוקי לרישא כשנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר אביי ידו כידה ופי' רש"י ז"ל דלב"ה הוא דקאמר הכי כיון דהבעל עצמו ידו כידה. א"כ ביבם ידו גריעה מידה ואין לו כלום בנכסי מלוג שלה אבל ב"ש ס"ל ידו עדיפא מידה וא"כ ביבם ידו כידה ויחלוקו. ולפ"ז גם מחיים ולפירות פליגי ב"ש כיון דידו כידה נוטל חלק בפירות. והיינו דקאמר הש"ס דלאביי קשיא מתה ואמאי לא פליגי מחיים. וה"ה דהוי מצי למיתני ברישא דאפי' לאחר מיתה אין לו כלום לכ"ע. ובלשון הנימק"י ראיתי שכתב גם בלישנא דאביי דספק נשואה היא. ולא ידענא מי הכריחו לזה דהא לרבא דמוקי לה במאמר דהוי ספק נשואה ע"כ ס"ל דבזיקה לא הוי ספק נשואה. וה"ה דאביי ס"ל הכי ומה שיש להיבם זכות בנכסים שנפלו לה תחתיו דבעל ע"כ לא שייכא בזה אי ספק נשואה היא אי לא דלרבא וודאי לאו ספק נשואה היא ואפ"ה לכ"ע יש לו חלק בנכסים שנפלו לה תחתיו דבעל:
ורבא אמר אי דנפלו לה תחתיו דבעל לכ"ע ידו עדיפא מידה והיבם ידו כידה וחולקין גם לב"ה. וסיפא מיירי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם אלא דעבד בה מאמר ולב"ש מאמר עושה ספק נשואה לחלוק בנכסים. וכתב הנימק"י דדווקא אי עבד בה מאמר קודם שנפלו לה הנכסים אבל אם נפלו הנכסים קודם המאמר גם לב"ש אין לו בהם כלום. וגם בזה לא ידעתי ההכרח לזה דהא מחיים בלא"ה הנכסים בחזקתה דאין ספק מוציא מידי וודאי כמו שכתבו התוס' ז"ל ועיקר החלוקה הוא לאחר מיתה דהללו באין לירש והללו באין לירש וא"כ מאי נ"מ אם נפלו לה הנכסים קודם המאמר או לאחר המאמר. איך שיהיה ספק נשואה היא. העולה משיטת רש"י ז"ל דלאביי אליבא דב"ה בכל גוונא אין להיבם חלק בנכסי היבמה בין בחייה בין לאחר מיתה. ולרבא כשנפלו הנכסים כשהיא שומרת יבם אין לו חלק בה. אבל אם נפלו תחתיו דבעל יחלוקו היבם ויורשים ובנכסי צאן ברזל תליא בפלוגתא דאמוראי דפרק מי שמת. ולדברי התוס' ז"ל בכל גוונא נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל כמו כתובתה אפי' לאביי. והרי"ף ז"ל פירש פלוגתא דאביי ורבא אי ידו כידה בגוונא אחריני דאביי ס"ל ידו כידה. וכי היכי דאם מתה היא נתרוקן הזכות לו ה"נ כשמת הוא נתרוקן הזכות לה. וא"כ ביבם ספק הוא אי במקום בעל קאי. ומש"ה אמרי ב"ש יחלוקו. וב"ה סברי דיבם לאו במקום בעל קאי וזכתה היא בכל הנכסים ורבא אמר ידו עדיפא מידה ולא זכתה היא בנכסים לאחר מיתת הבעל והכל בחזקת היבם בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל. וא"ש לפירושו הא דקאמר הש"ס וקסבר אביי ידו כידה דלכ"ע ס"ל הכי בין לב"ש בין לב"ה. אלא דביבם נחלקו ב"ש וב"ה. ב"ש ס"ל דספיקא הוא אי יבם במקום בעל הוא ומש"ה ס"ל דיחלוקו. וב"ה אמרו נכסי' בחזקתן ונכסי צאן ברזל בחזקת היבם כמו הכתובה. וא"כ לשיטתו לאביי נכסי צאן ברזל הכל ליבם נכסי מלוג הכל ליורשי האשה. ולרבא גם נכסי מלוג בחזקת היבם בין בחייה לפירות בין לאחר מיתה ולגופה:
והרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' אישות כתב כשיטת רש"י ז"ל דנכסי מלוג שנפלו לה כשהיא שומרת יבם הכל ליורשי האשה ונכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו חולקין ופירות בחייה אין לו אפי' בנכסי צאן ברזל. וכבר תמהו עליו מפרשי דבריו ז"ל חדא מנ"ל דאין לו פירות מחייה בנכסי צאן ברזל. ועוד דאמאי לא ביאר דנכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל מה דינן. והיה נראה לומר דפסק כאביי דלב"ה אפי' כשנפלו תחתיו דבעל בחזקת יורשי האשה ומחמת קושיא דתנן במתניתין מתה ולא פליגי מחיים ש"מ דס"ל לאביי דבאמת אין לו פירות מחייה לא בנכסי מלוג ולא בנכסי צאן ברזל:
והרמב"ן ז"ל כתב דס"ל להרמב"ם ז"ל דרבא דקאמר אי דנפלו לה תחתיו דבעל לכ"ע ידו עדיפא מידה היינו לב"ש הדין הוא דהכל ליבם כיון דס"ל דזיקה עושה ספק נשואה. אבל לב"ה דלאו ספק נשואה היא אפילו אם נפלו תחתיו דבעל אין לו בהן כלום ותי' זה דחוק הוא דא"כ לא שייכא פלוגתא דאביי ורבא בהכותב אלא לב"ש ומאי נ"מ בזה כיון דלית הילכתא כב"ש ועוד אי לאביי נמי צריכינן למימר דלב"ש הוי ספק נשואה א"כ אמאי לא ניחא ליה לאוקמא בנפלו לה כשהיא שומרת יבם וכיון דספק נשואה היא יחלוקו. ועיין בזה בבעהמ"א ז"ל ובמלחמות בתכלית האריכות. ומ"מ לשון הרמב"ם ז"ל אינו מיושב שכתב שומרת יבם שנפלו לה נכסים מוכרת ונותנת לכתחילה משמע דאם נפלו תחתיו דבעל אינה מוכרת ומנ"ל לחלק בהא:
ועיין בירושלמי דאיתא התם ג"כ תירוצא דאביי אלא דהנוסחא מהופך שם וצריך להגיה כמו שהגיה הק"ע ומסיק שם דאם נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ועשו פירות משנעשית שומרת יבם הרי זה כמו שנפלו לה משנעשית שומרת יבם. ולפ"ז לא תיקשי מתה דתנן במתניתין דבחייה לפירות הוי כמו שנפלו לה בשעה שנעשית שומרת יבם. ועי' בעה"מא ז"ל. ואולי יש לפרש דברי הירושלמי כפי הנוסחא אשר לפנינו דהיכא דנפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם אין ליבם זכות בהם כיון דלאו ברשותו נפלו והנכסים בחזקתה. אבל אם נפלו בשעה שהיא שומרת יבם זכה בהן היבם בשעת נפילה. אבל הוא נגד שיטת הש"ס דילן דאם נפלו לה תחתיו דבעל הוי טפי בחזקת היבם וכדאיתמר הכא משמי' דר' יוסי ב"ר חנינא ובירושלמי נמי איתא משמי' דר' חנינא ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |